יולי מלכא
יולי מלכא בת 31, אם לשלושה, גרה בכפר אדומים, מורת דרך ורכזת פרויקטים ב"יד בן צבי". יום שני 21.10.13 3 תגובות לפוסט 20742 צפיות

ימי חו"ל

בערב הקפצתי אותו למונית שנסעה לשדה התעופה, וחזרתי הביתה לילדים הישנים.
הלכתי לישון לבד, עצובה ומתגעגעת. שעתיים אחר כך הוא התקשר לספר שהגיע לשדה אחרי נסיעה משוגעת של איסוף העמיתים לעבודה מרחבי ירושלים. איחלנו זה לזו לילה טוב וניסיתי שוב להירדם, ללא הצלחה, מסכמת לעצמי - בעלי בדרך לחו"ל, אני בהיריון ולבד עם שני ילדים קטנים. סך הכל זה לא כזה סיפור, כולה עשרה ימים, אפשר לחשוב, יש כאלה שחיות כך את חייהן, ועוד מבחירה.



כנראה שבכל זאת נרדמתי, כי כשהתעוררתי לא הבנתי איפה האיש שלי, עד שנזכרתי - נוחת בבריסל, בדרך לניו-יורק. אז נתקלתי בסוגיה שלא נדרשתי אליה קודם - אני צריכה להתקלח, אבל מה אעשה אם אחד מהילדים יתעורר ויבכה? איך אשמע אותו? ההחלטה התקבלה מהר, ועד שהיא התקבלה כבר יצאתי מהמקלחת רעננה ומרוצה. סימנתי את ה"וי" הראשון. אני לבד בבית והצלחתי להתקלח. הידד לי.

בבוקר הבא הפרחח הקטן בן השנה וקצת התעורר מוקדם, ואני לא אוהבת להתקלח בערב, בסדר? עוד לפני שהחלטתי מה לעשות הוא כבר היה איתי במקלחת, זורק כל מה שאפשר לאסלה ומפעיל את כל תוכניות ההשהיה והסחיטה במכונת הכביסה. יצאתי רעננה, מרוצה אך גם קצת לחוצה, בעיקר ממכונת הכביסה. התחלתי למנות את מספר הפעמים שאצטרך להתקלח עד שהאיש יחזור, בחישוב ממוצע של פעם ביומיים + לפני שבת, היה נראה לי שאוכל לעמוד בזה.

בפעם הזאת של היעדרותו אמרתי לעצמי שיהיה לי כיף, שארגיש וונדר-וומן שמצליחה לעשות הכל לבד, וגם נהנית מזה. יאללה. ארגנתי ערב בנות - אפיתי עוגה, הכנתי פסטה, הבית היה נקי ומסודר, והילדים הלכו לישון, כשאני שוכבת לצדה של הילדונת. מראש תדרכתי את החברות שהדלת תהיה פתוחה ושכל הדברים יהיו על השיש. לקראת סוף הערב התעוררתי והופתעתי לגלות את כולן מבסוטות, שותות תה על המרפסת. חסרוני לא הורגש.

למחרת החלטתי שאני עושה מעשה, שקשור לאוטו, כלומר מעשה שיש בו גבורה יתרה. הגעתי לעבודה והלכתי לחפש את אלדד, אחראי התחזוקה. תוך חמש דקות אלדד קיבע בתקרת האוטו איזו חתיכת בד שהתנפנפה לה כבר שבועות מעל כיסא הנהג והסתירה את שדה הראייה. "תגידי לבחור שלך שנסעת לבד למוסך, חיכית בתור כשסביבך עשרה גברברים מוסכניקים, ושזה עלה לך 300 ₪", ייעץ לי אלדד. רשמתי.

אתגרי יום שישי היו לארוז לבד מזוודה לנסיעה לשבת, לקלח ולהתקלח, להשאיר בית נקי למשפחה שבאה להתארח כשאנחנו לא נהיה, ולהכין שתי עוגות לאחיינים.
את העוגות הקדמתי להכין יום לפני, את המזוודה ארזתי תוך בדיקה חוזרת ונשנית שפריטים חיוניים לא נזרקו ממנה היישר לאסלה, קילחתי את העוללים ובדרך יצאתי מקולחת בעל כורחי, שטפתי את הרצפה בשבע דקות כשאחד יושב חגור בכיסא האוכל והשנייה על הספה.


המטרה: לצאת מהמקלחת לפני שמישהו יצפצף

זהו, המזוודה הייתה ארוזה, הבית מסודר, הילדים מקולחים, לבושים בגדי שבת, מוכנים לצאת.
את המים משטיפת הרצפה שפכתי מחוץ לדלת. לא הספקתי להגיד "בעלי בחו"ל-אני בהריון-עם שני ילדים-מסתדרת-תודה", ושני הילדים שלי ישבו בתוך שלולית המים שבחוץ, מבסוטים כמו שלא נראו מזמן.
לקחתי נשימה ארוכה, הכנסתי אותם פנימה ובדקתי שרוב הבגדים עדיין בצבע לבן, והחלטתי שגם אפור הולך. אפור זה דומה לכסוף, זה בסדר.
הילדונת - שלא הייתה מרוצה מהכנסתה הפתאומית בחזרה הביתה – הדגימה זאת כשבשברירי שניה כמויות של אבקת מטרנה שנארזו לטובת הנסיעה, נשפכו על הרצפה שזה עתה נשטפה.
די, אמרתי. הבגדים יתייבשו בדרך, הרצפה עם מגבונים, השלולית בשמש. תיכנסו כבר לאוטו וניסע.

ארבעת הימים הבאים עברו עלינו בכסיסת ציפורניים ובציפייה דרוכה, וביום הגדול נסענו לשדה התעופה, שאין מקום נחמד ממנו אלא אם אתה הוא זה ששואל כל הזמן: "ארזת לבד?".
בלוני הליום רבים שנמלטו מידיים נרגשות היו תלויים תחת התקרה הגבוהה של אולם מקבלי הפנים. התקרבנו לפתח, הילדים צעקו "אב-א" לאנשים זרים לחלוטין, והנה סוף-סוף אבא שלנו! חיבוקים נרגשים ושמחה גדולה, ו- הביתה.

אולם מקבלי הפנים בנתב"ג. חפשו את הבלונים בתקרה. צילום: david shankbone מתוך:ויקפדיה.

"תגידי", שאל פתאום האיש שנהג ברכב, "תיקנת את הבד המשתלשל?"
- "כן, אל תשאל, נסעתי לבד למוסך, עמדתי בתור, היו מסביבי מלא מוסכניקים גברברים. ואתה יודע כמה זה עלה? 300 ₪ זה עלה לי! איזה חוצפה".

כמה טוב שבאת הביתה.  

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
3 תגובות לפוסט זה
תמר אסרף
תמר אסרף הגיב ביום שני 21.10.13

יולי הפוסט מקסים!
כבר מזמן שכחתי איך זה מרגיש "משימה" כשאבא פתאום נוסע. אצלנו זה בדרך כלל "משימה" כשהוא מגיע. אז מתחיל הבאלאגן!
גרמת לי לרצות להרגיש קצת אבודה בבית של אבא בצבא.

הגב
נירית ארנון (אורח) הגיב ביום שני 21.10.13

כמה חיכיתי לראות בפנינים שלך מתפרסמים ברשת
תמיד כיף לשמוע אותך, והפעם- לקרוא.
כל הכבוד על מתיחת השרירים
הנפשיים

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 22.10.13

תמר. מרגישה בדיוק אותו דבר!

הגב