רחלי סגל
רחלי סגל בת 35, נשואה ואם לשלוש. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה. יום ראשון 24.11.13 6 תגובות לפוסט 25136 צפיות

בזמן הזה

שעת צהריים חמימה בטיילת הצפונית באילת. תמר ואני בגיחה מכנס העיתונות לטובת רכישה קטנה ללא מע"מ, ומשה פרץ שר את "זיקוקים" מול קהל מעריצות מצומצם אך נלהב. אנחנו נעצרות, חוזות בתופעה מוזרה - הוא מופיע מולן חי ואמיתי, והן - במקום פשוט להסתכל עליו או להקשיב - מצלמות אותו. אחת-אחת עם הסמארטפון ביד. הן לא באמת פה. ואני ספק מביטה מהצד-ספק שותפה, מצלמת אותן.

ברגע הראשון זה היה נראה לי מחזה כל כך מנותק מהעולם שלי וברגע שלאחריו נזכרתי במסיבות חנוכה.
אולי נתקלתם בזה השבוע? חבורת ילדים נרגשים, גננת טיפה לחוצה, כיסאות קטנים מאוד ונמוכים מאוד-מאוד, סביבון ענק שמאיים ליפול מהתקרה לפני הזמן, נציגי ועד הורים עם קרטון סופגניות, וכמובן גדודי הורים ומצלמות. המון מצלמות.

אנחנו מצלמים את הילד הנרגש עם הכתר של הסביבון/כד/חנוכיה/נר על הראש, ולא מספיקים לעודד אותו שהוא יהיה נפלא, מצלמים את הריקוד עם הכד קטן שאך לא מזמן היה בקבוק מרכך כביסה, בזום-אין ובזום-אאוט, ומפספסים את המבט של הילדון שלנו שבודק אם ראינו איך הוא הסתובב בזמן, מעבירים לוידיאו ב"חנה זלדה", חוזרים לסטילס ב"נרותיי הזעירים", והופ לדודה בווטסאפ. ולא נורא אם מסך האייפד מסתיר לסבתא שיושבת מאחור. כשהילד ישאל בסוף: "אמא ואבא, איך הייתי?", מה לענות לו - "היית ממש פוטוגני"?


אנו נושאים לפידים ואני עומדת לבכות. לא זוכרת למה. תמונה מגן לאה, 1983.

אני לא אומרת להפסיק לצלם. אלו בהחלט רגעים שצריך לנצור ולהנציח. גם אני מצלמת. אפילו די הרבה. גם בשגרה, גם בטיולים ואירועים. במסיבות בגן יוצא לי לצלם הרבה מאוד – אולי כי רוב התמונות שלי הם איכשהו של הגב של הגננת. אני מצלמת גם במפגשים המשפחתיים בחנוכה. תמונות עם סבא, עם סבתא, עם הדודים, עם החברים. ממרחק הזמן לא משנה מה יהיה איתנו, התמונות האלו יזכירו חמימות.
אני מצלמת, אבל משתדלת לקחת לעצמי כמה שניות נטולות מסך. להביט ישר אל הילדה, על בני המשפחה, להבחין מה קורה מסביבי. להיות בזמן הזה.

ממסיבות הגן של חנוכה ומהמפגשים המשפחתיים אנו זוכרים בעיקר את הלביבות והסופגניות, את הדוד שמזייף את הברכות בהדלקת נרות, את מעוז צור שרק החברים הדוסים יודעים לשיר עד הסוף, את המכבים, בעיקר עם דרק שארפ. אנחנו פחות נותנים מקום לאחת ההלכות המעניינות של החג הזה: "חנוכה מותר בעשיית מלאכה. אך הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות בבית דולקים." (קיצור שולחן ערוך, שמ"ב, ג'). זה לא עניין שוביניסטי, אלא כי גזירת היוונים הקשה הייתה כלפי נשים והנס נעשה על ידי אישה. (יהודית והולופרנס, גוגל איט).
זו הלכה שקשה לעמוד בה, לפחות אצלנו במשפחה, תמיד יש עוד איזה נגלת לביבות במחבת שצריך לסיים איתה, סמרטוט להעביר, מייל לענות לו.
לקראת חנוכה הקרוב, לפני כל מיני מבצעי "נר מחבר" בין דתיים לחילוניים, אני מבקשת להתחבר לבנות שלי. לא לטגן, לא לנקות, לא לבדוק מיילים, לא לענות לטלפון. לצלם פחות. להחליף את מסך המגע במגע.
לא להרבה זמן, רק כל עוד שהנר דולק. 
הלוואי שאצליח. בכל זאת, חג הניסים.


הג'ינג'ית מימין זו אני. אצל סבא וסבתא בתל אביב
 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
6 תגובות לפוסט זה
מוריה (אורח) הגיב ביום ראשון 24.11.13

לשתף עם כל מי צריך ויותר. חג שמח! והג'ינג'ית הקטנה פה דומה מאוד לג'ינג'ית שאני מכירה :)

הגב
הדס (אורח) הגיב ביום שני 25.11.13

כתבה יפה. גם אני משתדלת במסיבת חנוכה לצלם רק מעט ולהסתכל על הילדים רוב הזמן (הרי אף אחד לא ישב לראות את כל השעתיים האלה אח"כ...)

הגב
נירה (אורח) הגיב ביום שלישי 26.11.13

פוסט מקסים! וכל-כך נכון...
אנחנו צריכים,לדעתי, בעוד הרבה תחומים בחיים פשוט להיות כאן ועכשיו...
קת קשה בעולם שלנו, שמתעדכן כל רגע וקופץ קדימה בכל דקה-
אבל בטוח אפשרי.
חנוכה שמח!

הגב
נטע (אורח) הגיב ביום שלישי 26.11.13

אמיתי ומרגש ביותר.
תודה

הגב
יולי (אורח) הגיב ביום שלישי 26.11.13

רחלי, תודה!
כל כך כל כך נכון.
בשבת עשינו קידוש לרגל הולדת ביתנו, וכל כך שמחתי על השבת- אף אחד לא צילם, לא שלח, לא שיתף. כולם פשוט היו שם. כך צריך.
(בהזדמנות זו הזכרת לי לשלוח לגננת את התמונות מהיומולדת של הילדונת ביום שישי. להורים האחרים, שלא צילמו כי לא היו שם :)

הגב
רחלי סגל
רחלי סגל הגיב ביום חמישי 5.12.13

תודה על כל התגובות המחזקות. שמחה לומר שעמדנו במשימה די בכבוד. חודש טוב!

הגב