מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום שני 20.1.14 9 תגובות לפוסט 18816 צפיות

ימים של המתנה...

מאז שאני זוכרת את עצמי, שאפתנות וציפייה הם לא דברים שבאים לי בקלות.

אמנם הייתי תלמידה די טובה בלימודים, והתברגתי לרוב בעבודות די מבוקשות במהלך שנות חיי, אך המצב הנפשי שבו אתה מצפה בקוצר רוח למשהו שאתה רוצה שיקרה - הוא תחושה מאוד חדשה לי. כדי להתמודד עם המתח הנפשי שמתלווה לציפייה למשהו שאתה מאוד חפץ בו, הייתי תמיד מכינה את עצמי לגרוע מכל. אני לא אתקבל ללימודים. הציון יהיה סביר אבל לא מדהים. במקרה הכי גרוע - אחפש עבודה אחרת. כל מחשבה שאיפשרה לי להתמודד עם אכזבה אפשרית התקבלה בברכה. אעמיד את הדברים על דיוקם: לא מדובר בחוסר הערכה עצמית או בביטחון עצמי ירוד. מדובר בחוסר יכולת בסיסית להתמודד עם מצב נתון של ציפייה, מצב מתמשך ומייגע.

הבטן העגלגלה שבולטת היום מעבר לשמלה שלי לא משאירה הרבה מקום ללבטים. בכל מקום שאליו אני מגיעה, אנשים שואלים אותי בנעימות עד מתי. ולמרות שאני כבר בחודש תשיעי ותאריך משוער רשום לי על כל טופס אפשרי, אני לא יודעת מה לענות. זה יכול לקרות מחר, עוד שבועיים, עוד חודש. הרי מתישהו זה יקרה, אין ספק, אבל המצב הזה של הציפייה וחוסר הוודאות הורג אותי. אז אני עונה שאני עובדת והכל כרגיל, עד שהטבע יוכיח אחרת. עד אז, אפשר להמשיך להתעקש לפנות לי מקום לישיבה, ולעזור לי לסחוב דברים כבדים, כדי לגרור את הסוף המצופה עד כמה שאפשר...

באופן מפתיע, דווקא תוכנית רדיו על הסכמי השלום הצליחה לגרום לי להשלים עם התחושה המוזרה והזרה לי כל כך שנקראת ציפייה.

בתוכנית הרדיו הקבועה של יום שישי, סיוון רהב-מאיר דיברה על ג'ון קרי שמנסה בכוח לקדם ולכפות הסכם שלום, דבר המבטא את חוסר היכולת האמריקנית להמתין ולצפות למצב של הבשלה, שבו יהיה ניתן לקיים איזשהו תהליך מדיני. ישנו צורך מערבי לבצע ומיד, לסמן וי, להמשיך הלאה לצעד הבא. המתנה, ציפייה, הבשלה, כל אלו נתפסים בעיני המתבונן המערבי כלקויים, כהתמהמהות חסרת טעם. בוגי יעלון אמר או לא אמר שג'ון קרי הוא משיחי. אבל אם כבר במשיח עסקינן, הגישה היהודית כלפי העניין היא שונה לחלוטין.

המשיח היהודי הוא אולי מושג מאוד ערטילאי שלא אפתח אותו כרגע, אבל הציפייה למשיח היא משהו מאוד מבוסס בתפילה היהודית. מאז שאני זוכרת את עצמי, לאורך הגן, בית הספר וטקסי זיכרון שונים, ההימנון אצל הדתי המצוי הוא כפול. שירת התקווה תמיד מלווה ב"אני מאמין" המוקדש למשיח. אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.

ההמתנה הזו למשהו משמעותי שיבוא היא לא ברירת מחדל על פי היהדות, להיפך. מדובר במתנה יקרת ערך, ביכולת לקבל עוד זמן שיסייע למוכנות שלנו לקראת מאורע מסוים. לפעמים מדובר בהמתנה אישית, קשה ובלתי נגמרת, למותו של אדם אהוב ממחלה ממושכת. רק בשבת האחרונה שוחחתי עם אמא שלי על החודשיים וחצי בהם היא וכל אחד מהאחים שלה בתורו ישבו לצד סבא שלי שגסס מסרטן. ההחלטה של לנתק או לא לנתק מהמכשירים כמעט יצרה קרע במשפחה, ובאמת הסוף המר הגיע באופן טבעי; אבל החודשיים וחצי של חיים-לא-חיים של סבא שלי, כמו גם החיים-לא-חיים של מי שישב לצידו לפחות פעמיים בשבוע, נתנו לכל אחד את ההזדמנות הנדירה והאינטימית להיפרד מהאבא האהוב שלו.

המתח הנפשי הכרוך בהמתנה לתשובה חיובית או שלילית לקידום בחיים, בלימודים או בעבודה, הוא גם כן מצב המקדם מוכנות נפשית. הנפש בונה את עצמה לכישלון אפשרי, ובמצב כזה - מתכוננת לחיפוש אלטרנטיבות. ואם מגיעות בשורות טובות - אזי הנפש מרגישה שההמתנה היתה שווה.

ההמתנה לאיזשהו שינוי מדיני שיחול בינינו לבין שכנינו היא בלתי נמנעת. מי שחושב שיש פתרון קסם למצב, שנוסחאות השלום הן כל כך פשוטות ליישום, ימשיך להתמודד עם אשליות שמתנפצות בכל פעם מחדש. מצב מדיני מורכב דורש פיתרון מדיני מורכב, ופיתרון מדיני מורכב בהכרח מצריך איזושהי הבשלה ומוכנות מצד כל הצדדים הנוגעים בדבר. הבשלה שכזו יכולה לקחת שנים רבות, רק אנחנו אלה שחייבים הכל ומיד, כמאמר השיר - עוד בגלגול הזה.

ואני, מבינה שנגזרו עלי ימים של המתנה. מתנה יקרת ערך שמאפשרת לי להתכונן עוד קצת לשינוי העצום שהולך לחול בחיים שלי, ולהשפיע על כל פן אפשרי - הזוגיות, המשפחה המורחבת, העבודה והחברים. זה יגיע מתישהו, אין ספק. אני לא מכירה מישהי שהצליחה להישאר בהיריון לנצח. הציפייה הזו הורגת אותי, אבל גם יש בה משהו מחייה. ליהנות כל יום מחדש מהחיים השגרתיים שלי בידיעה שהשגרה החדשה שתנחת עלי תהיה משהו מדהים ששווה היה להמתין לו. ואף על פי שהתינוק שלי מתמהמה אמשיך לחכות לו, בכל יום שיבוא.  

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
9 תגובות לפוסט זה
שירי (אורח) הגיב ביום שני 20.1.14

מירי את מהממת.
אהבתי את ההקשר של הכתבה למצב שלך.
שיהיה לך בקלות ובשעה טובה!!!׳

הגב
dina (אורח) הגיב ביום שלישי 21.1.14

איזה יופי קשרת את האירועים המדינים להמתנה שלך האישי, מאוד מרגש וגם ומלמד אותי על המתנות שהיו לי בחיים וגם למה שאני עדיין צריכה להמתין בסבלנות ובלמידה.
תודה רבה
דינה.

הגב
מיכל אודסר (אורח) הגיב ביום שלישי 21.1.14

הפוסט ככ נכון.....
"שלום עכשיו" זאת דוגמה טובה לחוסר יכולת להמתין,להבין שזה לא הזמן,הכל חייבים כאן ועכשיו!
ולך נשמה,אני מאחלת שלא תצטרכי להמתין עוד הרבה,שתהיה לידה טובה והתאוששות מהירה!

הגב
מיכל (אורח) הגיב ביום שלישי 21.1.14

מירי כרגיל אני נהנית לקרוא את הפוסטים שלך הם מרתקים מרגשים ואישיים ככ!
מצפה ומתרגשת גם כן:)

הגב
אביגיל (אורח) הגיב ביום שלישי 21.1.14

מירי. כיף לי לקרוא אותך כאן. ממתינה- אם כי בתקווה לעוד חודש אחרייך...
אהבתי את ההבנות הפרטיות, ואת ההקשרים הרחבים...
אביגיל

הגב
מירי בלוססקי (אורח) הגיב ביום שלישי 21.1.14

בס״ד
נהניתי לקרוא את הכתבה ואת ההקשר שלה לצפייה לגאולה, רק שבניגוד להמתנה הפסיבית לביאת משיח אפשר וצריך לעשות פעולה אקטיבית ממש וזה מתחיל אצל כל אחד בפנים, יש לנו זכות להביע מחאה לחשוב אחרת ולהתחיל להגיב ,להתקיף ,לדרוש, לשנות את המצב הנפשי שלי ממתגוננת לפורצת דרך, לשאול מסביב האם
גם לכם נמאס להמתין וכל אחד לפי יכולתו יעשה את השינוי עם עצמו ויצא למבצעים כמו שבחב״ד עושים. ויש ברכה שמי שקשור למעלה לא נופל למטה. שיהיה בשעה טובה ללידה קלה לתינוק האחרון של הגלות

הגב
מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה הגיב ביום שלישי 21.1.14

תודה רבה על כל התגובות המחממות לב ועל האיחולים.

התלבטתי מאוד לגבי הקישור בין המצב הלאומי למצב האישי שלי, שאכן מאוד שונים זה מזה מכל בחינה אפשרית, אבל לאחר מחשבה באמת הרגשתי שהשורש הוא אחיד-
הקושי שלנו להיות במצב של המתנה, להתכונן למשהו שאמור להגיע במועד לא ידוע....
כתבתי את הפוסט בעיקר כדי לשכנע את עצמי, ואני כל יום עובדת על זה מחדש...

מאחלת לכולנו שנדע לנצל את מצבי ההמתנה בחיים שלנו בצורה הנכונה ביותר

הגב
שבי (אורח) הגיב ביום חמישי 23.1.14

יקירתי, מילים יפות ומעניינות מאוד.
מעולם לא הסתכלתי ככה על המציאות, וזה משרה בי נינוחות מסויימת.
בדיוק אתמול ציטטתי לחבר משפט שאמרו לי מזמן: "אין שום קיצורי דרך למקום ששווה להגיע אליו".
הלוואי והיה לזה תרגום ראוי באנגלית.
נ.ב- קישור אינטלקטואלי: תיאוריית הבשלות של וויליאם זרטמן (כפי שמצוטט בספרו של המרצה שלי לסמינר פרופ' בר סימן טוב ז"ל, "חסמים לשלום בסכסוך הישראלי-פלסטיני".
סתם, את יודעת, חומר קריאה בזמן שאת ממתינה... :)

הגב
מאירה דולב
מאירה דולב הגיב ביום שלישי 28.1.14

מזל טוב למירי שלנו שילדה הלילה בן!

הגב