מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. יום שני 14.10.13 9 תגובות לפוסט 22710 צפיות

עלם בן 18, הלם בן 18

באותו ליל שבת לא הדלקתי נרות. השבת נכנסה לה בלי שהייתי מודעת אליה בכלל. מאז נזרקה לחלל האוויר המילה "ואקום" והפחד גבר על כל הכאבים, לא הסרתי עיניי מידיו של הרופא המתעסקות במכשיר המשונה הזה. הייתי מוכנה לסבול עוד שעתיים של דחיפות ללא-הועיל, של כאבים שלא ידעתי כמותם, ובלבד שלא יארע כל רע לתינוק הזה – הכנראה גדול מדי בשבילי - שממאן לצאת.

במוצאי אותה שבת נפערה תהום לרגליי. אני זוכרת באופן כל כך חד וברור את הדימוי הזה שצף ועלה לי מייד. דקה לפני כן דידיתי לי במסדרון בית החולים, התפרים-הסיוטיים האלה לא נותנים לי מנוח - לא לשבת, לא לשכב, לא ללכת - עוד לא מצליחה לעכל את עובדת היותי אמא, עוד לא מצליחה להבין את היצור הקטן והמופלא הזה ובכיו המערער לי כל שביב ביטחון, עוד לא מסוגלת לעשות סדר בהתרגשויות המתערבלות בי, עוד לא מצליחה להשתלט על הכאבים; ופתאום, מול הטלויזיה, שמעתי על הרצח. אינני יודעת אם היה עוד פעם מאז שרגשותיי לבשו ציור עד כדי כך מוחשי. התהום לרגליי הפחידה אותי עד שיתוק. אין לאן ללכת מכאן. אי אפשר לעשות אפילו צעד אחד קדימה. כל העולם המוכר השתנה בבת אחת. אוי מה היה לנו.

אני זוכרת במעומעם גם את התפילה הנאיבית שנשאתי אז בליבי, אנא, שהרוצח הזה יהיה איזה משוגע שברח מבית חולים לחולי נפש. איזה פסיכופת מוכר. רק לא מישהו ממתנגדיו הפוליטיים של ראש הממשלה. רק לא על הרקע הזה. רק לא.

אבל כן. למרבה ההלם, כן. וידעתי מיד שכולנו נהיה אשמים. שאיש לא באמת יבחין, שאיש לא יקשיב, שאיש לא יברר. שהוריקן של חיצים יתנופף אלינו מכל עבר, שהר געש של צדקנות יתפרץ ויאיים להטביע אותנו, שהיטב ינוצל המצב הזה לבוא אתנו חשבון, על מה שרלוונטי ועל כל מה שלא.

לא היו אז פלאפונים כדי להתקשר ולדבר ולשתף. רק למחרת סיפר לי בעלי שחזר הביתה, לקרוואן הקטן שלנו בגבעה שבטלמון, מותש ונכסף להניח ראש על הכרית, כשכל השכונה התכנסה אלינו לחדר השינה הקטנטן, אל הטלויזיה היחידה בסביבה.

אפילו היום, ממרחק השנים, שנים שבהן אותו תינוק צמח ונהיה לעלם חמודות בן 18, אני מתקשה למצוא את המילים המדויקות להסביר מה היה רבין בשבילנו, מה היה אוסלו בשבילנו. רק אתחיל, אני יודעת, וכבר מישהו ימצא בדבריי את ההוכחה לכך שגם אני שותפה ברצח. לא, אין בי בדל של הצדקה לרצח הזה. ואני גם חושבת שהוא פגע בנו לא פחות משהוא פגע במחנה השמאל; אבל זה לא אומר שעד עולם הנרצח יהיה קדוש וחף מכל ביקורת. יותר מדי זמן אי אפשר היה לומר מילה אחת לרעתו.

  צמח ונהיה לעלם בן 18

היינו זוג צעיר שהשתתף בכל ההפגנות. התייצבנו בכל אירוע שהביע את הכאב ואת המחאה שלנו. יחד צעקנו בלי שקולנו נשמע. יחד הרגשנו נחנקים. אילו היה מהלך כמו אוסלו מובא למשאל עם, או לבחירות, לא היינו מרגישים נרמסים ככה. לא היינו חשים כל כך מרומים. אבל מהלך כל כך דרסטי, כל כך הרה-גורל, עבר בכנסת על חודו של ח"כ אחד, ח"כ שבעצם נבחר בקולות הימין, ושבתמורה להצבעתו - באופן כשר אולי אבל לגמרי מסריח – מונה לשר.

דאגה גדולה מילאה אז את לילותינו. מה יהיה גורלה של ארצנו, של יישובינו, לאן יובילו אותנו הסכמים שהופכים חבורת רוצחים למנהיגים וגם נותנים להם רובים, וכמה זמן יחלוף עד שהם יופנו נגדנו ויירו עלינו; ואיך זה שהתקשורת לא שואלת שאלות קשות, ולא חוקרת ולא מבקרת; ואיך אפשר לעמוד מנגד כשקורעים מאתנו פיסות ארץ מולדת, שכף רגלנו לא תוכל לדרוך בהם יותר; כשמעמידים בסימן שאלה את זכותנו על ארצנו ההיסטורית, ארץ התנ"ך וההבטחה; כל כך הרבה פחד וחשש היו באוויר. וככל שעלה מחיר הדמים, כשנרצחו בדרכים חברים אהובים, כך התעצמו תחושות העוול והתסכול. אבל רבין רק נפנף בתנועת ביטול: "פרופלורים", או: "קרבנות השלום".

ובכל זאת הרצח שלו היה הלם מוחלט. התדהמה חצתה את כל הקווים האידיאולוגיים. זה היה משהו שלחלוטין לא האמנו שיכול להתרחש במדינתנו הקטנטונת, זו המוכרת לנו, שלרגע הרגשנו שאנחנו לא ממש מכירים.

                                                          * * *

חזרנו הביתה עם תינוק קטן ומתוק, מנסים להסתגל לשינוי הגדול הזה בחיים, שינוי שהמם אותי לתקופה. מאחיותיי וחברותיי שמעתי שפשוט לא נעים להסתובב ברחובות בימים האלה, מכל עבר מבטים מאשימים, וטוב היה לי פשוט להישאר בפיג'מה ולא לצאת מהבית.

18 שנה אחרי ואני כבר מסוגלת ממרחק השנים לזכור גם את איכויותיו של רבין. לא רק את רבין הדורסני, המצפצף; אלא גם את המנהיגות שלו, את העקרונות שהיו לו, את הזכויות הרבות שלו למען הגנת הארץ. כן, גם לי קל יותר לצבוע בשחור משחור או לגמרי לבן, קשה יותר להבחין במורכבויות.

הסכם אוסלו כבר מזמן התפוצץ ועלה בעשן, טקסי פרס הנובל היו לזיכרון נלעג, הנשקים שהתקבלו בתרועת-חצוצרות-השלום אכן ירו עלינו וגבו מחירים יקרים, הבטחות השלום היו למילות סרק; אבל את האבן ההיא שנזרקה אז לבאר גם 70 חכמים כבר לא יוכלו להוציא.

 

 

 

 

 

  

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
9 תגובות לפוסט זה
אורית (אורח) הגיב ביום שני 14.10.13

כל מילה בסלע...

הגב
טל (אורח) הגיב ביום שלישי 15.10.13

וואוו, איזה פוסט מרגש ישר מהלב...
כתבת נפלא!
ומזל טוב לעלם הצעיר!

הגב
נמאס (אורח) הגיב ביום שלישי 15.10.13

די להלקאה העצמית!

הגב
מאירה דולב
מאירה דולב הגיב ביום רביעי 16.10.13

תודה לכן, אורית וטל.
והקשר לתגובה השלישית - "נמאס" - איפה ההלקאה העצמית שאת מדברת עליה? לא מצאתי

הגב
אסתר בכר (אורח) הגיב ביום ראשון 2.11.14

מאירה דולב היקרה
אכן זה היה מקרה שנפל עלינו כרעם וטלטלה. נכון מאירה, גם אני פיללתי שלא יהיה זה יהודי שירה. עם כל הטעויות שרבין עשה, לא הגיע לו להרצח. זה לא מטבענו ולכן המקרה כל כך כאב. ומאז החיץ ביננו, בין השמאל לימין העמיק, וזה רע, רע מאד. אנחנו עם קטן מוקף אויבים, חובה עלינו להגביר את הקרבה ביננו. לעשות מה שאפשר בכדי לקבל את השונה בדעתו. כולי תקווה שהשמאל ידע לאהוב גם אותנו, למען השרדותו של כל עם ישראל.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 3.11.14

מאוד מרגש. מאחר ואת יודעת את דעותיי, אם זה היה ניתן הייתי רוצה לראות את ארץ ישראל השלימה בשליטה ישראלית. אבל זה לא ניתן. איזו פתרון יש? גם ראש ממשלה מהימין מדבר על שתי מדינות לשתי עמים אבל בניגוד לרבין אין לו את האומץ והתעוזה לקיים את זה.

הגב
בני בנגלס (אורח) הגיב ביום שני 3.11.14

מאוד מרגש. מאחר ואת יודעת את דעותיי, אם זה היה ניתן הייתי רוצה לראות את ארץ ישראל השלימה בשליטה ישראלית. אבל זה לא ניתן. איזו פתרון יש? גם ראש ממשלה מהימין מדבר על שתי מדינות לשתי עמים אבל בניגוד לרבין אין לו את האומץ והתעוזה לקיים את זה.

הגב
בני בנגלס (אורח) הגיב ביום שני 3.11.14

מאוד מרגש. מאחר ואת יודעת את דעותיי, אם זה היה ניתן הייתי רוצה לראות את ארץ ישראל השלימה בשליטה ישראלית. אבל זה לא ניתן. איזו פתרון יש? גם ראש ממשלה מהימין מדבר על שתי מדינות לשתי עמים אבל בניגוד לרבין אין לו את האומץ והתעוזה לקיים את זה.

הגב
ארנון (אורח) הגיב ביום רביעי 7.1.15

כתבת יפה,
כתבת מרגש.

אבל,
שום הכאה על חטא,
שום לקיחת אחריות על מסע ההסתה שהתנהל אז נגד רבין (מסע שמתנהל גם היום כנגד כל מי שמעז לומר משהו בגנות ההתנחלויות).
וכרגיל בחוגי הימין מאז ועד היום -
הצבעה על "פשעי" הנרצח,
באופן שלגמרי מצדיק את הרצח.
כן, למרות שכתב במפורש כי "זה לא הגיע לו".
הרושם שנוצר הוא,
שהרצח הפריע לכם רק כי "עכשיו יאשימו אתכם".
יגאל עמיר יצר מצב, בו יודע כל ראש ממשלה ישראלי כי רע ומר יהיה גורלו אם ינסה לקדם פיתרון כלשהו לסכסוך הישראלי-פלסטיני. מצב שכמובן משמח אתכם שם ביו"ש.

הגב