
כבר כמה שנים אני מגיעה אליה לטיפול כמעט כל שבוע, לקליניקה השוכנת בקטמון שבירושלים. מאז אותו דיכאון אחרי לידה, אותו דיכאון שהופך את העולם עלייך והופך את עצמו למשא בלתי אפשרי כמעט. אז חיכיתי וישבתי על הספסל, עדיין מנסה להסתתר, כאילו מישהו שם מכיר אותי, כאילו האשה שאני היום היא אותו צל מפוחד מלפני שמונה שנים... וכשקמתי מהספסל, ובאתי לחצות את הכביש אל גרם המדרגות המוביל לחדר, הוא בא מולי. כתפיו רעדו, חשבתי שהוא צוחק עלי. או אולי שיכור.....
הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם