חני פנש

חני פנש

מתנחלת טרייה. גרה בעופרים. נשואה לשמעון ואמא לחצי תריסר מרדנים. כותבת, יוצרת ועוסקת באימון באמצעות אומנות שימושית.

פוסטים אחרונים מאת חני פנש:

חני פנש
חני פנש מתנחלת טרייה. גרה בעופרים. נשואה לשמעון ואמא לחצי תריסר מרדנים. כותבת, יוצרת ועוסקת באימון באמצעות אומנות שימושית. יום רביעי 29.11.17 אין תגובות 736 צפיות

למה גזרתי את וילון התחרה של אמא

Capture+_2017-11-29-12-02-11-1.png כשהייתי בת שש גזרתי את וילון התחרה האהוב של אמא שלי. זו עובדה שמלווה אותי כל חיי. הוריי דאגו להזכיר לי את העובדה הזאת במשך הרבה שנים. בהתחלה בנימה של כעס, ובחלוף השנים כאנקדוטה מצחיקה. עם זאת, הסיפור שעמד מאחורי עובדה זאת כמעט נשכח. צהריים אחד, בהיותי בת 6, הייתי בבית עם אבי. הוא תיקן משהו במטבח ואני התעסקתי במה שרוב בנות 6 אוהבות להתעסק - בובות. פתאום שמעתי שאחד הכלים בהם אבא שלי אחז נפל על הרצפה, ואבי קילל מכאב. רצתי למטבח וראיתי שהוא נפצע בידו. ממש רציתי לעזור לו...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
חני פנש
חני פנש מתנחלת טרייה. גרה בעופרים. נשואה לשמעון ואמא לחצי תריסר מרדנים. כותבת, יוצרת ועוסקת באימון באמצעות אומנות שימושית. יום חמישי 28.9.17 אין תגובות 1560 צפיות

כתיבה של החיים

שמי סגריר.jpg "כתיבה וחתימה טובה", כולם מאחלים לכולם. כתיבה. אני עדיין בקטע של כתיבה. מי בכלל חושב על חתימה. ועם יד על הלב, החתימה הזאת מלחיצה אותי כל שנה מחדש. כאילו, זהו נחתם. לא ניתן לשנות וגם לא ניתן לדעת מראש. קשה לי עם סופים. עם חתימות. קשה לי עם חוסר יכולת לשנות. אני אחת שמעדיפה להישאר בסטטוס של כתיבה שמביא איתו יצירה והתחדשות. אני אוהבת לכתוב, אולי בגלל זה אני יותר מתחברת ל"כתיבה" מאשר ל"חתימה". אני רוצה לכתוב אבל כרגע, בתקופה הזאת, הכל נראה כמו בלילה של הרגשות לא ממוקדות...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד
 
חני פנש
חני פנש מתנחלת טרייה. גרה בעופרים. נשואה לשמעון ואמא לחצי תריסר מרדנים. כותבת, יוצרת ועוסקת באימון באמצעות אומנות שימושית. יום שלישי 22.8.17 אין תגובות 1804 צפיות

ים של מוטיבציה ואוקיינוס של פחדים

child-830988_1280.jpg בחופש הגדול של ילדותי, מול הספרים והמחברות החדשים של ערב שנת הלימודים החדשה, מול העטים הצבעוניים, הסרגלים בשלל גדלים והמחקים בצורות שונות – פרחו בלבי המון תקוות נרגשות. הייתי עוברת ספר ספר, מעיינת ומתפללת שהפעם אצליח ואתקדם כפי שהוריי מקווים וכפי שמוריי מצפים ממני... אם הם עדיין מצפים ממני. היה לי ים של מוטיבציה ואוקיינוס של פחדים. כל המחקים והמחדדים היו מעין נחמה קטנה לפני הסערה הגדולה. בינינו, מה שווה המחברת היפה עם העטיפה הצבעונית כשאין בה אף פעם תשובות לשיעורי הבית...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

קרא עוד