הילה לוקסנבורג
הילה לוקסנבורג הילה לוקסנבורג, 29, מאמנת אישית ומלווה קבוצות ובודדים לשינויי הרגלי אכילה ולהעצמה אישית יום רביעי 17.10.12 7 תגובות לפוסט 42011 צפיות

כשהתבוננתי בחברותי בקינאה

 

כל חיי גדלתי בבית דתי ציוני.

במשך שנים ארוכות הייתי קמה בבוקר, לובשת את החצאית ואת החולצה עם השרוולים באורך הראוי, מתפללת שחרית , ניגשת לשיעורי התנ"ך והתושב"ע בהם נדרשתי לעשות 5 יחידות, חניכה בתנועת בני עקיבא, מקבלת את השבת ומבדילה בין קודש לחול.

אפשר לומר שניהלתי את חיי כסדרם כמו כל נערה דתייה, מלבד עניין אחד;

לא הרגשתי שום חיבור אמיתי לכל הפעולות המאד יומיומיות אשר כה הורגלתי לעשותם.

חוסר החיבור גרם לי תסכול עצום.

בחברה בה גדלתי ישנה אקסיומה מאד ברורה- אם אינך דתי הינך בהכרח אדם פחות טוב, והדבר האחרון שייחלתי לעצמי היה שהחברה תתפוס אותי כך, או גרוע מזה- שאתפס טובה פחות בעיני עצמי.

ואז התחיל המאבק. מאבק עמוק וממושך. המאבק להשבת כל הטוב והישר אל חיקי.

שהרי אם איני חשה חיבור לדרך הטובה- כנראה איני עושה דבר מה באופן הנכון.

לא אשכח לעולם את תפילות השחרית באולפנה בה למדתי, בהן התבוננתי בקנאה רבה בחברותיי לכיתה- מלמול התפילה, עצימת העיניים וההתנדנדות מצד לצד, קדימה ואחורה- אשר יצרו תחושה של אקסטזה רוחנית כבירה. אותו חיבור רוחני אשר כה השתוקקתי אליו.

אולי איני עוצמת עיניים מספיק חזק? אולי אתנדנד יותר? אולי אומר את מילות התפילה בקול?

את הכל ניסיתי. בוקר אחר בוקר. אך דבר לא השתנה. הטקסט נשאר אותו טקסט מנוכר.

תחושת התסכול רק הלכה וגברה בשיעורי התושב"ע, בהם מצאתי עצמי משננת הלכות רבות ותוהה מדוע כל הדברים החשובים הללו, אבני היסוד של היהדות, אותם אנו מקפידים לקיים קלה כבחמורה- נראות בעיני כדבר אשר פספס את העיקר.

את לימודי סיימתי עם תחושות קשות. הקונפליקט הגדול בחיי נותר חשוף ואני הרגשתי טובה פחות. הרבה פחות.

באופן מקרי ביותר, עם תום הלימודים, מצאתי את עצמי דוחה את שירותי הצבאי ומתחילה ללמוד כחניכה במדרשה למנהיגות חברתית "עין פרת" בכפר אדומים.

המדרשה הינה מכינה קדם צבאית אשר משלבת בין לימודים בתחומים שונים  ועשייה חברתית. אך מה שבעיקר מאפיין את המדרשה היא האידיאולוגיה שעומדת בבסיסה- חיים משותפים- חילונים לצד דתיים.

לראשונה בחיי ישבתי עם קבוצת אנשים והרגשתי שאיני טובה פחות מהם.

לראשונה בחיי ראיתי כיצד הוערכתי על פ י מי שאני ולא על פי מידת אורך החצאית שלי.

לראשונה בחיי הרגשתי הילה.

 

נעים מאד, אני הילה.

אינני אדם דתי, אך מלאת אמונה בעם ישראל ובסיפור המופלא של העם היהודי.

אינני שומרת תורה ומצוות, אך מאמינה גדולה בארץ ישראל.

היום אני יכולה לומר זאת בביטחון ובשלמות.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
חני כהן זדה
חני כהן זדה הגיב ביום רביעי 24.10.12

הי הילה. ריגשת אותי. תודה

הגב
מיכל הרלינג
מיכל הרלינג הגיב ביום ראשון 11.11.12

נאים להכיר הילה דבריך חשובים מאוד כמי שגרה הרבה שנים באילת ולפני כן באלון מורה שבשומרון אני ומישפחתי חיים את ההתלבטות שלך כל יום על מה אתה שם את הדגש שאתה פוגש אנשים ? מצד שני יש את כוח ההרגל וחינוך הילדים ואכן זאת התלבטות
בהצלחה

הגב
סטודנטית (אורח) הגיב ביום ראשון 6.1.13

יפה מאד. הלוואי וכל הציבור הדתי ציוני יפתח ויבין שהוא לא הכי צודק\הכי חכם\הכי טוב. יש רוחניות גדולה שלא קשורה לשמירת תורה ומצוות. הגיע הזמן שנפסיק לבדוק חצאיות\ציציות\כיפות.

הגב
אדרת מינץ
אדרת מינץ הגיב ביום ראשון 7.4.13

הי הילה,

אנחנו מאד דומות...אבל קרה הדבר וה' גילגל אותי לאולפנית של בנות לא כ"כ דתיות

וזה מה שעשה לי חשק לחפש מדרשה כדי להתחזק בה...ראיתי אותם מתפקרות ומאסתי בזה...

אם הייתי באולפנא של דוסיות כמוך הייתי מן הסתם כמוך היום...

בהצלחה בכל, אדרת.

הגב
אני (אורח) הגיב ביום ראשון 8.9.13

היי הילה,
גם אני, כמוך, עברתי בדיוק את אותה הדרך, באותם מקומות וכנראה שגם עם אותם אנשים...
לא פעם הייתי "הבחורה הרעה" זאת שאסור להסתובב איתה, וכל זה בגלל הבגדים, בגלל המחשבות.
גם אני גילית במדרשה הזאת את היופי הפנימי באנשים ואת זה שאפשר גם אחרת ובצורה לא פחות טובה.
כשיוצא לי לחשוב קצת על העבר, אני מבינה שהן אלה שצריכות להסתכל עליי היום בקנאה, כי אני זאת שהלכה עם האמת שלה ולא נשאבה לאמת שהכתיבו לה. ולא, אני בכלל לא בנאדם רע או טוב פחות, להפך...

הגב
רחל ממורשת (אורח) הגיב ביום שלישי 24.12.13

הילה שלום
כואב לי לשמוע שהשלמת עם חוסר המציאה של האמת של החיבור הרגשי
גם אני לרוב לא חשתי את התחושות
חיפשתי,למדתי, והיום אני יודעת שזו עבודה קשה לחבר בן התובנות לתחושה ולהגיע לחישה בלב של הדברים, אבל כמו שנערה צעירה יודעת רק בתיאוריה מה זה ללדת ולגדל ילדים כך קיימת גם ידיעה אמתית עם התחושה והחיות של דבר בענייני אמונה, חוויה אישית מאוד עמוקה. אשמח לשוחח אתך על כך ... המייל שלי makomleruchi@gmail.com

הגב
תמר (אורח) הגיב ביום רביעי 13.8.14

הילה יקרה ,
הרגשתי צער כל כך גדול כשאני קוראת את שורותיך ,
הרגשתי כאב של אדם שלא מצא את הטוב וויתר עליו ,
בתור אחת שזכתה לעשות תשובה רק בגיל 35 והשם זיכה אותי להבין את המצוות ולאהוב אותן וכמובן ומעל הכל לאהוב את הבריות כמו שהן ,
זה לא אומר שאני לא במלחמה עם עצמי על כל היצר הגדול שיש לי אבל זו העבודה שלי , לרצות ללכת בדרך הנכונה ע"פ "הכתבים הסודיים" שניתנו לנו בהר סיני ,כי היא תורת חיים ואם אני לא מבינה אותה אני מתבוננת יותר לעומק ומחפשת ומתחננת לקבל הבנה ,
שיהיה בהצלחה בדרך בה תבחרי ,
כל החיים זה בחירות ,
שתזכי לבחור תמיד בטוב,
תמר

הגב