מרב פורת ניסנהולץ
מרב פורת ניסנהולץ עו"ד, מגדלת חמישה ילדים ובעל, מתגוררת ביישוב עלי עם נשמה של עירוניסטית. יום חמישי 24.9.15 1 תגובות לפוסט 8981 צפיות

וידוי כל השנה

ילדה.jpg "החלק העיקרי בתפילת יום הכיפורים, ילדים, הוא - הוידוי..." - כך נאמר לנו משחר ילדותנו. בגן הילדים, בבית הספר היסודי, הקפדנו להכין פתקים מקושטים ובהם קבלות לשנה הבאה וסליחה על השנה הקודמת. אמא - סליחה שאכלתי יותר מדי שוקולד בלי רשות. סליחה שהפרעתי לך לישון... מתרגלים סליחה. בתיכון ובמדרשה ליהדות אף הגדילו לעשות וחילקו לנו דפים לבנים עם כתב קטן ובהם פרשנות לכל שורה ושורה בווידוי, שנדע ב-ד-י-ו-ק על מה אנחנו מצטערות. ושה' יעזור, יש על מה.....

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
רבקה דויטש
רבקה דויטש נולדה ב-1982 בצפת, וגדלה למרגלות הר מירון. נשואה לאחד. אם לארבעה. מתגוררת ביישוב נופים יום שני 21.9.15 12 תגובות לפוסט 10506 צפיות

סליחות קרובות וחשובות

FB_IMG_1442744433222.jpg רגע לפני שבקבוצות הוואטסאפ שלכם ושלי יתחיל שטף של הודעות 'העתק הדבק' של בקשות סליחה ויראליות לפני יום הכיפורים, חשבתי לעצמי שבראש ובראשונה יש לי כמה מעגלים קרובים ואישיים יותר לבקש מהם סליחה. אישיים מעט יותר מקבוצות כמו "שבט מעפילים 1992" או "טרמפים נופים מי יוצא ולאן" שמככבים אצלי בסמארטפון...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מוריה תעסן מיכאלי
מוריה תעסן מיכאלי בן זוג אחד, שני תארים ושלושה ילדים, לאו דווקא בסדר הזה. מתנחלת, פמיניסטית, אמא, אשה, לאו דווקא בסדר הזה. בת שלושים, במקור מעפרה, כעת בגבעת הראל. יום שישי 18.9.15 8 תגובות לפוסט 10875 צפיות

וכיפר בעדו ובעד ביתו

כהן גדול.jpg אני יודעת שלו היינו רוצים תפילות שיוצאות מקירות הלב היינו צריכים להעלות שיירות של שליחי ציבור. ראשית היינו מעלים רווקים ורווקות שמתחננים שהשנה הזאת תהיה שנת אהבה, שנת בניין, שנת גדילה משותפת, שנת דייט אחד מוצלח מכל אלה שהיו לפניו, שנת הזמנות, שנת וויעודים, שנת זמן טוב, שנת חתונה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
כרמי אור
כרמי אור כרמי אור בת 38, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), נשואה באושר, גרה ביקיר בשומרון. מייסדת 'זוגיתא' יום ראשון 13.9.15 2 תגובות לפוסט 10321 צפיות

שתהא השנה יפה ושונה

IMG_20150913_024313.jpg גם אם התאריכים זהים, ההתנהלות שלי אחרת ולכן כל שנה תהיה שונה מהאחרות ובמיוחד זו שתבוא. יש לי תחושה טובה. תחושה של חזרה מעניינת לעצמי, למוכר, לידוע אבל מזווית אחרת.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
שיינה בוצר
שיינה בוצר בת 32, אם לארבעה, חיה בחוות עמק דותן. יום חמישי 10.9.15 4 תגובות לפוסט 10018 צפיות

עיניים לראות

צפת.JPG רצה הגורל ומצאתי את עצמי לאחרונה עולה לצפת עם אישי לשלושה ימי סדנת מדיטציה יהודית. אמא לארבעה בחופש הגדול בשלושה ימים של מדיטציה יהודית יכלה להיות פתיחה לבדיחה סוריאליסטית טובה, אבל המציאות עולה על כל בדיחה (תיכף עולה בי הצורך להתנצל. מיד אחרי ההתנצלות אשוב לגוף העניין, אז הנה זה בא: אני לא הטיפוס המדיטטיבי הטיפוסי. בשגרת יומי לא תמצאו אותי בישיבה דוממת, שלווה נסוכה על פניי בעודי קושרת כתרי אותיות...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום שישי 4.9.15 4 תגובות לפוסט 9696 צפיות

ולפעמים ההצגה נמשכת ונמשכת...

נבי צלאח.jpg הופעות זה דבר נחמד. בטח הופעות חווייתיות, שנוגעות ברגש, מעוררות אותך לחשוב. אז מידי פעם אני הולכת, בשביל החוויה וכל הדברים שהזכרתי, אבל אם יש משהו שלעולם לא אעשה - זה לשבת בשורה הראשונה. בדרך כלל בגלל המחיר, אני מודה (למה לשלם פי ארבע כשזה בדיוק אותו דבר כמו לשבת בשורה האחרונה עם משקפת?) אבל גם אם אין הבדלי מחיר, לא כיף לי לשבת שם. קרוב מדי, אינטימי מדי, מלחיץ אותי. אבל יש הצגה אחת שבניגוד לרצוני, אני תקועה שם בשורה הראשונה. ההצגה הזו היא לא חד פעמית. קוראים לה "תרבות יום ו'" אצלנו בנווה צוף...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
רבקה דויטש
רבקה דויטש נולדה ב-1982 בצפת, וגדלה למרגלות הר מירון. נשואה לאחד. אם לארבעה. מתגוררת ביישוב נופים יום רביעי 2.9.15 6 תגובות לפוסט 11922 צפיות

צומת של שינוי

Screenshot_2015-08-31-18-06-21~2.png אני לא יכולה לשכוח את היום בו עלה בני בכורי לראשונה בחייו (ובחיי) לכיתה א'. הרגע הוויזואלי הזה בו טופפו רגליו הקטנות, רגלי ילד קטן שרק עכשיו סיים את הגן, ונכנסו דרך שערי בית הספר הוותיקים שכבר חזו אינספור פעמים ברגע הזה - ביום הראשון לתחילת הלימודים של כל כך הרבה ילדים אחרים - נחקק ונצרב בנשמתי. כהורה, אין משהו שבאמת מכין אותך לנקודה המכוננת הזו שבה אתה משאיר ילד בין כותלי בית הספר בפעם הראשונה. אני זוכרת שלקחנו אותו, את הבכור, בעלי ואני באוטו ביום הראשון...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
תחיה עצר
תחיה עצר נשואה לנועם, אמא ל-6, גרה בשילה, רכזת יישובי בנימין בתנועת ההתיישבות "אמנה" יום שני 31.8.15 5 תגובות לפוסט 11690 צפיות

עוף גוזל

תמונה משפחתית.jpg כשהייתי בת 18 הייתי בטוחה שהגעתי לשיא הידע והאינטליגנציה – השכלית והרגשית – שבן אנוש יכול להגיע אליו, מקסימום קצת השלמות. מאז אני לא מפסיקה ללמוד. ללמוד על עצמי ועל העולם. לבנות את עולמי הפנימי והחיצוני, וכל זאת בעזרת ששה מורים מופלאים: הילדים שלי. זה מתחיל עוד בהריון, ההבנה והחובה לדאוג לעוד "מישהו" חוץ ממני. ההבנה שההחלטות שאני מקבלת משפיעות באופן מיידי על עוד אנשים. אנשים שתלויים בי לחלוטין. וגם לדעת שלא תמיד מתקיים הכלל "בשבילי נברא העולם"...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מוריה תעסן מיכאלי
מוריה תעסן מיכאלי בן זוג אחד, שני תארים ושלושה ילדים, לאו דווקא בסדר הזה. מתנחלת, פמיניסטית, אמא, אשה, לאו דווקא בסדר הזה. בת שלושים, במקור מעפרה, כעת בגבעת הראל. יום חמישי 27.8.15 2 תגובות לפוסט 10864 צפיות

אשת ההר

IMG_4419.jpg אני מוריה. וכמו כולם וכמו כולן, אני המון דברים בו זמנית. אני בת, אחות ונכדה. אני אמא לשלושה ילדים מקסימים ומשמחים במיוחד וגם רעיה. אני יהודיה ודתיה ואשה. אני פמיניסטית, ימנית ועדיין מתחבטת אם שמרנית ליברלית במיוחד או ההיפך. ואני גם מתנחלת. חלק מההגדרות שלי נולדו יחד איתי, חלק צברתי עם השנים. הגדרתי כמתנחלת נוצרה אצלי בגיל שש עת קבעו הוריי את משכנם ביישוב עפרה, וקיבלה חותמת חיזוק עת אישי ואני בחרנו גם אנו לגור מעבר למחסום חיזמה. חמש שנים בעפרה, ומזה שנה בגבעה קטנה מול שילה העונה לשם גבעת הראל...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מיכל פרץ
מיכל פרץ שחקנית, יוצרת המופע "קערות של אהבה" ומפעילת אירועים ומופעי אימפרו בשיתוף הקהל, אמא ל-6, תושבת היישוב שבות רחל. יום ראשון 23.8.15 5 תגובות לפוסט 10909 צפיות

הקול בראש

טור ממתנחלות.jpeg במסיבת יומולדת 40 של אחת החברות הכי הכי טובות שלי, השתתפה גם חברה טובה נוספת, פרגייה בת 38 בלבד, כשכרסה בין שיניה. "תגיד לי", היא פונה בעליצות לבעלה של בעלת השמחה, "רק תגיד לי אם זהו, סגרתם את פינת הילודה? או שיש עוד על מה לדבר?", היא מתגלגלת מצחוק מתוק ואוחזת בבטנה, מותירה את הנשאל מופתע וסמוק עד שורשי שערותיו. הוא מנסה לגמגם משהו, כשאני מצילה את המצב וגוררת את שתינו לעמדת הקינוחים השווים בטירוף, בתוכי יודעת מה התשובה לשאלתה. ברור שהיא רוצה, כלת השמחה, הרי דיברנו על זה לא מזמן.....

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 

עמודים