מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום שני 22.7.13 7 תגובות לפוסט 22570 צפיות

גם הגוף צריך ביטוי

מידי שנה בשנה אני נוהגת לפקוד באדיקות את יריד חוצות היוצר בירושלים. לא בהכרח משום שאני מוכרחה לקחת חלק בהופעה של עמיר בניון, ברי סחרוף או כל זמר אחר שמופיע שם, אלא בגלל השילוב המדהים של מגוון האומנויות המוצגים ביריד.

אומנות חומרית ואומנית רוחנית, יצירה ופיסול, מופעי ריקוד ושירה מהארץ ומרחבי העולם. אני מסתובבת בפסטיבל כמו ילדה קטנה שמתבלבלת מרוב צבעים, צלילים וצורות, ומאז כיתה ב' בערך אני צריכה להחזיק יד למבוגר אחראי, שבין השנים התחלף בין אמא לחברה טובה ולבסוף בעל, רק כדי שלא ללכת לאיבוד בין המוני הדוכנים המכילים שפע כזה, שאותו העין צרה מלהכיל.

כשעוד הייתי קטנה, ולאחר מכן נערה מתבגרת, יכולתי לדמיין לעצמי שיום אחד אהיה האומנית ההיא, זו היוצרת כלים יפהפיים מקרמיקה, השוזרת שלל חוטים וחרוזים צבעוניים בשערותיה של ילדה קטנה או המחוללת בגזרה דקיקה ושמלה מתנופפת על במה חלומית. כשגדלתי והייתי לבחורה צעירה בוגרת תנועת נוער, אולפנא ומסגרות שכאלה, למדתי להחליף את הדמיונות בדברים פרקטיים יותר. עבודה עם נוער בסיכון, הצלת נפשות תועות וכדומה.

מידי פעם יוצא לי לפגוש חברה כזו או אחרת שבחרה ללמוד מחול, משחק או שירה. כמובן שאני משתדלת לפרגן, אבל אני לא יכולה להימנע מלתהות לאחר מכן מה הן באמת תעשינה עם זה. איך זה מסתדר עם בית וילדים, שבת וחגים, צניעות ופרסום והצלחה.

תמיד הרגשתי שהממסד הדתי, ויסלחו לי המורות באולפנא, לא באמת מעודד ודוחף להתמיד ולהצליח בכיוון האומנותי. ולא, ללמד מחול ילדות בכיתה ד' בעיניי לא נחשב למיצוי כשרון אומנותי, גם לערוך ערבי שירה לבת מצוות לא. מלבד להאשים את הממסד הדתי, אני גם חושבת שאורח החיים הדתי לא ממש מכיל בתוכו אפשרויות שכאלה, ובטח שלא מעודד נשים נשואות לפנות זמן בלו"ז על חשבון המשפחה לאיזה חוג מחול או קרמיקה. שיעור תורה – כן, כי זה חשוב לחיי העולם הבא וכאלה, אבל כל דבר שקשור לטיפוח הגוף או קשרי הגופנפש (מסתבר שזו הביטוי החדש לעניין) – לא.

* * * * *

כל המחשבות האלה צצו לי אתמול בערב, כשהשתתפתי בפסטיבל "מחוללות בכרמים" בשילה. מגיעות אליו כ-2,000 נשים מידי שנה בשנה, זה חמש שנים, לפסטיבל של מחול נשי הכולל סדנאות ריקוד למיניהן ולבסוף מופע בהשתתפות להקות מחול שונות, ומופע מוזיקלי. בפסטיבל היו שלל סדנאות - ולא רק ריקודי עם... סדנאות של היפ הופ, מחול מודרני ואפריקני, צחוק הוליסטי, ושומו שמיים - גם ריקודי בטן. אתמול נהניתי בעיקר להסתובב ולצפות מהצד, ומידי פעם להצטרף לאחת הסדנאות כשהתנגן שיר שאני אוהבת במיוחד (מה לעשות, יש לי חולשה ל-"ק-לי ק-לי רק תפילה אשא" של אברהם פריד...).

במשך כל הערב, היו כמה דברים שהדהימו אותי. הדבר הראשון שהדהים אותי היה הכמות העצומה של הנשים הנשואות שנכחו באירוע, בכל הגילאים. הדבר השני - היה לראות כיצד נשים ונערות שונות התקרבו לסדנא, חיכו רגע עד שיוסר המחסום הרגשי, זה שמונע ממך להשתטות, ורק אז הצטרפו לריקוד. אבל אולי הדבר המדהים ביותר היה הצמא הגדול שהרגשתי מכל עבר, והתחושה המדהימה של רוויה פתאומית, שממש ניתן היה לחוש על פניהן המוצפות אור של המשתתפות.

הרגשתי פתאום שהצמא הזה הוא צמא מודחק המשותף לכולן, שלמעשה מדובר פה בצורך פיזי המשפיע באופן מיידי על מצב נפשי, ואף אחד מעולם לא סיפר לי עליו. כולנו יודעות שכדי להרגיש טוב עם עצמנו צריך לאכול טוב, לשמור על כושר, גם מוזיקה או העשרה לנפש הם דברים שמרוממים אותנו. אבל את התחושה הנפלאה שמחול יכול לעורר בך - זה משהו שאיכשהו מעולם לא קלטתי באמת.

המופע שחתם את הערב היה מופע של להקות מחול שונות ולאחריו מופע מוזיקלי של זמרות ויוצרות. לאור המחשבות שחלפו בי, הצלחתי תוך כדי המופע להשיל את מעטה הציניות ולהתמלא הערכה למחוללות על הבמה. לנערות עם הקוקו המקפץ, לנשים עם כיסוי הראש ההדוק שצלח את המשימה ולא זז במשך כל הריקוד, וגם לבחורה בחודש התשיעי שתנועותיה המרשימות גרמו לכמה נשים זקנות מאחוריי להגיע לסף עילפון מפחד שעוד רגע ויורדים לה המים על הבמה.

אני אולי פרקטית מדי, צינית מדי, וכפי שחבריי מגדירים אותי - התברגתי חזק בעולם המבוגרים. ועם כל זה, ישבתי שם וקיוויתי שאני זוכה להיות חלק מעולם שמשתנה, עולם שיחנך את בנותיו כי לתת ביטוי לגוף, לאומנות ולחיבור הנפלא בין גופנפש, זהו דבר שיש לו מקום ראוי ומכובד, גם בעולם הדתי.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 23.7.13

לא הייתי בשילה אתמול אבל מאוד התחברתי למה שכתבת!
יישר כח על הבלוג המעולה!

הגב
אורחת (אורח) הגיב ביום שלישי 23.7.13

מקסים! מצטרפת לתפילתך שאנו בתחילתו של שינוי בחברה שיאפשר הרבה יותר חופש לכל אחת ואחד מאיתנו.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 23.7.13

כל מילה בסלע... הגיע הזמן שמישהו יעלה את המחשבות הנכונות האלו, על הכתב. ישר כח!

הגב
הגבר שמאחרי הנש... (אורח) הגיב ביום רביעי 24.7.13

מירי את כלכך צודקת. יופי של מאמר

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום רביעי 24.7.13

את מדהימה את אומנית! את כותבת מאוד יפה. הלוואי ויכולתי כך לכתוב. במגזר הדתי יש סופרות טובות כמוך.
תודה.

הגב
מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה הגיב ביום חמישי 25.7.13

תודה לכולכם על התגובות האוהדות :) אם למישהו יש דעות, הגיגים או אי הסכמות על מה שנאמר, ממש אשמח לשמוע אתכם.

הגב