מרב פורת ניסנהולץ
מרב פורת ניסנהולץ עו"ד, מגדלת חמישה ילדים ובעל, מתגוררת ביישוב עלי עם נשמה של עירוניסטית. יום שני 19.8.13 2 תגובות לפוסט 29298 צפיות

שימי לב לנשמה

בעיצומו של חודש אלול מריחים כבר את פריחת הרימונים והתפוחים, מתחילים להרגיש עקצוץ של דבש על הלשון.

החגים בפתח.

כמו בכל שנה, הסיילים בחנויות קוראים לי לבוא ולרכוש לבני הבית בגדים חדשים לחג...

כמו בכל שנה פצחתי בדיאטה המסורתית, התחלתי לתכנן את התפריט החגיגי, מתכונים עוברים מיד ליד (בדרך כלל מהיד שלי לאמא שתסביר לי מה כתוב שם...).

כמו בכל שנה ב-14 השנים מאז שהתחתנתי, אלו הדברים המעסיקים אותי ערב החגים, ואני נכנעת להם... הכי קל, הכי נוח.

וכמו בכל שנה גם השנה ישנו קול קטן, איפה שהוא שם אחורה בראשי, שאומר לי: גברת, אולי די? שימי לב לנשמה! תני לה, גם היא רוצה להתחדש...

השנה הקול היה חזק מתמיד, והיה קצת קשה להתעלם.

"השנה אני רוצה להגיע לראש השנה אחרת", אני אומרת לאיש שלי, בשקט אני אומרת את זה, שאני עצמי לא אשמע. שלא יהיה מחייב. אולי ארשם לשיעורים, סיור לילי בירושלים, סליחות בכותל, מופע שירי נשמה, טיסה לאומן...

שתיקה. הוא חושב רגע, מתלבט, איך לא להישמע מחנך מדי (האיש שלי חכם ולומד מניסיון העבר) ואז:  "מה עם תפילת שחרית?".

תפילה? מה תפילה? בחג, בשבת, אני עוד יכולה להבין, אבל כזאת של יום חול? זה כל-כך שנות התשעים... זה כל-כך בת האולפנא שמעולם לא הייתי. זה כל כך "תשמרי שהמורה לא תראה שאני לא מתפללת אני חייבת לסיים שיעורי בית במתמטיקה"; זה כל-כך מצוות עשה שהזמן גרמן... מה תפילה?

אני מנסה. פותחת את הסידור, מתחילה בקטן, לא רוצה להתחייב. מודה אני, ברכות השחר, תפילת העמידה.

הטקסט העתיק כל-כך מוכר, טריוויאלי. אני מכירה אותו והוא אותי, ועם זאת למילים יש משמעות אחרת כאמא, כרעיה, כמי שפועלת בעולם.

להודות על מה שיש, לראות את הטוב במציאות ואת האמת בעולמו של הבורא. לבקש להישמר מעין הרע, מיצר הרע, לבקש להיכלל בין שומרי תורתך. איך פספסתי? איך לא שמתי לב לזה קודם?

התפילה מחזירה אותי הביתה. אל עצמי. זה לא קל, ויש לי ים של תירוצים למה לא ולמה לא עכשיו, זאת עבודה! וזאת כנראה העבודה של חיי.

צצה תקווה... אולי זה יעבוד? שימי לב לנשמה, היא מתעוררת. קשה לה. היא לא רגילה, אבל היא מתעוררת.

כל-כך יום יומי ואפרורי, אבל כל-כך נכון.

לאט לאט אני מבינה שאין קיצורי דרך, הנשמה צריכה את המנה היומית שלה. אני מתכנסת לתוך עצמי בכל בוקר עם אותן מילים, ואם יש לי מזל, כמו יהלום זוהרות אלי מילים מתוך הטקסט המתאימות לאיפה שאני נמצאת באותו רגע.

ההתנתקות מהמציאות, ההתחברות אל עצמי כפי שיהודים בכל מקום ובכל זמן עשו, היא מעוררת אותה, את הנשמה. אני מרגישה אותה נמתחת, מבקשת עוד כמה דקות לישון. אני לא נותנת לה. תתעוררי, עכשיו! יש לנו עבודה לעשות.

השנה אני מגיעה לראש השנה אחרי כמה שיחות מקדימות עם עצמי, עם בורא עולם. השנה אני חוזרת אל עצמי ומתחדשת.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
כרמי (אורח) הגיב ביום שני 19.8.13

בדיוק! המילים הפשוטות שמקבלות זוית ראייה אחרת אחרי שנים של תמורות וצמיחה. שתהיה שנה טובה של שמחות קטנות של יומיום...

הגב
מרב (אורח) הגיב ביום שלישי 20.8.13

כרמי תודה שהבנת(-: שתהיה שנה טובה וברוכה

הגב