עפרה רויטמן
עפרה רויטמן נשואה לאהוד, אם לשבעה וסבתא לנכדים -"בלי לספור", מתנחלת 35 שנה בקרני שומרון. יום שלישי 1.10.13 14 תגובות לפוסט 19635 צפיות

אחרי הקיץ והחגים

לסבתא וסבא המתנחלים יש בית די גדול, אז למה לנסוע לצפון הרחוק לצימר? יש צימר נהדר בקרני שומרון. הזמנו את כל המשפחה לבלות איתנו שבוע שלם של חופשה משפחתית-קייצית. היה נהדר! מה שלא הבאנו בחשבון זה שמיד אחרי הקייטנה מגיעים החגים. הבית, הגינה, גן השעשועים הסמוך, ובכלל - בית הכנסת שיש לו מסורת, מושכים את הילדים שלנו שגדלו ופרחו מהקן לחזור ולהיות איתנו בימים הנוראים, ובטח ובטח בסוכות, שאז יש לנו סוכה הכי גדולה והכי נהדרת לעומת מה שיש לאלו שעברו לגור בעיר.

ואני? בין קיץ לכסה ולעשור, אני לא הספקתי לנוח. מה זה לנוח? זה לא בטן גב, זה להתאוורר, זה להיפגש עם חברות. לעשות קצת ספורט ולהנות, למצוא זמן לדברים שמעניינים אותי ולא רק את הנכדים, ליהנות מהסתיו לפני ההתכנסות הגדולה פנימה לתוך החורף. לא שאני אוהבת לבלות בשופינג, אבל קצת קצת שופינג – סתם לראות מה חדש בחנויות. בקיצור, קוראים לזה קצת לנשום. אבל כלום, נפלו החגים והבית עוד נותר בבלגאן מהקיץ.

כשהגיעו ה"נופשים" של הקיץ אמרתי לעצמי, לא נורא, אפשר להחזיר הכל למקום. אז מה אם יש שבוע בלגאן. המקררים מתרוקנים. הבית מלוכלך. בכל דבר נוגעים. טוב, לא נורא, ננקה, יש עזרה.

אבל השנה לא היה שום פסק זמן. מגיע ראש השנה ואני מגלה שמעבר לרמת הקניות הבלתי נגמרת, מעבר לבישולים הממלאים כל חלקה במקרר, גיליתי שיש גם שירותים ומקלחות שצריך למלא מחדש. אין שמפו ואין סבון, אין נייר טואלט, אין מגבות, הכל בכביסה ומכונת הכביסה ואני לא עומדות בקצב. המצעים הריחניים שלי עוד לא התכבסו כולם, ואני כבר בגפילטע פיש, בבשר המיוחד ובתפריטים.

ומי בא? מרגע שהפנמתי שמגיע ראש השנה חשבתי לעצמי - מי כבר יבוא? רק עכשיו סיימו להיות איתנו.

ואז התחילו הטלפונים: אמא, אפשר לבוא לחג? מי עוד בא? איזה אח / אחות עוד מגיע? ואני לתומי השבתי לבתי: "בינתיים את!", "טוב אז אנחנו באים", הייתה התשובה, "ומה לעזור לך?".

ככה התמלא לו הבית בהזמנות של עוד ילדים שלי יקרים, ומצאתי עצמי מכינה חג ל-14 נפשות בלי עין הרע, לשלושה ימים, לשש ארוחות, ל-84 מנות עיקריות חגיגיות, ועוד שני קידושים של קפה ועוגות שבין שחרית למוסף, לארוחות הבוקר של התינוקות ולארוחות ארבע של אחרי השינה של המבוגרים, למגוון של אוכל שכל אחד מהילדים הכלות והחתנים אוהב. עבדתי קשה, גם השתדלתי להתפלל בין לבין, ועבר לו החג. היה מקסים, מלא נחת. ניקינו וארגנו, כיבסנו וסידרנו אחרי החג, הספקנו גם לצום, והגיע הטלפון הבא: אמא, מה קורה בסוכות? אפשר לבוא? בטח מותק, תבואי, תבואי, הכל מוכן לכבודכם. הבית גדול ויש המון מקום, ואבא כבר בנה סוכה ענקית בגינה, ויש גם מרפסת גג עם סוכה ללינה. הרי בנינו בהרי השומרון בית די גדול.

בסוכה השנה ירד גם גשם והבית והסוכה עם בוץ. לא נורא, סוכות הוא חג של טבע, וקצת אדמה של ארץ ישראל על השטיחים - עניין קטן. הסוכה התמלאה באורחים והיה לכולם כיף להישאר גם בחול המועד. נו, מה, נבנה סוכה? אצלכם אבא ואמא הסוכה כל כך מרווחת ומוארת. וגם מטיילים אצל השכנים ופוגשים את החברים מהשבט וזה כיף. בשמחת תורה השתתפנו בקידוש הקהילתי המסורתי. סוף סוף אפגוש גם אני כמה מחברותיי. אבל הצעירים שמתארחים אצלי לא רוצים קיגל וטשונט ובטח שלא לאכול עם החברים הקשישים שלי, וכך בישלנו שוב והתיישבנו לשולחן החג, כי המתארחים שלי נשארו רעבים.

אז החגים הסתיימו להם ברוך השם ובלי עין רעה היו עמוסים מכל בחינה שרק אפשר לחשוב עליה.

הבית התרוקן. נהיה שקט.

הי חברות שלי, מה עושים עם השקט הזה? מה עושים עם כל האנדרלין שגוייס בחגים?

עכשיו שגרה.

מצד אחד, קשה עם השקט הרועם; ומצד שני, הי, שיעור פילאטיס, אני כבר באה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
14 תגובות לפוסט זה
מדלן (אורח) הגיב ביום שלישי 1.10.13

מה עושים? מתחילים לסרוג לחורף הקרב ובא. לא?

הגב
יוכי (אורח) הגיב ביום רביעי 2.10.13

יש לי הצעה: נוסעים קצת לראות סתיו אמיתי בארצות אחרות וחוזרים ממש רעננים.

הגב
מיכל (אורח) הגיב ביום רביעי 2.10.13

וואו, את בלבוסטה רצינית!

תודה שאת מראה לנו גם את הצד השני... בתור הילדה המתארחת קשה לי לשמוע שכ"כ הרבה עומס מוטל עליך- הייתי מצפה שמישהו יבין שמותר לכם להיות גם לבד, או לכל הפחות לארח "רק" ילד אחד... אבל הי- את אדירה!

הגב
רותי (אורח) הגיב ביום רביעי 2.10.13

אני מניח שאת פולניה....
כל נקודת המוצא שלך היא כ"כ של קורבן.
לא מתאים לך לארח? פשוט תגידי את זה.
החלטת לא להגיד זה כבר בעיה אחרת....
אני מאמינה שאו שמארחים בשמחה או שלא מארחים בכלל.

אם הייתי הילדים שלך הייתי נעלבת.

ואגב- מותר לבקש עזרה מהילדים בבית, הם יעשו את זה בשמחה
אני בטוחה שזה יהיה להם יותר נעים מאשר לקרוא את הטור הזה עליהם...

הגב
נירה (אורח) הגיב ביום רביעי 2.10.13

עונה לאותו אחד שמאשים את הכותבת בפולניות.
אתה פשוט לא מבין. היא באמת רוצה שהילדים והנכדים יבואו. הבעיה היא, שהחבר'ה שבאים, מגיעים לנפוש או שלא כ"כ מפריע להם בלגן וליכלוך.
מה זה שווה אם המארחת הבלבוסטע תעיר ותגער ותבקש עזרה בנקיון/כלים/בישול/סדר/קניות זה עושה אוירה לא נעימה.
מה שכן יכול לעזור זה, שהחבר'ה הנהדרים, ילדיה המוצלחים של כותבת הפוסט, יקראו אותו וי-פ-ני-מו.
יפנימו שאמא אוהבת סדר ואם הקטנים מבלגנים ומלכלכים- צריך לסדר ולנקות.
הבית של אמא ואבא זה לא בית מלון והם לא משרתים.
ובחול המועד אפשר לקחת אחריות על המטבח, בישול, קניות וניקיון.
אולי להוציא את אמא ואבא לדייט לאיוורור, למה להורים לא מגיע פינוק?

בקיצור ולעניין:
אפשרות השהות ביחד, האירגון המופתי לכמות גדולה של אורחים והבישול המוקדם לראש השנה, כל אלה הם כשלעצמם נופש נהדר לילדים המתארחים ובחינם. את שאר הדברים (סדר, ניקיון, בישול וקניות, אירגון טיולים ופיקניק) במהלך חול המועד כדאי שהילדים המתארחים יעשו בעצמם ויורידו את העול מההורים.

ולאמא כותבת הפוסט יש לי להגיד: את מפנקת אותם יותר מדי!
מה פתאום לבשל לכל אחד מה שהוא אוהב? מה את, מסעדה?

הגב
נירה (אורח) הגיב ביום רביעי 2.10.13

הכותבת למעלה ולא הכותב.
ועוד משהו ששכחתי.
שמחת תורה.
יש לך ולבעלך הזדמנות לאכול בקידוש המסורתי עם החברים, למה לוותר על זה?
מי שלא רוצה, שיתכבד ויבשל ויאכל בבית.
הויתור על משהו שאת אוהבת, הוא שגיאה.

הגב
אביטל (אורח) הגיב ביום רביעי 2.10.13 הגב
יהודית (אורח) הגיב ביום רביעי 2.10.13

איזה יופי, אני דuוקא קלטתי את הנכונות ופתיחות הלב של האמא...הקושי היה מינורי, אולי מפני שגם אצלנו היה ככה מחודש אב בחופש, הבית היה רכבת ואחר כך חודש תשרי המבורך וחגיו כולל שבת שאחרי שמחת תורה, אף שלא היה קל, היה כיף שיש כח להמשיך לתת ולהעניק לאהובים שלנו, הרי עוד יגיעו ימים שהם יצטרכו לתת לנו...
אני בעד ביטוי לקושי אם יש ולצורך בעזרה, כל אחד יכל להביא משהו, עוגות, סלטים, קינוחים, כך שהמארחת - האמא והאבא- מרגישים שכולם משתתפים בחגיגה ארוכת הימים הזו. וכמובן, גם אפשר לנקות את הבית לפני שעוזבים. (אצלנו הילדים המתארחים מנקים את הדלתות, חלונות היציאה למרפסת, ואת חדרי השרותים)
רק נחת, שמחה וטוב לבב.

הגב
טל (אורח) הגיב ביום רביעי 2.10.13

יופי כתבת!
נהדר הרעש של הילדים, ונהדר גם השקט של "לעשות לעצמך".
מאחלת לך המון שמחה ושנים רבות של אירוח!
יישר כח.

הגב
תמר אסרף
תמר אסרף הגיב ביום חמישי 3.10.13

עפרה לקחה ברצינות את עניין המנוחה ויצאה לחופש, הרחק מכולם וגם מהמחשב ולכן היא לא משיבה לכן על הדברים החשובים שכתבתן.
חייבת לציין שגם הפוסט וגם התגובות שלכן גרמו לי לחשוב רבות על אבאמא ואיך אנחנו מתארחים שם.
בדרך כל מהזווית שלנו הילדים מגיעים להורים עם הלשון בחוץ ורק מחכים לאיזו ספה לקרוס עלייה.
ולכן הפוסט הזה כל כך חשוב לדעתי!
אז תודה לעפרה על הדברים ותודה גדולה לכל המגיבות.

הגב
יהודה טמיר, בית-אל (אורח) הגיב ביום שישי 4.10.13

יישר כוחך על הכתבה...

הצעת ייעול: במקום מצעים ריחניים, ובישול געפילטע-פיש הכי פשוט להכין את המצעים עם הריח של הגעפילטע-פיש... כך מקבלים 2 תוצאות מהשקעה של אחת ( "מבצע 1+1 )....

הגב
מיתי ומיכאל (אורח) הגיב ביום ראשון 6.10.13

כתבה ממש יפה ומעניינת.
כתובה בטוב טעם ובחן.
גרמת לנו לחשוב על החגים בזווית חדשה ומעניינת.
תודה.

הגב
מישקה (אורח) הגיב ביום ראשון 6.10.13

מדהים.
איזה הורים מדהימים אתם.
איך אתם עומדים בזה ?
כנראה יש לכם באמת הרבה נחת מהחגים.
אנחנו לא מארחים כל כך הרבה והולכים בעצמינו להתארח אצל הילדים.
יישר כוח .
שיהיו לכם עוד המון שנים שמחות ומאושרות כאלו.
תודה ששיתפת.

הגב
.לילך אורן (אורח) הגיב ביום ראשון 13.10.13

אהבתי.
כתבה מעניינת ומעלה מחשבות על הביקור אצל ההורים.
תודה לעפרה.

הגב