מוריה תעסן מיכאלי
מוריה תעסן מיכאלי בן זוג אחד, שני תארים ושלושה ילדים, לאו דווקא בסדר הזה. מתנחלת, פמיניסטית, אמא, אשה, לאו דווקא בסדר הזה. בת שלושים, במקור מעפרה, כעת בגבעת הראל. יום שני 19.10.15 9 תגובות לפוסט 12002 צפיות

מחפשת

עבודה.jpg ולאט לאט גם הביטחון העצמי מתערער, ואם לפני שנה עזבתי משרה מכובדת של מנהלת לשכת שר ועוזרת מנכ"ל שבטוחה בעצמה ויודעת שהיכן שרק תנחת היא תציל את העולם, הרי שעכשיו אני כבר לא זוכרת לפעמים במה אני טובה, מעבירה לפעמים ימים שלמים ברחמים עצמיים והולכת לישון ללא כל תחושה של סיפוק

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. יום ראשון 11.10.15 3 תגובות לפוסט 11411 צפיות

כל הארץ חזית

בית הנקין.jpg מצאתי את עצמי בוהה בארונות המטבח. צבע העץ העדין שבחרה. הידיות על דלתות הארונות שפתחה וסגרה. השיש שעליו חתכה וקצצה וערבבה ותיבלה. יותר מכל מקום בבית, במטבח יש לה עדיין נוכחות כל כך חזקה, גם אחרי מותה. ואיך זה, איך זה יכול להיות. שככה נעלמת אשה בחטף ממטבחה, מביתה. ממשפחתה. האם חשה באיזה אות אזהרה? רמז? בת קול? האם כשיצאה מהבית באותו בוקר יום חמישי ידעה שהיא עוזבת לתמיד, שאל המטבח הזה יותר לא תשוב? הוריה של נעמה יושבים על כסאות נמוכים. גם משפחתו של איתם. היום האחרון לשבעה, בנריה...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
קרן זק"ש
קרן זק"ש גרה ביקיר, אמא ל-2 זוגות תאומות ותינוק. נשואה לחבר הכי טוב שלי. מהנדסת אזרחית והיום מנהלת פרויקטים בפיתוח יום שלישי 6.10.15 6 תגובות לפוסט 9267 צפיות

לא אותה אני

תפילה במקום הרצח.jpg הנה הסתיימו החגים ואיכשהו כמו רובנו גם אני חזרתי היום לעבודה. אותו משרד עם פלורוסנט מהבהב שאני מתעצלת לבקש שיתקנו לי, כי לא תמיד נוח לי עם הפרעות. אותם זימונים ביומן של פגישות מורכבות שכולם דחו לאחרי החגים, ואותם עובדים שמצפים לדבר הבא. אבל לא אותה אני. לא אותה אני שלא מצליחה להירדם כבר כמה ימים, ולא רק בגלל שהקטנצי'יק היה חולה כל החג. כי לי מתהפכת הבטן מקולות שמתנגנים בחדרי, מסתבר שבכל יום בחמש בבוקר כבר 16 שנה, וכאילו ולא שמעתי אותם עד עכשיו...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
שיינה בוצר
שיינה בוצר בת 32, אם לארבעה, חיה בחוות עמק דותן. יום חמישי 1.10.15 7 תגובות לפוסט 9956 צפיות

ושמחת בחייך

צבא.jpg איך נראה מטען צינור? זורקים אותו והוא פוגע ומתפוצץ, או שהוא מונח על הכביש ומחכה שיעלו עליו ורק אז מתפוצץ? איך מבחינים במטען צינור לפני שהוא ממלא את ייעודו? בשבוע שעבר חזרנו הביתה בשעת ערב בשני רכבים. דוד והילדים מקדימה בפור של חצי שעה, ובעקבותיהם אני. חציתי את הצומת וכמעט שנתקעתי בג'יפ צבאי שחסם את שני הנתיבים. מטען צינור בפיצוץ מבוקר, עיכוב של כחצי שעה. מרימה צלצול מבואס לדוד להגיד לו שנתקעתי בפקק – עולם מושגים תמים שנלקח עוד מימי ילדותי ברעננה, לפיו כל עיכוב בכביש הוא פקק...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מרב פורת ניסנהולץ
מרב פורת ניסנהולץ עו"ד, מגדלת חמישה ילדים ובעל, מתגוררת ביישוב עלי עם נשמה של עירוניסטית. יום חמישי 24.9.15 1 תגובות לפוסט 9725 צפיות

וידוי כל השנה

ילדה.jpg "החלק העיקרי בתפילת יום הכיפורים, ילדים, הוא - הוידוי..." - כך נאמר לנו משחר ילדותנו. בגן הילדים, בבית הספר היסודי, הקפדנו להכין פתקים מקושטים ובהם קבלות לשנה הבאה וסליחה על השנה הקודמת. אמא - סליחה שאכלתי יותר מדי שוקולד בלי רשות. סליחה שהפרעתי לך לישון... מתרגלים סליחה. בתיכון ובמדרשה ליהדות אף הגדילו לעשות וחילקו לנו דפים לבנים עם כתב קטן ובהם פרשנות לכל שורה ושורה בווידוי, שנדע ב-ד-י-ו-ק על מה אנחנו מצטערות. ושה' יעזור, יש על מה.....

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
רבקה דויטש
רבקה דויטש נולדה ב-1982 בצפת, וגדלה למרגלות הר מירון. נשואה לאחד. אם לארבעה. מתגוררת ביישוב נופים יום שני 21.9.15 12 תגובות לפוסט 11206 צפיות

סליחות קרובות וחשובות

FB_IMG_1442744433222.jpg רגע לפני שבקבוצות הוואטסאפ שלכם ושלי יתחיל שטף של הודעות 'העתק הדבק' של בקשות סליחה ויראליות לפני יום הכיפורים, חשבתי לעצמי שבראש ובראשונה יש לי כמה מעגלים קרובים ואישיים יותר לבקש מהם סליחה. אישיים מעט יותר מקבוצות כמו "שבט מעפילים 1992" או "טרמפים נופים מי יוצא ולאן" שמככבים אצלי בסמארטפון...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מוריה תעסן מיכאלי
מוריה תעסן מיכאלי בן זוג אחד, שני תארים ושלושה ילדים, לאו דווקא בסדר הזה. מתנחלת, פמיניסטית, אמא, אשה, לאו דווקא בסדר הזה. בת שלושים, במקור מעפרה, כעת בגבעת הראל. יום שישי 18.9.15 8 תגובות לפוסט 11837 צפיות

וכיפר בעדו ובעד ביתו

כהן גדול.jpg אני יודעת שלו היינו רוצים תפילות שיוצאות מקירות הלב היינו צריכים להעלות שיירות של שליחי ציבור. ראשית היינו מעלים רווקים ורווקות שמתחננים שהשנה הזאת תהיה שנת אהבה, שנת בניין, שנת גדילה משותפת, שנת דייט אחד מוצלח מכל אלה שהיו לפניו, שנת הזמנות, שנת וויעודים, שנת זמן טוב, שנת חתונה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
כרמי אור
כרמי אור כרמי אור בת 40, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), נשואה באושר, גרה ביקיר בשומרון. מייסדת 'זוגיתא' יום ראשון 13.9.15 2 תגובות לפוסט 11026 צפיות

שתהא השנה יפה ושונה

IMG_20150913_024313.jpg גם אם התאריכים זהים, ההתנהלות שלי אחרת ולכן כל שנה תהיה שונה מהאחרות ובמיוחד זו שתבוא. יש לי תחושה טובה. תחושה של חזרה מעניינת לעצמי, למוכר, לידוע אבל מזווית אחרת.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
שיינה בוצר
שיינה בוצר בת 32, אם לארבעה, חיה בחוות עמק דותן. יום חמישי 10.9.15 4 תגובות לפוסט 10650 צפיות

עיניים לראות

צפת.JPG רצה הגורל ומצאתי את עצמי לאחרונה עולה לצפת עם אישי לשלושה ימי סדנת מדיטציה יהודית. אמא לארבעה בחופש הגדול בשלושה ימים של מדיטציה יהודית יכלה להיות פתיחה לבדיחה סוריאליסטית טובה, אבל המציאות עולה על כל בדיחה (תיכף עולה בי הצורך להתנצל. מיד אחרי ההתנצלות אשוב לגוף העניין, אז הנה זה בא: אני לא הטיפוס המדיטטיבי הטיפוסי. בשגרת יומי לא תמצאו אותי בישיבה דוממת, שלווה נסוכה על פניי בעודי קושרת כתרי אותיות...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום שישי 4.9.15 4 תגובות לפוסט 10779 צפיות

ולפעמים ההצגה נמשכת ונמשכת...

נבי צלאח.jpg הופעות זה דבר נחמד. בטח הופעות חווייתיות, שנוגעות ברגש, מעוררות אותך לחשוב. אז מידי פעם אני הולכת, בשביל החוויה וכל הדברים שהזכרתי, אבל אם יש משהו שלעולם לא אעשה - זה לשבת בשורה הראשונה. בדרך כלל בגלל המחיר, אני מודה (למה לשלם פי ארבע כשזה בדיוק אותו דבר כמו לשבת בשורה האחרונה עם משקפת?) אבל גם אם אין הבדלי מחיר, לא כיף לי לשבת שם. קרוב מדי, אינטימי מדי, מלחיץ אותי. אבל יש הצגה אחת שבניגוד לרצוני, אני תקועה שם בשורה הראשונה. ההצגה הזו היא לא חד פעמית. קוראים לה "תרבות יום ו'" אצלנו בנווה צוף...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 

עמודים