הילה לוקסנבורג
הילה לוקסנבורג הילה לוקסנבורג, 29, מאמנת אישית ומלווה קבוצות ובודדים לשינויי הרגלי אכילה ולהעצמה אישית יום שני 9.9.13 5 תגובות לפוסט 20090 צפיות

אני סולחת

בעוד כמה ימים יתחיל סבב הסמסים הידוע. ״סליחה אם פגעתי״ זה בדרך כלל הנוסח המקובל. ההודעות הללו תמיד הצחיקו אותי, במיוחד כשמקבלים אותם ממישהו שהחלפתי איתו אולי עשר מילים כל ימי חיי ואת ההודעה שלו קיבלתי סתם כי היא נשלחה לכל רשימת אנשי הקשר שלו בפלאפון.

ברור שאני סולחת. תמיד היה לי פשוט עם זה. אני לא מהטיפוסים ששומרים טינה - לא למי שבאמת פגע בי ולא לזה שהחליף איתי עשר מילים. דף חלק - אני אלופה בזה.

אבל האמת שיש מישהו בחיים שלי שפוגע בי באופן קבוע, ומשום מה לא משנה כמה הוא מבקש סליחה אני פשוט לא מצליחה לסלוח לו. טוב, בואו נודה על האמת, הוא גם לא מרבה לבקש סליחה. אני חושבת שהוא כבר יודע שיהיה לי מאד קשה לסלוח לו וכנראה שבגלל זה הוא גם כבר הפסיק לנסות. מידי פעם הוא אוזר אומץ ומנסה שוב ללחוש לי את מילת הקסם. אני בדרך כלל אומרת לו שאני סולחת, כנראה כי פשוט לא נעים לי, אבל אני מודה, אף פעם לא באמת התכוונתי לזה. והוא לא טיפש, הוא אף פעם לא האמין לי.

תמיד כל מעלליו התרוצצו לי בראש - נכנסו איתי למיטה כל לילה ואיתם התעוררתי מידי בוקר. הוא קודח, בלי הפסקה, ויש רגעים שהוא מחליש אותי. ממלא אותי רגשות אשם ומרעיש את מצפוני.

לא להאמין, אבל המישהו הזה הוא אני. כן, אני מסוגלת לסלוח לכולם, על הכל. אבל לעצמי משום מה תמיד יותר קשה לי. הרבה יותר קשה. 

תמיד לימדו אותנו, עוד בגן, שביום הכיפורים אנו מבקשים סליחה על חטאים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. ביום הכיפורים הזה אני רוצה להתמקד בחטאים שבין אדם לעצמו. כן, החלטתי שהגיע הזמן שאלמד לסלוח גם לעצמי. 

לסלוח לעצמי על שלא תמיד הצלחתי להיות אם השנה. 

על שלא תמיד עמדתי בחוקי הבית והרמתי את הקול,
על שלא תמיד גיליתי סבלנות.

לסלוח לעצמי על כל היצירות שאף פעם לא עשינו, ובמיוחד על החנוכייה מגבס שכבר שני חגים ברציפות לא מצאתי זמן להכין למרות שביקשת כל כך יפה.
על הטיולים שלא התקיימו והפיקניקים שהסתכמו בפיצה מרמי לוי.
לסלוח לעצמי על הימים הארוכים שלא הייתי איתך, על רגעי בייביסיטר אינסופיים. על הימים שאכלנו בבית רק קורנפלקס עם חלב ופיצה-פיתה כי לא באמת היה לי כוח לבשל.
על כל הפעמים שהגעת לגן באמצע המפגש, ואני הרי יודעת כמה את שונאת את זה. 

לסלוח לעצמי על זה שהבית לא תמיד מתוקתק.

על הכביסה ששכבה ימים ארוכים ולא קופלה עד שכבר לא נשארו בגדים בארון. על הכלים ששכבו בכיור.
על הנורה באמבטיה שלא הוחלפה חודשיים שלמים בטענה שאין כמו אווירה רומנטית בזמן המקלחת. על כל הסמרטוטים שהעברתי בבית במקום לשטוף כמו שצריך.
על כל האוכל שהעלה עובש במקרר ולא אזרתי כוח לטפל בו.
לסלוח לעצמי על הגינה המוזנחת ועל כל הפרחים והעציצים שהרגתי בדמי ימיהם. 

לסלוח לעצמי על שלא הייתי החברה הכי נהדרת. 

על ההודעות שלא הגבתי עליהן, על הטלפונים שלא נעשו, על זה שכל כך קשה לי לפעמים לשמור על קשר.
לסלוח לעצמי על שלא תמיד הייתי שם עבורכם - ברגעים הקשים, בלידה, במעבר הדירה ובסתם יום של מרמור.

לסלוח לעצמי על שלא תמיד הייתי בת משפחה מופלאה. 

על שלא הייתי סבלנית אלייך אמא, על שלא הייתי שם כשהיה צריך אותי, על שלא תמיד התקשרתי, על שלא הצלחתי להיות האחות הגדולה. על שלא תמיד הייתי שם איתך סבא יקר שלי ברגעים האחרונים שלך. 

לסלוח לעצמי על כל הפעמים שהעצלות השתלטה עלי.

על שלא קמתי מוקדם כמו שרציתי, על שלא הלכתי לחדר כושר, שלא יצאתי לרוץ. על כל התורים לרופאים שדחיתי ודחיתי ודחיתי. מרביתם עדיין לא נקבעו. 

לסלוח לעצמי על הלילות שהחתול שלי נשאר בחוץ כל הלילה כי לא היה לי כוח לקום ולהכניס אותו. ובכלל, על כל הפעמים שלא טיפלתי בו במסירות.

לסלוח לעצמי על הלילות שלא צחצחתי שיניים ולא שטפתי פנים, על בולמוסי האכילה, על כל הספרים שהתחלתי ומעולם לא סיימתי. בעצם על כל אלפי הדברים שהתחלתי אך לא הושלמו. 

לסלוח לעצמי על שאני כל כך קשה עם עצמי.

על הרחמים העצמיים שטיפחתי פה ושם, על זה שלא הצלחתי אף פעם לבקש עזרה, על רגעי ההתקרבנות ועל אי לקיחת אחריות.

לסלוח לעצמי על כל הבחורים ששללתי עוד לפני ששמעתי או החלפתי מילה אחת איתם, על כל הפינות שעיגלתי, על כל הדברים שנאבדו / נלקחו / נגנבו / נעלמו לי. 

על שעברה לה עוד שנה ולא שיפרתי את האנגלית שלי. 

על שאני עדיין משתמשת בכלים חד פעמיים וזורקת בקבוקי פלסטיק לזבל ולא למחזורית. על זה שעדיין, גם השנה, איכות סביבה זה מממני והלאה.

לסלוח לעצמי על שלא הלכתי תמיד עם האמת שלי. על כל הפעמים ששמתי את עצמי לפני כולם. 

אך בעיקר אני סולחת לעצמי היום על כל אותם ערבים על הספה שבהם הלקיתי את עצמי שוב ושוב, אותם ערבים שרגשות האשם עבדו בהם שעות נוספות. 

על כך שדרשתי מעצמי להיות הכי טובה, תמיד. בהכל.

כי היום אני מבינה שאני פשוט לא יכולה להיות תמיד הכי נהדרת, ואתם יודעים מה? זה לגמרי בסדר מבחינתי. 

ועכשיו, אחרי שסלחתי לעצמי, אני יכולה לבקש סליחה אמיתית גם מאחרים. ולא, אל תדאגו, לא תקבלו ממני הודעות קולקטיביות. 

גמר חתימה טובה!

 

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
5 תגובות לפוסט זה
אריק קרמר (אורח) הגיב ביום שני 9.9.13

שכויח

הגב
בתיה (אורח) הגיב ביום שני 9.9.13

אני סולחת לך על הכל (בטח, בעיקר אחרי שהרשימה שלי יותר ארוכה משלך :-) ).

שתהיהי לך שנה טובה

הגב
מוריה (אורח) הגיב ביום שני 9.9.13

מזדהה מאוד עם התחושות. תודה שכתבת לי אותן וסידרת לי אותן יפה יפה שיהיו לי בהירות יותר.
שנה טובה!

הגב
פרלה (אורח) הגיב ביום שלישי 10.9.13

הי הילה
את מבטאת בדיוק את מה שאני מרגישה wwooooooooo!!!!
אין לי מילים
בריאות!!!
פרלה

הגב
מור (אורח) הגיב ביום שלישי 10.9.13

כאילו אני כתבתי את הטור!
מדהימה....

הגב