מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. יום חמישי 9.1.14 11 תגובות לפוסט 20249 צפיות

מן הקל אל הכבד

אני נכנסת עם כולם לקראת תום הסיור אל חדר האוכל. השולחן עמוס בגטים. חמישה בקבוקי קולה. אף לא אחד מים. כל הבגטים לבנים. לשבריר שנייה הכל מבזיק לי כמו רעל. אני מדחיקה את המחשבות ומציפה במקומם תירוצים. אבל הבגט כבר לא טעים לי כמו שפעם היה, למרות שהוא לגמרי טרי ואני גוועת מרעב.

מדהים מה שקרה לי בימים האחרונים. והכל בגלל איזה משהו דמוי שלפוחיות קטנות שצצו לי מעל העין וסירבו לעבור. מין משהו כזה צהבהב ומטריד וממש לא יפה.

מכאן החל מסע תחנות בין הקוסמטיקאית, לרופא העור, לעוד רופאה, לעוד רופא, לחיפושי גוגל ולקרוא ולקרוא ולהתקשר ולהתקשר ולבסוף לרופאה שמסירה את זה בשיטה (של מומחה ישראלי שהפך לשם בינלאומי) שאמורה להיות גם טבעית גם חדשנית וגם לא פולשנית. לרגע חשבתי לי שאפשר לנשום לרווחה והנה תם לו המסע הלא נעים הזה.

אז לא. הוא רק התחיל. כך פתאום הבנתי ברגע שהיא אמרה לי, אני יכולה להוריד את זה, אבל אם לא תטפלי בבעיה עצמה זה פשוט יחזור. כי זה קשור לכבד שלך. הוא כנראה לא עומד בעומס.

וזה היה המכה בפטיש. הקש ששבר. כל ההבנות הקטנות שליוו אותי כבר תקופה די ארוכה התנקזו אל התובנה המצלצלת כמו אסימון שנופל. האם בעצם, מבלי משים, בכל מה שאני אוכלת אני פשוט מרעילה את עצמי יותר ויותר?

אף פעם לא הייתי מוטרדת ממה שאני אוכלת. אף פעם לא הייתי צריכה להילחם במשקל. מול בופה שופע, מול ארוחת שחיתות, מול תפריט מלכים – מעולם לא היו לי היסוסים ולא מחשבות שניות ובטח שלא ספרתי קלוריות. אכלתי מה שנראה לי טעים. חשבתי שלפחות זירת ההתמודדות הזאת הזו נחסכה ממני. והנה פתאום זה, מאיפה זה בא לי.

גדלתי דווקא בסביבה של תודעת בריאות גבוהה יחסית. כבר בילדותי הרחוקה תמיד היה נראה לי מוזר שרק אצלנו בבית לא מכינים חביתה במרגרינה כמו אצל כל הילדים בשכונה. אף אחד חוץ מאתנו לא הכין בשמן. מעט מאד שמן. מודעות לאוכל בריא היתה אצלנו תמיד. וככל שחלפו השנים כך יותר ויותר הפכו אמא שלי ואחיותיי למומחיות לקמחים-מלאים-קטניות-מונבטות-הרכבים-ויטמניים-והדרת-מוצרי-חלב. אבל אלי זה דיבר באופן חלקי. שמעתי, הבנתי, והייתי די בעד, כל עוד זה לא היה כרוך במאמץ גדול מדי. בקטנה אימצתי לי קמח מלא (רק לחצי מכמות הקמח לחלות), קניתי שקית של אורז מלא (שלקח לה בערך ששה חודשים להיגמר), התחלתי להכין חומוס בבית כמו אמא, אבל לא בחלתי גם במה שלא נחשב ממש בריא, אם הוא טעים לי.

והנה, מסתבר שהכל מצטבר. המתוק, והמלוח, והחטיפי, והבשרי, והחלבי. ואלפי החומרים המשמרים-והמשפרים-והצובעים-והמווסתים-והמעכבים-ומחזקי-הטעם שיש בכל דבר שקונים. כל האותיות הקטנות באנגלית עם המספרים שאיש לא יודע מה הם. בעצם בכל דבר שהכנסתי לפה, היו מי-יודע-כמה חומרים שמרעילים את הגוף שלי. והכבד המסנן המסכן עבד כל הזמן כל כך קשה, בלי שידעתי.

ופתאום נדמה לי שאין. אין כמעט מה לאכול שיהיה רק נקי ובריא וצלול וטהור. ואנה שלא אפנה, האוכל שסביבי עמוס בכל מיני חומרים שאינני יודעת את שמם ובמה בדיוק הם מזיקים לי, אבל הם מזיקים לי. אפילו בירקות ובפירות המרוססים, אפילו במים שסופגים כל מה שמחלחל אליהם, אפילו בפת במלח. פת מקמח לבן ושמרים וסוכר ומלח עתיר חומרים-נוגדי-גבישיות ומי יודע מה עוד. הצילו. אין מה לאכול. ומה הפלא שכל כך הרבה חולים בכל מיני מחלות איומות.

ואי אפשר להימלט ממחשבות על העולם הזה שאנחנו חיים בו. מודרני ומשוכלל ומתקדם ותעשייתי ומדעי, שכל הזמן צועד קדימה, ועם כל צעד והמצאה הוא משליך בבוז וביהירות מאחורי גבו מסורות שקיבל מימים עברו; בלי לעצור רגע ולתמוה שמא תמונת הזוהר שאופפת את כל הישגיו היא חלקית בלבד.

ומה אני עושה עכשיו עם עצמי? לאן כל התובנות האלה לוקחות אותי? עד שאבהיר לי את התמונה ואתייעץ ואחליט, החלטתי בינתיים להדק את הצנזורה על מה שנכנס אלי לגוף. הילדים מביטים בתימהון-חצי-מחויך אל סדרי-בראשית החדשים שלי: קניתי ואפיתי כמה לחמים מקמח מלא, תה-הצמחים שאני שותה הוא לגמרי בלי סוכר (חוץ מפעם אחת השבוע ש"הייתי מוכרחה"), עוגיות? לא... טוב, אולי אחת (בזה אני אשתפר בהמשך, בטוח), אני חותכת לי מלא ירקות כל בוקר (ותוהה כמה ריסוסים הם בלעו ומה יורד ולא לא יורד בקירצוף). אחרי הקידוש בשבת ביקשתי מהילדים שיעזרו לי לא להתפתות, יזכירו לי לא לשלוח ידיים אל הספרייט והספרינג. רק מים. (שמי יודע מה עוד יש בהם חוץ ממים). הם מזמן לא נענו בכזו שמחה למשהו שביקשתי מהם.

נראה כמה זמן אני אחזיק מעמד, ולאן לוקחת אותי הדרך החדשה הזו שהתחלתי לטפס בה.

ימים יגידו.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
11 תגובות לפוסט זה
הדר (אורח) הגיב ביום חמישי 9.1.14

ממליצה בחום על אופה לחם. מאז שיש לנו אני מחליטה מה נכנס ללחם שלנו. אנחנו אופים כיכר ביומיים בערך (אנחנו רק 2). כל הזמן יש לחם טרי וטעים בבית מקמח מלא ועם תוספות טעימות. ואפילו לא צריך לעבוד הרבה בשביל זה :-)

הגב
מאירה דולב
מאירה דולב הגיב ביום חמישי 9.1.14

תודה הדר.
למי שיש המלצות או תובנות בעניין הזה, אשמח לשמוע

הגב
אמונה (אורח) הגיב ביום חמישי 9.1.14

אופה לחם זה נהדר, רק הכיכר יוצאת ממש קטנה. חוץ מזה הוא טעים. אבל לא נח לפריסה לכריכים. אבל באמת טעים ובלי שום משפרים-מווסתים-מרגרינות וכו'.
יישר כח גדול!

הגב
שרה (אורח) הגיב ביום חמישי 9.1.14

כאחת שמאוד אוהבת תה מתוק עם עוגיות, מצאתי פתרון חלקי לשתיית התה,
לשים בצד תמר/ים (מג'הול) ושקד בפנים.
בהצלחה רבה!

הגב
אבישג (אורח) הגיב ביום שבת 11.1.14

בהצלחה ,
נסי להתייעץ עם בוגר/ת של מכללת אלימה לרפואה טבעית
הזמנו יועצת הביתה והתוצאה הייתה שינוי דרסטי בהרגשה הפיזית ואפילו במצב הרוח
צריך לעשות סוויץ' בראש אבל התוצאות מדברות בעד עצמן
רק בריאות
אור ושמחה

הגב
טל (אורח) הגיב ביום שבת 11.1.14

מאירה, בהצלחה.
ממליצה על טיפות של חברת סאן-ריידר שמשרים בהם את הירקות והפירות והוא מוריד את חומרי הריסוס. אחרי קנייה שוטפים הכול לפני שנכנס למקרר ומייבשים ומשתמשים.
ואולי עדיף לקנות אורגני???

הגב
דינה (אורח) הגיב ביום שני 13.1.14

שלום מאירה קראתי את דבריך. נכון קשה מאוד להיות בקן ישר וטוב. אני גם בזמן אחרון מרדרדרת. אבל תודה נראה לי שגם אני אנסה מחדש להיכנס למסלול הבריא.

הגב
רעות חמילבסקי
רעות חמילבסקי הגיב ביום ראשון 19.1.14

מאירה בוקר טוב! :)
כיוון שפעם גם אני הייתי צריכה לעבור תהליך כזה קיצוני מבחינת תזונה (תהליך מאד רציני, בלי סוכר לבן, בלי קמת לבן, בוודאי שלא מוצרי חלב, ועוד המון איסורים, לא אלאה אותך...) ישבתי ועשיתי לי תפריט משובח ממה שכן מותר לי. נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי רעיונות, והאמת. הופתעתי לראות גיוון רציני (חוץ מהמונבטים שלרמה הזו עדיין לא הגעתי:))
אני ממש ממליצה, יש מלא פורומים ובלוגים ואפילו קבוצות בפייסבוק שמדברות רק על זה, מחליפות מתכונים ורעיונות וזה הופך את הכל למעניין וכיפי יותר...
בהצלחה!!

הגב
מוריה (אורח) הגיב ביום שבת 25.1.14

מאירה!
מה שלומך?
איזה כיף שגם את הצטרפת לארבעת אחיותייך...
בשמחה נשלח לך עצות ומתכונים שווים....
שירה עשתה השבוע עוגיות משובחות מקמח מלא ובלי טיפת סוכר וגם גילנו שמרקים עם קטניות מונבטות טעמים לאללה שגם הילדים לא יסרבו....
אז את לא צריכה לחפש רחוק :)
וד"א אני ממתיקה לחנצ'וק את התה עם קצת תרכיז תפוחים טבעי וזה ממש נותן טעם עדין של סיידר חם....

בהצלחה!!!!

הגב
מנורה (אורח) הגיב ביום ראשון 26.1.14

בהצלחה רבה ! אוהבת אחותך המשתדלת להיות בריאה... ויודעת שגם לי יש עוד דרך ארוכה. בדיוק קראתי שארץ ישראל היא גם הדרך אליה, ולא רק ההגעה עצמה... ארץ ישראל זה גם המקום שלי, הבריאות שלי...

הגב
מאירה דולב
מאירה דולב הגיב ביום ראשון 26.1.14

תודה לכולם על העצות והתובנות,
ועל הפירגון והעידוד,
אכן הדרך ארוכה ועולה אבל היא נותנת כוחות...
גם מתכונים בריאים יתקבלו כאן בברכה

הגב