ללי דרעי

ללי דרעי

אמא לשישה ילדים, עיתונאית, עלתה לארץ בגיל 15 מצרפת. מתגוררת בישוב היפה בתבל, עלי, ועושה קניות במקום המרגש בארץ: שוק מחנה יהודה.

פוסטים אחרונים מאת ללי דרעי:

ללי דרעי
ללי דרעי אמא לשישה ילדים, עיתונאית, עלתה לארץ בגיל 15 מצרפת. מתגוררת בישוב היפה בתבל, עלי, ועושה קניות במקום המרגש בארץ: שוק מחנה יהודה. יום שני 16.3.15 4 תגובות לפוסט 10333 צפיות

כשהשמאל מאבד את ה(מ)צפון

IMG-20150316-WA0006.jpg יום שישי בבוקר. כמה ימים לפני הבחירות. אני במטבח (אלא מה?). רוצה לשמוע מוסיקה שתנעים לי את ההכנות לשבת. מחפשת ביוטיוב פלייליסט של שירים שקטים כאלה, שילוו אותי בהכנת הקוסקוס. אבל במקום הנעימה שציפיתי לה, אני מקבלת מוסיקה מפחידה, שנעה בין פס קול של סרט זומבים לבין הרקוויאם (תפילה למתים) של מוצארט. "אי אפשר להמשיך כך. אנחנו לא יכולים יותר. המצב בלתי נסבל. חייבים להחליף... את מי? את ביבי! תוכל לדלג על המודעה בעוד 5 , 4 , 3 ... ", מבשר לי הצג ביוטיוב. מחכה להיגאל מהזומבים המהלכים...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
ללי דרעי
ללי דרעי אמא לשישה ילדים, עיתונאית, עלתה לארץ בגיל 15 מצרפת. מתגוררת בישוב היפה בתבל, עלי, ועושה קניות במקום המרגש בארץ: שוק מחנה יהודה. יום שני 9.2.15 6 תגובות לפוסט 11851 צפיות

אהבת ישראל בגרוננו (בלבד)

ללי 1.jpg קיץ 2005 . הגירוש ממשמש ובא ואנחנו, הציבור הדתי-לאומי, מרגישים די לבד במערכה. בין הפגנה לשרשרת אנושית, בין צמיד כתום לצעדה, אנו רואים רק את עצמנו. ואז מגיע רעיון חדש: נארגן שבת התחברות. למי? לעם ישראל! איפה נלך לחפש אותו? באופקים! משפחות מההתיישבות ביו"ש יתארחו אצל משפחות מהפריפריה. עם ישראל, נעים להכיר... היינו אז משפחה עם ארבעה ילדים. ארזנו לשבת, יצאנו לדרך הארוכה. אופקים קיבלה את המתנחלים בזרועות פתוחות. מדליקה נרות...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
ללי דרעי
ללי דרעי אמא לשישה ילדים, עיתונאית, עלתה לארץ בגיל 15 מצרפת. מתגוררת בישוב היפה בתבל, עלי, ועושה קניות במקום המרגש בארץ: שוק מחנה יהודה. יום שני 12.1.15 3 תגובות לפוסט 12707 צפיות

כשלא רוצים לקרוא לאויב בשמו

ב.jpg יום רביעי בצהריים. עולם הפוך אני רואׇה. בארץ מדברים על מזג האוויר ובצרפת על פיגוע. אחד הנרצחים הוא קבו ( CABU ), מאייר מוכשר בחסד שליווה את כל ילדותי. אני זוכרת משקפיים עגולות, תספורת לא ברורה ומבט טוב בעיניים. עכשיו הוא מת. הוא ועוד 11 עיתונאים. הם הוצאו להורג בעוון חוצפה. העזו לאייר את הנביא מוחמד. העזו לצחוק עליו. אני פותחת אתר חדשות בצרפתית. מראיינים שם עד ראייה לטבח. לא מראים את פניו, שמא ינקמו בו אותם אנשים האלרגיים לחוצפה. ואז אני נזכרת מה קורה אצלנו כשיש פיגוע...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד