תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום חמישי 18.10.12 5 תגובות לפוסט 12567 צפיות

אני שונאת את החופש הגדול!!

כל שנה זה מגיע, בדיוק באותו תאריך ובכל זאת משהו בי מדחיק אותו עד שכבר אין ברירה.
הסיוט הגדול או כפי שאוהבים לקרוא לו כאן החופש הגדול. יחד איתו באופן מתוזמן עולים וצפים בי כל הכעסים התסכולים ותחושת המחנק המלווה באינסוף רגשות אשם.
איך אני עושה את זה? איך עוברים את החודשיים הארוכים והחמים האלו עם חמישה ילדים בבית ועבודה במשרה מלאה?
כן, אני מתוסכלת ובעיקר כועסת, והכעס הזה בלי שליטה מופנה הישר למורים. נכון שבמהלך השנה הם  כל כך השקיעו בילדים ועכשיו בצדק הם צריכים קצת חופשה, לא מגיע להם שאכעס עליהם ובאמת אין לי בעיה מגיע להם קצת הפסקה. גם אני צריכה קצת חופש, כולנו צריכים. אבל כל כך הרבה? חודשיים שלמים זה מטורף!
מי החליט שחופשת הקיץ היא חודשיים, מי? מי קבע שהם יחפשו בבית עם הילדים חודשיים ומי החצוף שקבע שבזמן הזה בדיוק בזמן שהם חופשים אני אצטרך לעבוד?
כמה קומבינות, כמה "ניצול" של קרובי משפחה נשכחים יש בזמן הזה, כמה שכנות מופעלות לטובת העניין ובעיקר כמה רגשות אשם ו"לא נעים" עולים וצפים יחד עם גלי החום של החודשיים הכי מזיעים בשנה.
אני שונאת את התקופה הזו. נכון, זה ממש לא יפה להגיד, זו באמת תקופה שמאפשרת כזו משפחתיות, כזה ביחד, טיולים, בילויים, יצירה, בריכה - רק שאצלי, סליחה, אני תקועה בעבודה.
אז רשמית אני מודיעה שנמאס לי ומתחשק לי לתפוס איזה יו"ר של אחד הארגונים (אם אפשר גם את שניהם ביחד) - ההסתדרות או  המורים, זה ממש לא משנה, ולתת לו להרגיש כזה חופש גדול אחד וארוך כשאתה לא מורה אלא רק הורה.
חשבתי לארגן מחאה חברתית אבל זה נראה כל כך אבוד, הרי את מי שצריך כאן להזיז זה לא את ראש הממשלה - אותו להזיז זה באמת משחק ילדים. קצת גינויים, קצת שרירים, אמפתיה של כתבים והופ הוא איתך - פה יש ארגון רציני עם שורשים עמוקים ועקרונות בלתי מתפשרים בכל מה שקשור לחינוך ובעיקר למחנכים. אין סיכוי להזיז וחבל על כל הדיבורים.
על מחאה ויתרתי אבל על זכותי לקטר לא ולא. עליה אני לא מוותרת. על העשרים שיחות ביום תוך כדי פגישות וסיורים: "אמא משעמם לי, מה אוכלים? הוא מרביץ לי, מתי את חוזרת? מתי גם אנחנו נוסעים?", על הילדים הגדולים שכבר יכולים להיות עצמאיים אבל בעצם בכל מיני תרוצים והבטחות עתידיות משאירים אותם בבית לטובת הקטנים: "אמא אני רוצה להירשם לקורס ריקוד. - חמודה, מה פתאום ריקוד, אולי לרכיבה על פילים? אה אין קורס כזה? לא נורא, נחכה שייפתח ואז אני מבטיחה שאת נרשמת ראשונה." וגם לקטר על ההזנחה הפושעת שאני נדרשת לעשות בשם המדינה, להשאיר את הילדים מוזנחים לבד בבית ולצאת לעבודה. למה קולו של יצחק קדמן לא נשמע? מה עם מיליוני הילדים המוזנחים שנזרקים בשעה 07:30 בפתחו של הקניון חמושים במיטב החסכונות של ההורים וקדימה חודשיים של קניות ובזבוזים, שאיפת גז מזגנים, בילויים ליליים, הולכים לישון בזריחה וקמים בשקיעה, אלימות שעולה וסיכונים מיותרים. זה פשוט לא הגיוני, זה אפילו לא מוסרי וזה מוציא אותי מדעתי. וגם לקטר על זה שכבר לוקחים קצת חופש ורוצים לצאת עם הילדים זה פשוט סיוט. קודם החום, הוא מוציא אותי מאיפוס, אני לא מסוגלת לחשוב על כלום, רק על לחזור הביתה למקלחת ומהר, לאן שלא ניסע יש פקקים והמונים, כולם מחפשים מפלט  מפני החום והילדים המשועממים, ושלא נדבר על הכסף והעלויות. אני גם עובדת פחות וגם מוציאה יותר. ממש תענוג  גדול...
הוצאתי את זה, ממש הקלה. זו בעצם  יציאה מהארון: אני שונאת את החופש הגדול. מקווה שהילדים לא יראו כי איזה מן אמא אני? אני באמת עדיין זוכרת את התחושה שמתחילה אחרי פסח שהנה זה בא, עוד רגע מסתיימת השנה. אבל מה לעשות צריך להיות הוגנים, שבועיים בבית זה מספיק לדעתי גם למורים. (מוכנה להתפשר גם על שלושה תאמינו לי  – לי זה עולה יותר).

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
5 תגובות לפוסט זה
בלה (אורח) הגיב ביום רביעי 13.8.14

לא היית צריכה להוליד 5 ילדים אם את לא אוהבת להיות איתם בבית.
כתלמידה, אני יכולה להגיד לך בפירוש שילדים זקוקים לזמן עם חוויות משפחה וחברים.
את מזניחה את הילדים שלך וחבל שככה..

הגב
מישהי. (אורח) הגיב ביום חמישי 23.7.15

כמה מרמור בפוסט אחד.
בתור תלמידת תיכון עם כל הלחצים של השנ הייתי זקוקה לחופש הזה.
חוץ מזה שבחודש האחרון רוב התלמידים לגמרי "מתים" מהלימודים, ועוד חודש נוסף אחד שלם זה אכן סבל עצום. אפילו עוד שבוע.

ובכלל, כל מה שאני רואה בפוסט זה אנוכיות ו"איך לדאוג לכיס שלי ולהזניח את הילדים".
כשעושים ילדים אלה דברים שצריך לקחת בחשבון, בשביל זה יש שכל. בשביל לחשוב.

הגב
שלומית (אורח) הגיב ביום רביעי 24.8.16

קל מאוד לשפוט, חכי שיהיו לך ילדים. אני אמא ל3 ב"ה ויכולה להעיד שזה ממש קשה. זו לא אנוכיות,זו באמת התמודדות ולא קשור למספר הילדים.וכן,חודשיים זה לחלוטין מוגזם. חודש או 5 שבואנ

הגב
שלומית (אורח) הגיב ביום רביעי 24.8.16

חודש או 5 שבועות זה לגמרי סביר לתלמידים/מורים לנפוש.אין צורך בחודשיים.גם מריחת האקסטרא זמן הזו היא מותרות,פינוק אנוכיות וכד׳.

הגב
שלומית (אורח) הגיב ביום רביעי 24.8.16

תגובה מרושעת בשיפוטיותה. נשמע שהיא הכל חוץ ממזניחה.אולי שורדת, נלחמת למען, אלו המילים הנכונות. כשמג׳נגלים בין עבודה ומוציאים הון כדי שמישהו ישמור על הילדים(כי לא להגיע חודשיים לעבודה בלתי אפשרי) ובמקביל רוצים לתת לילדים חוויות משפחתיות אז זה אכן לא פשוט ואין קשר לרצונה להיות איתם.בטוחה שהיא רוצה . זה כל העניין....

הגב