אורנית עצר
אורנית עצר בת 36, נשואה לרפי ואמא לשלושה ילדים. מתנחלת מלידה – היום מתנחלת בפסגות שבבנימין. עורכת חדשות בערוץ 7 ומנהלת אתר האינטרנט של המועצה האזורית מטה בנימין. יום חמישי 16.3.17 אין תגובות 2815 צפיות

אז מה אתה רוצה ילד?

IMG_174.jpg נער צעיר ונמרץ קם מוקדם בבוקר, מכין חביתות, כריכים עם שוקולד וחמאת בוטנים, מעיר את אמא, מזרז את אחותו ועולה להסעה המובילה לבית הספר. לא, זו לא משאלה. זו מציאות. ולא היה פשוט להגיע אליה. לפני שנה, כמו כולם, חיפשנו מקום לימודים לבננו שעמד לסיים את כיתה ח' בחטיבה האזורית הסמוכה לבית שלנו. כמו כולם, אולי קצת יותר מדי כמו כולם, עברנו על רשימות הישיבות, עשינו סינון, חשבנו מה הכי נוח, מה הכי מתאים. גואל, הבן היקר שלי, סינן מידי פעם בשקט: אבל אני בכלל לא רוצה ללכת לישיבה...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מנורה חזני
מנורה חזני במאית סרטים דוקומנטריים, נולדה וגדלה בשומרון, נשואה ואם לששה יום שני 6.3.17 אין תגובות 2677 צפיות

תמונות שמחלחלות ללב

צילומים חברון.jpg אני זוכרת היטב את הקרנת הבכורה בסינמטק ירושלים של פרק 14 בסדרה "תקומה", הפרק שעוסק במתנחלים ובגוש אמונים. מצד אחד התרגשתי כל כך לראות קטעי ארכיון שצולמו לפני שנולדתי: הרב לוינגר בחצר בניין הממשל בחברון, צילום משנת 1968 כנראה. העליות לסבסטיה. שמעתי עליהם כל כך הרבה, ופתאום קמו לתחיה לנגד עיניי. ומצד שני, סיפור ההתנחלות בשומרון כל כך מסולף, מלא שנאה. היה שם צילום אחד שהכאיב לי במיוחד - הרב מנחם פליקס מגיע לסבסטיה כעשרים שנה אחרי העליות הגדולות שנערכו לשם, למותניו חגור אקדח, בגלל המצב הביטחוני...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
שירה פרי
שירה פרי נשואה לנתי ואמא לארבעה, תושבת עפרה, עובדת סוציאלית קהילתית במעלה אדומים יום שלישי 28.2.17 1 תגובות לפוסט 1553 צפיות

ארבעה קירות שהם הכל

התקוה פרי.mp4 בית הוא בסך הכל ארבעה קירות, אבל ארבעה קירות שהם שלנו, שנותנים כל כך הרבה ומבטאים אינסוף פרטים ורגעים. כמו הרגע הזה שאני שותה את כוס הקפה של הבוקר כשהילדים עדיין ישנים והבית שקט, אל מול הזריחה היפה הניבטת כל בוקר כמו שעון בחלון שבמטבח. או הרגע של ההתרפקות של כל בני המשפחה על הספה בסלון בערב שבת אחרי הסעודה. אינספור רגעים שנאספים לחיים שלמים שכל כך קשה עלי הפרידה מהם

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מוריה תעסן מיכאלי
מוריה תעסן מיכאלי בן זוג אחד, שני תארים ושלושה ילדים, לאו דווקא בסדר הזה. מתנחלת, פמיניסטית, אמא, אשה, לאו דווקא בסדר הזה. בת שלושים, במקור מעפרה, כעת בגבעת הראל. יום שלישי 14.2.17 3 תגובות לפוסט 1596 צפיות

געגועים

תמונת חתונה.jpg סבא, במין איזה צירוף מקרים מיוחד, ביום האזכרה הראשון ללכתך, יסיים החייל הראשון בין הנכדים את קורס הקצינים. לאחר העלייה לקבר נמחה דמעה מעינינו ונדרימה אל הנגב היפה, שם יעטה הקצין הצעיר את דרגותיו החדשות, ויתגעגע לסבא שאיבד שנה אחת בלבד קודם לכן

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
דביר רז
דביר רז בן 36, אב לחמישה, תושב עמונה עד החרבתה. משמש כמנכ"ל היישוב שבות רחל יום רביעי 8.2.17 2 תגובות לפוסט 1150 צפיות

ההר שתמיד אהבנו

הבית והשמש.jpg ערב . לרועי בן השנתיים קשה להירדם. סביבה לא מוכרת בשבילו. מסיבה שלא ברורה לו אנחנו לא חוזרים הביתה כבר כמה ימים . שאר הילדים כבר ישנים במיטות קומותיים בחדר שאליו אנו צריכים להידחס . חדר בגודל של בערך עשירית מהבית שהיה לנו . היום הרסו לנו אותו. הגיע שופל גדול והתחיל לנגח אותו בפינה של המטבח. אבל דגל ישראל עוד התנוסס עליו . פתאום הטרקטור עצר, כאילו הבין את הבעיה, וקצין שפיקח על ההריסות עלה להוריד את הדגל מהתורן שעל גג הבית. שליחי מדינת ישראל מורידים את הדגל מהבית לפני ההריסה ...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. יום חמישי 2.2.17 3 תגובות לפוסט 1940 צפיות

עמונה 2

נערה נגררת.jpg בנסיעה הלילית לעמונה היתה שנייה שבה הרגשתי שאינני יכולה לשאת זאת יותר. תיבת הפנדורה במוחי שעליה כתוב "פינויים" נפתחה, תמונות ימית צפו ועלו מגיל 11, וריח הצמיגים השרופים עלה שוב באפי, ומראות הגרירות והדמעות ושברון הלב. ואלה התערבבו עם מראות חומש המרסקים והצעקות והבכי והעוול וחוסר התוחלת והילדים הנגררים בתדהמה מביתם. ושוב אוטובוס שלוקח אותך אל יעד לא ידוע ומוריד אותך אי שם...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
רות פסדר
רות פסדר ילידת צרפת, עלתה ארצה ב-1983 לעפרה, למדה אומנות ואוצרות, הקימה חברה ליצירת יודאיקה, והקימה את הגלריה בעפרה יום ראשון 8.1.17 אין תגובות 1573 צפיות

שיח ארצישראלי

ofra1.jpg זהו, זה קרה: עפרה פסטורלית מטיילת לה בגלריה בתל אביב. איך? פשוט. שיתפתי בפייסבוק וטפטפתי שם מידי שבוע תמונה של ציור שציירתי בשבילים של עפרה או של סביבתה, בלי לדעת לקראת מה אני הולכת. שלח את לחמך... על פני המים. עפרה, הכפר שלי, נמצאת על אם הדרך, כביש שישים, בבנימין. מסביבה הרים לה, ויופי מיוחד של נופים ישראלים. מידי בוקר של הליכה וטיול צילמתי אותה כשהיא לבושה בשמלה זוהרת של צבעים עזים ושקופים או רכים ועוד יותר שקופים...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מוריה תעסן מיכאלי
מוריה תעסן מיכאלי בן זוג אחד, שני תארים ושלושה ילדים, לאו דווקא בסדר הזה. מתנחלת, פמיניסטית, אמא, אשה, לאו דווקא בסדר הזה. בת שלושים, במקור מעפרה, כעת בגבעת הראל. יום ראשון 1.1.17 1 תגובות לפוסט 1486 צפיות

קהילת המושפעים

עוד ביקשה נפשי.jpg וכך, היה עלי לפתוח אותו ולצלול אל בין דפיו כאשר החשדנות הרגילה שמאפיינת ספר חדש הופכת את עצמה לחזקה פי שבעים ושבעה. וכמה שנאתי אותו על כך שלא ידעתי מראש מה אני עומדת לחוות וכמה אהבתי אותו בסוף והודיתי לו על כך שלא ידעתי למה אני נכנסת

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
כרמי אור
כרמי אור כרמי אור בת 38, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), נשואה באושר, גרה ביקיר בשומרון. מייסדת 'זוגיתא' יום חמישי 29.12.16 אין תגובות 3056 צפיות

ואין לנו רשות להתאכזב מהם

2016-12-29 00.01.29.jpg גיל ההתבגרות הוא החלק הכי מאתגר בגידול ילדים (לפחות לדעתה של כרמי). הזרעים שזרענו בגיל הינקות מתחבאים לתקופה מסוימת לפני שמתקיימים כל התנאים לנביטתם. וכמו בטבע, לא תמיד אנחנו יכולים לדעת מה יוצא בסוף וכל שנותר הוא לחבק אותו, לאהוב אותם ולהתפלל

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
אילנה דינר
אילנה דינר בת 34, אמא לארבעה ונשואה לאיש קבע שלא נמצא הרבה בבית.... עברה לאחרונה עם משפחתה מבקעת הירדן לטלמון, שם היא עובדת כרכזת תחום קהילה ותרבות. יום חמישי 1.12.16 1 תגובות לפוסט 3230 צפיות

עם בצל שריפה

IMG-20161129-WA0019.jpg איך אפשר לסכם במילים את הימים האחרונים? אני מוצאת את עצמי ברגע אחד של שקט, מרשה לעצמי להוריד את החומות והכל מתחיל לצוף. התחושות עולות ואני סוף סוף מתפנה לחוש אותן. אני מקבלת אותן בסוג של הקלה, אולי זה סימן שחוזרים לשגרה. אחרי ימים ולילות של שגרת חירום, לחץ ועשייה בלתי פוסקת, אני יושבת לי מותשת, עוצמת רגע עיניים ופתאום הדמעות יורדות. אני עוצמת עיניים ואני רואה להבות, אני מריחה עשן, אני מרגישה את הרוחות העזות. אני מתחילה לעבד את החוויה, את העוצמה, את האחריות...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 

עמודים