מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום שני 18.11.13 7 תגובות לפוסט 19938 צפיות

לשמור על ראש צלול בעידן של עכירות

דבר מעניין שגיליתי לאחרונה הוא שמאז שהתחתנתי, סגנון הקריאה שלי השתנה. במשפחה שלי נהגו לצחוק לא פעם על הטעם הרדוד שלי, שכלל ספרי דניאל סטיל למיניהם; ואכן הז'אנר המועדף עלי היה סיפורים רומנטיים מטופשים. כמה שיותר הוליוודי, דביק ומרגש - יותר טוב. כשגיליתי שהאהבה האישית שלי ממלאת אותי די והותר, כבר נמאס היה לי להזין את עצמי בסיפורי אהבה של אחרים ופתחתי את הראש לז'אנרים חדשים.

  

דרך התובנה הזו גיליתי שצריכת סיפורים על אחרים היא דבר שתופס הרבה מאוד מקום בנפש. התובנה הזו היא לא משהו חדשני במיוחד, התקשורת עלתה על זה די מזמן. היום חדשות הן לא בדיוק החדשות היבשות של פעם. אתרי החדשות בנויים על הניסיון לגעת ברגש של הקהל. לעצבן, לשמח, להעציב, לזעזע. אולי לזעזע זו הדרך הטובה מכולם, כי זעזוע הוא משהו רב תחומי שניתן לפרסם בפייסבוק, לגרום לאנשים להגיב ולהעביר הלאה, לדבר על זה.

הבעיה היא שהרבה מהסיפורים שאנו צורכים נדבקים לנו לנפש, פשוטו כמשמעו. כשהייתי תיכוניסטית צעירונת למשל, נהגתי לדלג על תיאורים מיניים מדי בספרים. ידעתי שמה שאני קוראת ייתקע לי בראש והעדפתי לנסות לדבוק בתמימות שלי. בנסיעות משותפות, כשהיו מדווחים ברדיו בהרחבה על פרטי פרשיית התעללות כזו או אחרת, בעלי היה דואג להנמיך את הרדיו כדי שלא נשמע את הפרטים העסיסיים והקשים. והיום, כשאני נושאת ברחמי עובר קטן וחמוד, אני נגמלת אט אט מהנטייה שלי לקרוא את כל הכתבות ב-Ynet בריאות / הורות, המתעסקות בפגמים גנטיים של ילדים, כי אני מבינה שאין טעם למלא את הנפש שלי בפחדים מיותרים.

מה שממש מעצבן אותי הוא שהיום קשה מאוד לברוח מידיעות עכורות. למה עכורות? אני מרגישה שבאנו לעולם עם נפש צלולה, והחוויות שאנו עוברים או נחשפים אליהן לאורך החיים משאירים טביעה קטנה על הצלילות הזו. חוויות שאנחנו עוברים בעצמנו נצרבות חזק בנפש; חוויות של אחרים שאנו נחשפים אליהם משאירות אמנם צריבה חלשה יותר, אך היא עדיין קיימת. בעידן שבו אנו צורכים כל כך הרבה תכנים מכל עבר, כל כך קשה לשמור על הצלילות של הנפש שלנו.

עם כל הניסיון האישי שלי לשמור על צלילות, להימנע מחשיפה לתכנים קשים מדי (פה המקום לומר - אמא, צדקת כשהוצאת את הטלוויזיה מהבית...), לפעמים אני מרגישה שהמאבק נגד עולם מעכיר הוא כמעט אבוד מראש. התקשורת אוהבת להתעסק בשחיתויות, וכמה שיותר גרוע יותר טוב: פרשיות התעללות, מכות, אונס, רצח, עולם תחתון. כך, למשל, ההתעסקות באונס בגן העיר לא ירדה מהחדשות במשך שבוע לפחות. ובצדק - זה היה מקרה מזעזע וחמור, אך הצריבה השלילית שהידיעה הזו עשתה לנפש שלי היא בלתי הפיכה. בכל פעם שאני נזכרת בידיעה הזו אני נכנסת לדכדוך פתאומי ומכריחה את עצמי לצאת ממנו. הדבר המצער הוא שאני לא מצליחה להיזכר ולו בכתבה אחת הפוכה. כתבה אחת ששימחה או ריגשה אותי באופן חיובי, עד כדי כך שאני מידי פעם נזכרת בה ומעלה חיוך על שפתיי.

ככה זה. ידיעות משמחות שוות פחות רייטינג. דווקא יש בזה משהו מפתיע, אם לוקחים בחשבון שרוב האנשים מעדיפים לשמוח ולא להיות בדיכאון, לצחוק ולא לבכות. אנו נמשכים לאנשים שמחייכים ולא לעצבניים, ומעדיפים לבחור בני זוג עם רוח שמחה וחיובית ולא בני זוג מדוכדכים ושליליים.

אנחנו חיים בעולם מעכיר, זה נכון. יש הרבה מאוד רוע סביבנו, והחשיפה העצומה שלו בתקשורת רק מעצימה את החלק שלו בעולם. עד שלא תהיה מחאה חברתית המונית, שבה נפסיק לצרוך את השליליות שסביבנו, כנראה שזה ימשיך להיות ככה. אני מניחה שההימנעות האישית שלי מלצרוך את הדברים האלה היא כמו טיפה בים, וככל הנראה לא תצית מחאה המונית שתשנה את העולם, וזה בסדר. אני לא חושבת לרגע שיש ביכולתי לשנות את התקשורת, ולכן בינתיים אני מרכזת את המאמצים שלי בלמנוע מהתקשורת לשנות אותי.  להכריח את עצמי לעצור רגע לפני שאני מקליקה על הכותרת הרכילותית. להעביר חזרה מגלי צה"ל לגלגל"צ ולהחליף דיבורים קשים בשיר רגוע. לא לבזבז את הזמן על ספר קריאה שלא מוביל למקום חיובי. לשמור על ראש צלול בעידן של עכירות.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
יעקב (אורח) הגיב ביום שני 18.11.13

טווובבבב.... :)

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 19.11.13

מזל טוב!!!!

הגב
נטע (אורח) הגיב ביום רביעי 20.11.13

מירי, את כתבת את מה שאני חשה כבר הרבה זמן.
גם עלי משפיעות ידיעות מזעזעות להרבה זמן ולכן אני מעדיפה להימנע מלקרוא או לשמוע עליהן.
הלוואי שתצליחי להצית מחאה המונית - או לפחות לשנות את העולם .. :)

הגב
אורח (אורח) הגיב ביום שלישי 26.11.13

כתבה נכונה חלקית...לא ברור לי האם את רוצה שלא ידווחו על פשע באישור מסויים?
לדעתי זה מסוכן מאוד להתעלם מאירועים. נכון שאפשר לדווח אחרת. ולהעביר אינפורמציה יבשה ותו לא...

איני יכול לאמר שאי פעם קראתי רומנים דביקים, אבל אני בהחלט קורא ספרי מדע בדיוני, ספרי פעולה מותחים, ספרי היסטוריה ואומנות בד בבד עם לימוד תורה.

הטעם של הקריאה משתנה עם הגיל...אבל לא נראה לי שעגנון למשל אי פעם יעשה לי א"ז
ללכת אחרי כלב משוגע ותוך כדי זה להשתגע או לעזוב ת'אישה ולחזור ולהיווכח שהיא נשואה הם לא ממש נושאים מושכים.

הרעיון הוא שספר אמור לבדר קלילות ו\או ללמד אך בהחלט לא להחתים את הנפש.
כשלמדנו אנטיגונה בכיתי....לא בגלל הסיפור הדבילי אלא בגלל השיעמום הקודר, שפושה מכל מילה של המקהלה.

לעומת זאת תרנגול כפרות של אלי עמיר, תאום כוונות של הרב חיים סבתו, מכתבים לטליה, וכמובן מישהו לרוץ של דוד גרוסמן הנם םפרים מענינים שטובים
כמעט כמו מדע בדיוני :-)

בסה"כ תמיד יש לבדוק מה אנחנו קוראים...אבל ללא צנזורה והגבלה

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום ראשון 8.12.13

שיהיה בשעה טובה, בקלות ובנחת!

הגב
אור (אורח) הגיב ביום ראשון 8.12.13

את כותבת בדיוק את מה שאני מרגישה! כבר כמה שנים שאני לא רואה חדשות\קוראת עיתונים,
רק בגלל שרוב מה שכתוב שם זה דיבורי לשון הרע ומספרים את כל הרוע שיש בעולם,
במקום להראות את הדברים הטובים.... ואני מרגישה שזה ממש הורס לי את הנשמה ואת השמחה. מעדיפה להישאר תמימה ולהאמין שכולם אנשים טובים :)
לפחות יש אתר טוב אחד, שקוראים לו "חדשות טובות": http://www.good-mood.co.il/

הגב
אורח (אורח) הגיב ביום ראשון 12.1.14

האמת שכל מה שכתבת כאן שימח וריגש אותי באופן חיובי... לצערי העולם כמנהגו ינהג, אבל לפחות יש אנשים שמידי פעם אנו נזכרים בהם ומעלים חיוך על השפתיים...אנשים כמוך. מזל טוב!!

הגב