תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום חמישי 15.8.13 6 תגובות לפוסט 21360 צפיות

בין רעננה לעלי

כמה ימים אצל ההורים ברעננה הזכירו לי כמה קל, נעים וטוב לחיות בעיר הגדולה, כמה הכל זמין במרחק של שתי דקות נסיעה, איך כל מה שצריך נמצא קרוב ונגיש; קליטה סלולרית בכל מקום, ובעיקר כמה שקט ובטוח המרחב מסביב ואיך נעימים ומתוקים החיים מערבית לקו הירוק.

איך ילדת עיר שכמותי, שגדלה בעיר הכי שווה ומפנקת, בחרה לגור על גבעה רחוקה, מנותקת, כשמסביב רק הרים והמון שקט - קשה להבין. איך עירוניסטית שכמותי התאהבה בגבעה הזו (חוץ מכמה חודשים בחורף, אז אני נשבעת כל שנה מחדש שזהו, אני עוברת לאילת) ? האמת היא שאני כל כך אוהבת את השקט הזה, את הנוף, את הניתוק המבורך הזה ממרוץ החיים. את החיים בלי פקקים ומצוקות חנייה, ובעיקר בלי הפיתויים של העיר הגדולה. החיים על הגבעה מאפשרים לי המון מרחב פנימי ושקט. אני אוהבת את זה שהילדים שלי גדלים עם המון טבע מסביב, וכשאין בבית טלוויזיה הם מבלים את רוב שעות היום בחוץ עם חברים, כשהם מפתחים עולם שלם של דימיון ויצירה.

על הגבעה הזו אני מרגישה הכי קרובה לעצמי.

 

רק שהקירבה הזו מחזיקה מעמד גג שבוע. אחרי שבוע המרחבים חונקים אותי, השקט מוציא אותי מדעתי, והאוויר הצח והנקי שיש על פסגות ההרים גורם לי למחנק. זה הרגע שאני חייבת, אבל ממש, ומהר - עיר!

חייבת להסניף קצת זיהום אוויר, חייבת קניון, חנויות, צבעים, קולות, רעש, בתי קפה והרבה אנשים. כמו מכור בקריז אני מרגישה את החנק הזה ויחד איתו אני נכנסת לרכב ונוסעת.

צוחקים עלי בגבעה שלי, שהרכב שלי מכיר רק כביש אחד, את הכביש לרעננה. כשאני מגיעה לצומת רעננה משהו בי מתחיל להירגע, הלב מתרחב, והפיתויים של העיר שמהם ברחתי הופכים לדבר הכי נפלא בעולם.

בית קפה או מסעדה טובה, קצת שופינג, ביקור אצל אבא ואמא; כמה דקות להיות ילדה של ולשכוח שאני בעצם אמא של; קניות של פירות וירקות טריים בשוק פירות, בשרים ממעדני גורמה, לחמים מארטיזן, בקיצור החיים הטובים!

אחרי כמה שעות של חגיגת חושים מסחררת אני נאלצת לחזור. אני כותבת נאלצת, כי תמיד מתחשק לי להישאר עוד. מה לעשות, זה כזה כייף. בדרך הביתה מרעננה לעלי מתחלפים הרמזורים הצפופים בכביש זורם, יחד איתו גם המחשבות שלי מתחילות לזרום, ואני מרגישה איך חלק ממני ממשיך תמיד לחיות ברעננה. זה לא רק העיר ומנעמיה, זה גם המשפחה המורחבת שלי, שהיא חלק מאוד משמעותי בחיי מאז ומעולם. זה הילדות והבגרות, זה החברים, וזה גם חלק מאורח חיים שבחרתי לעזוב מצד אחד ומצד שני הוא עדיין חלק ממני.

רופא הילדים הכי טוב ומקסים בעולם שטיפל בי מאז שאני זוכרת את עצמי, מטפל בילדים שלי היום, ומקפיד כל פעם לחבק אותי ולהצהיר שזה ממש לא אכפת לו שחזרתי בתשובה וכל השטויות האלו, לו מותר תמיר לחבק אותי בדיוק כמו פעם. כך גם רופא השיניים שלי, שרק אליו אני מוכנה לנסוע למרות שזה שעה נסיעה לכל כיוון. ואלו רק שתי דוגמאות קטנות לעד כמה חלק מהחיים שלי ממשיך לחיות שם, ברמה כזו שכאשר אני פונה שמאלה בצומת רעננה לכיוון אחוזה אני מרגישה שהגעתי הביתה.

וישנו גם חלק ממני, זה הנטוע עמוק באדמה הסלעית של הרי בנימין. כשהנוף האורבני של ערי המרכז מתחיל להתחלף לו בנוף ההררי, אי שם באזור מחסום אורנית, והאוויר מתחיל להתייבש והלחות המעיקה נעלמת, אני פולטת אנחת רווחה קלה, הנה חזרתי. אני במגרש הביתי שלי. מכירה כל עיקול, כל פסגה. הצבעוניות השקטה, העוצמה, והמתח הטבעי של האזור הזה, שתמיד דורש ממני לעבוד יותר קשה, ממלאים אותי יותר משקיות הקניות שמאחור. הבית שבנינו, הילדים, העבודה שאני כל כך אוהבת, החברים, הגבעה האהובה שלנו, שעליה אנחנו נאבקים כמעט מיום הקמתה, שגרמה לכולנו להתאמץ יותר, לאהוב יותר, להתבגר, ללמוד, ובעיקר להפוך לאנשים מסורים יותר ממה שהיינו קודם. כל אלו הם חלק כל כך משמעותי ממני, חלק שלא הייתי מוותרת עליו, חלק שבלעדיו אני מרגישה שהייתי כל כך חסרה. החיים כאן על הרי בנימין מעניקים לי משמעות בכל רגע של היום. ברגעים הקשים שהחיים כאן מציבים בפנינו, ושגורמים לי לפעמים לדמיין אותנו גרים במקומות אחרים, אני חוזרת תמיד לבירור הזה, של מה באמת חשוב בחיים? איזו איכות חיים אני רוצה בשבילי, ובעיקר בשביל המשפחה שלי? משמעות! אני יודעת שהיא קיימת בכל מקום, לכל אחד באשר הוא, אבל בשבילי היא כאן על ההרים העתיקים האלו, רוויי היסטוריה ומאבקים, שעדיין מחכים לבנים שישובו, לא רק פיזית אלא גם בלב. כאן מרגיש לי הכי בית בעולם.

המצב הזה של רגל אחת שם ורגל אחת כאן הוא נפלא מבחינתי, הוא אני על כל חלקיי, כשלכל אחד מהם יש מקום. אולי כלפי חוץ זה נראה חצוי, אבל בשבילי זה הכי שלם בעולם, כמו שאומר השיר "יש בי מזה וגם מזה, יש בי שניהם".

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
6 תגובות לפוסט זה
ציון (אורח) הגיב ביום חמישי 15.8.13

כתבה עם הרבה גילויי לב וממש קולעת לליבם של הרבה מאד אנשים-יישר כח.

הגב
אריק קרמר (אורח) הגיב ביום שישי 16.8.13

תמיד כיף לקרוא

הגב
ישראל מידד (אורח) הגיב ביום שישי 16.8.13

ורעננה זו עיר?

מהשכן שנולד בניו-יורק, סליחה, בברונקס בניו-יורק.

הגב
תמר אסרף
תמר אסרף הגיב ביום ראשון 18.8.13

תודה לכם על התגובות החמות. וישראל כן רעננה זו עיר, ולא סתם עיר, זו עיר מהממת!!!

הגב
רעננית (אורח) הגיב ביום שלישי 20.8.13

מסכימה עם כל מילה.
קורה לי ככה כל פעם מחדש....

הגב
טל (אורח) הגיב ביום שני 2.9.13

יופי של פוסט. גם בלי לגור במקום אחד ולהתגעגע לאחר, אני מכירה את התחושה הזו.
זה ממש לא חצוי או מנוגד התחושות האלה שלך, זו שלמות.

הגב