כרמי אור
כרמי אור כרמי אור בת 38, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), נשואה באושר, גרה ביקיר בשומרון. מייסדת 'זוגיתא' יום חמישי 10.10.13 7 תגובות לפוסט 27280 צפיות

הורות אחרת

 

בן בכור, עטוף טלית שבחר בעצמו (של תימנים עם קשירות) מחייך אלי מעבר למחיצה, עומד על הבמה ובקול בוטח מסיים את מילות הפרשה האחרונות. נושם, מברך, קורא את ההפטרה. מטח סוכריות ודמעת התרגשות (שלי כמובן).

ההכנות למעמד המרגש כללו שיחות אל תוך הלילה על משמעות הארועים, על הדרך שבה רוב האנשים בסביבתנו נוהגים לחגוג אירועים שכאלה, ועל הבחירות האישיות שלנו במשמעות ולא בחיצוניות. בחרנו בקידוש צנוע אך מכובד למתפללי בית הכנסת, ובאירוע ביתי לכל עשרות החברים שצבר הילד החברותי שלי. המשפחה קצת הרימה גבה: "מה, אנחנו לא מוזמנים לאולם אירועים / הנחת תפילין חגיגית / שבת בבית הארחה?". כשהסברתי שזה מה שהילד רוצה, כולם נאנחו בהקלה (ביננו, עם כל הכבוד לאירועים, הם נהיו קצת גינרים ומעמיסים ככל שעברו השנים).

כשאני הייתי בת מצווה הוכרחתי לנגן בבית העם עבור האורחים, לבושה בבגדים (מזעזעים ולא נוחים) שכביכול בחרתי. אירוע כי "חייבים", ככה כולם עושים; אף אחד לא נתן לי לבחור מה יהיה, מתי ואיך... הייתי צריכה לחייך בנימוס כשהגיעו הדודים ולהגיד יפה שלום לחברים של ההורים מהעבודה. חברות וחברים שלי היו מחוץ לתחום.

הבנים שלי חיים הורות אחרת, לא מאופקת, פחות היררכית. צוחקים יחד מהודעות בוואטאפ וסופרים לייקים בפייסבוק על תמונות מהטיול האחרון לצפון. תגידו מה שתגידו על הדור הזה, אני אוהבת להיות הורה כאן ועכשיו. כיף לי לזרום עם המתבגר שלי ל"דייט" שכולל הצגה וגלידה ולדבר אל תוך הלילה, כיף לי לרקוד באמצע הבית לשירים שגם הם אוהבים, מרתק לי לראות את ההתבגרות שלי דרך העיניים שלהם ולקלוט שאני מהווה דוגמא אישית עבורם גם אם אני עדיין גוזרת חולצות לפעמים או יוצאת לרקוד עד מאוחר. אני נהנית מאד לשבת איתם בארוחת בוקר בבית קפה ולשאול לשלומם, וגם נעים לי לדעת שאני יכולה לספר להם כמה עומס יש לי בעבודה ולבקש שיסדרו את הבית לפני שאני חוזרת. אני מאוהבת בנערים שלי שעם כל הצעקות, טריקות הדלתות והבקשות המנג'סות, גם יודעים להכין לי אחלה ארוחת ערב (בעיקר פנקייקים חמים ואווריריים) כשאני יושבת לסיים מאמר לעיתון או לדבר עם לקוח מוטרד. אין דבר יותר מתוק מלקבל סמס עשר דקות לפני שהוא היה צריך להגיע חזרה מ"החבר'ה" עם סמיילי שמבקש להישאר רק עוד רבע שעה ותגובה של נשיקה עם לבבות כשאני מסכימה... לקרוא להם בשמות חיבה ולבקש בבקשה שלא יעירו אותי בבוקר ולקום לבית מלא ביצירות מהלגו החדש וקעריות של קורנפלקס פזורות על הדלפק.

הילדים שלי לא מתביישים כשאני מחבקת אותם ליד החברים או מגיעה בג'ינס לישיבה התיכונית, כי האמהות הכי "קוליות" לובשות ג'ינס ובמקביל הן יודעות ללמוד פרק ממסילת ישרים או הלכות דעות. הילדים שלי יודעים להגיד תודה על מה שהם מקבלים וגם למחות אם הם חושבים שצריך לעשות אחרת. הם שותפים בקבלת החלטות ולא סרים למרותי בלי לשאול שאלות. אבל הילדים שלי גם יודעים שאם לא שאלתי אז אין להם זכות בחירה וצריך לבצע כי אמא תמיד רוצה את טובתם, גם אם הם לא תמיד מבינים את זה באותו רגע, ואם אחרי וויכוח הם עושים מה שאמרת וזה יוצא טוב, הם יודעים להשפיל מבט ולהודות בחצי חיוך ש"אמא תמיד צודקת".

אז הימים שבהם אני גדלתי עברו מן העולם וסמכות הורית קיבלה משמעות קצת אחרת. חלק מההורים יודעים למנף את זה וליצור קשר טוב ויציב עם ילדיהם, וחלק מההורים מוותרים מראש על המאבק עם הדור הצעיר והמתוחכם שצומח פה ופשוט נותנים ליוצרות להתהפך ואז נוצר כאוס בבית. אני שומעת את התלונות מסביב וליבי נכמר. ההורים עובדים המון כדי לקנות יותר ולפצות על הזמן האבוד, כשבעצם, כל מה שילד צריך הוא שעה תשומת לב אישית מידי פעם בליווי שוקו חם... למדתי בתקופה האחרונה, שפעם בכמה שבועות אני צריכה להדמים את כל הטלפונים, ולצאת עם כל ילד בנפרד לחצי שעה של שיחה אישית אישית, גם אם זה בגינה של הבית או על חוף הים. ברור לי שאין דרך מושלמת ושהאיזון הדק בין חברות לסמכות מול הילדים נחצה לא אחת גם בבית שלי, אבל לפחות אנחנו נהנים מהדרך המשותפת, והתדמית שלי לא תתנפץ לילדים בבגרותם כי אני שקופה מולם במלוא תכונותיי, דמעותיי ושמחותיי כל יום...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
רחל (אורח) הגיב ביום חמישי 10.10.13

מזל טובת. הרבה נחת והצלחה בהמשך!

הגב
אריק קרמר (אורח) הגיב ביום חמישי 10.10.13

מקסים,בהצלחה,רק השבוע בני הקטן בן 15 נכנס להדרכה בעזרא,לא האמנתי.ממש בכיתי

הגב
שירה (אורח) הגיב ביום שישי 11.10.13

אחלה אמא...התחברתי והזדהיתי עם כל מילה...

הגב
אבישג (אורח) הגיב ביום שישי 11.10.13

כ"כ נהניתי לקרוא , טוב שיש הורים כמוך בקרוב אצל כולם ...

הגב
אמא לשלושה (אורח) הגיב ביום שני 14.10.13

התרגשתי לקרוא. מסוג הדברים שנשארים אצלי עוד הרבה בכדי להרהר, לקבל השראה, לעשות חשבון נפש ולעשות הכי טוב עבור המקסימים שלי. לא נולדתי אמא ולא גדלתי בבית שאני רוצה שיהווה מודל עבורי. אני לומדת לאט. אני צופה באחרים שניכר שיש בהם הכלה, סבלנות ואהבת אין קץ בעיניים, אני נעזרת באישי האהוב ולומדת אט אט לסמוך על עצמי אבל הכי הרבה מלמדים אותי ילדי. ואני- מנסה להקשיב להם. הם יודעים לבטא הכי טוב את רגשותיהם ואני צריכה לדעת לפענח. אז תודה על עוד שיעור שהפנמתי ובוודאי יעשה טוב לילדי.

הגב
טל (אורח) הגיב ביום שני 28.10.13

מקסים. מעורר הזדהות והשראה. אני בטוחה שאת אימא מדהימה
גם אני אימא לבנים והם הכי כיפיים!

הגב
טל (אורח) הגיב ביום שני 28.10.13

מקסים. מעורר הזדהות והשראה. אני בטוחה שאת אימא מדהימה
גם אני אימא לבנים והם הכי כיפיים!

הגב