תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום חמישי 23.1.14 10 תגובות לפוסט 18765 צפיות

שפרה קורנפלד ומסמך המסרים

"את הגעת הנה הערב עם מסמך מסרים!", היא הטיחה בי. לקח לי קצת יותר מרגע להבין למה היא מתכוונת. "הנחמדות הזו שלך, הנורמליות שאת מנסה לשווק, מסתירים היטב את תפישת העולם הקיצונית שלכם", היא המשיכה.

זאת הייתה מתקפת פתע בערב רגוע ונעים, ערב "ספרות פוליטיקה ויין", ועד הרגע שבו היא פתחה במתקפה, הערב היה בעיקר ספרות והרבה יין. מאחורי הערב הייתה מחשבה שהגיע הזמן להגיע לתל אביב. ניסינו לא מעט להביא את תל אביב אלינו, אבל להוציא תל אביבי מהעיר זו ממש משימה קשה, בטח כשמדובר בנסיעה מזרחה שכוללת חצייה של קוים ירוקים. רציתי שנפתח ערוץ שיח חדש, כזה שגם אנחנו לומדים לדבר בו את השפה התל אביבית ולא רק מצפים מהתל אביבים ללמוד את השפה שלנו.

גייסנו לטובת העניין את המשורר יונתן ברג, אקס מתנחל שהיגר לתל לאביב. יונתן יצר ערב מעניין שמדברים בו בעיקר על מעברים. הוא גייס את אחיו יעקב שחי, מגדל גפנים ומייצר יין משובח בפסגות. שניהם יחד מתווכחים בלי סוף ועדיין אחים ועדיין אוהבים. הם צירפו אליהם את שהרה בלאו ואסף גברון, את אליעז כהן שהנחה את הערב, וגם את שפרה קורנפלד.

ערב "ספרות פוליטיקה ויין"                                                                                               צילום: אהוד אמיתון

שפרה גדלה ברובע היהודי, למדה בבצלאל, עזבה עולם של תורה ועברה לתל אביב. גם אני השתתפתי בערב, ישבתי מולה, מסלול חיי נראה כמו דומה לשלה רק בכיוון ההפוך. רעננה-בצלאל-רובע יהודי. אני פתחתי לרווחה דלת שהיא סגרה. גיליתי אור גדול במקום שהיא כנראה רואה רק חושך. אליעז ביקש מכל אחד מהסופרים להקריא קטע ממשהו שהוא כתב, והיא הגיעה מוכנה - אבל לא עם קטע ספרותי וגם לא עם שיר, היא הגיעה עם טור פוליטי, מאשים, זועם, אוצר בתוכו שנים של כעס על עולם שבחרה לעזוב ועד היום היא מנהלת איתו חשבון נוקב.

כל אחד הקריא שיר או קטע ספרותי שכתב (בתמונה: אליעז כהן מקריא מתוץ "הגבעה" של אסף גברון שמשמאלו).
שפרה הגיעה עם מאמר פוליטי                                                                        
צילום: אהוד אמיתון

בכאב מהול בבוז היא תיארה איך נער גבעות שנזרק כבר מכל גבעה אפשרית מצא את דרכו לשכונת הר ציון, שבה גדלה. הנער הזה, באיזה התקף רוחני, החליט לנפץ את אריחי הקיר סביב קבר דוד, אריחים מתקופה אחרת שהפריעו לו לתפילה. לרגע נסחפתי עם המילים החדות שקלחו ממנה בשטף, ונדהמתי מהעוצמה שלהן. כמה כוח יש להן למילים, בעיקר כשהן נכתבות על ידי בוגרת האח הגדול, סלב עם תעודות.

רגישותה המוסרית מעוררת התפעלות, אבל רק לרגע, כי די מהר מתברר שהרגישות הזו מופנית למקום אחד בלבד. כמה מטרים מקבר דויד נמצא ההר הקדוש ביותר בעולם. עשרות פועלים חופרים מידי יום כבר כמה שנים את ההר הזה, מעלימים כל זכר לחיים יהודיים על ההר, מנסים בצורה הכי גסה ופוגענית בעולם לנתק את השורשים שלנו מירושלים, בעצם לנתק את השורשים שלנו בכלל. המעשים האלו, שהם גם נזק ארכיאולוגי והיסטורי ברמה בינלאומית, לא גורמים לה לנדודי שינה, הם לא מחרידים את עולמה המוסרי כמו אותו נער, שבהמשך הערב התברר שהוא רק קצה הקרחון מבחינתה. מה שבאמת פוגע בה זה האדמות הגזולות של הפלשתינאים, אלו שיעקב ברג מגדל עליהם כרמים. העובדה שהוא ושאר הכורמים מגדלים על אדמות מדינה - ממש לא מזיזה לה. האמת שכל ניסיון להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות לא ממש מזיז לה, נוח לה לראות את המתנחלים כחבורה אחת קיצונית, הרסנית, אלימה, שנוער הגבעות שלה הוא רק סימפטום שמעיד על הכלל.

בעצם היא לא דיברה רק על המתנחלים. במסגרת הטור הקבוע שלה היא מלמדת כל פעם סעיף אחד מספר החינוך. הרבנית קורנפלד נותנת פרשנות מעניינת לכל סעיף וסעיף. תחת ידיה נראית תורת ישראל "מתוקה" מאי פעם. אמנם לא למדתי באולפנה, ואני רחוקה מלהיות תלמידה חכמה, אבל כמה דברים הספקתי ללמוד, וכל מה שקשור לעולם התורה אף פעם לא נתפס כפשוטו. תמיד ישנם רבדים עמוקים, כוונות פנימיות, פרשנויות אינסופיות. זו תורת חיים, מחוברת לחיים, ולכן היא מפורשת, לכן היא תורה שבכתב משולבת עם תורה שבעל פה. בטור שהקריאה בערב היא ציטטה סעיף אחד שעוסק בעבודה זרה, סעיף שמסביר שחובתו של כל יהודי לנתץ מקדשים של עבודה זרה. חיבור פלאי בין נער אבוד עם הפרעות רגשיות קשות לעם שלם שתורתו מכתיבה לו לנפץ אריחים עתיקים; איך בשורה אחת היא הצליחה לסגור עם כולנו חשבון. הנה הפרצוף האמיתי שלכם, היא זעקה, ועכשיו תפסיקי לבלבל לי את המוח עם הנורמליות המתחסדת שלך. את הגעת לכאן עם דף מסרים, היא טענה נגדי, מנסה להסתיר את התורה צמאת-הדם שלך שלכאורה את וילדיך, שכניך וכל הציבור שאת שייכת אליו, יונקים ממנה! אל תקחי את זה באופן אישי, היא ביקשה ממני, יש לי נטייה להתפוצץ על מארגנים של אירועים כאלו.

כמובן שלקחתי את זה באופן אישי. אני לא הגעתי עם דף מסרים, הגעתי עם תמר, עם רצון להקשיב, עם רצון להשמיע, ובעיקר עם המון רצון ליצור שיח חדש, כזה שלא מסתער ומתקיף, כזה שמדבר באמת מנקודות מבט חדשות שעדיין לא נגענו בהם. שפרה לעומתי הגיעה מוכנה עם דף מסרים או יותר נכון עם טור. היא תכננה להתפוצץ, להאשים, להעליב ולפגוע, כי עולמה המוסרי שכואב את היחס הנורא של נערי הגבעות לערבים ולכמרים נוצרים שעליהם הם יורקים ללא הרף, לא כולל בתוכו טיפת סבלנות או כבוד אליי או אל מי שאני מייצגת. להעליב אותי ולהאשים אותי בדו פרצופיות זו ממש מצווה, לחשוף את פרצופי האמיתי זו מטרה קדושה. לדעתי זה די דומה ליריקה על כומר, רק שיריקה זה דבר וולגארי, אז היא עטפה את זה במילים מעודנות.

בסוף הערב, כשיצאתי מבית הקפה, היא עמדה בחוץ. "אל תקחי את זה באופן אישי", היא חזרה וביקשה. עניתי לה שדווקא כן לקחתי. "טוב", היא ענתה לי בקול מתוק, "אז תקחי את זה באופן אישי. אני פשוט באמת חושבת שאנחנו הסופרים הגענו נקיים ואת הגעת לכאן עם דף מסרים".  

"ואני חושבת", עניתי לה, "שמבין כולנו את היא זו שהגיעה עם דף מסרים", אמרתי והלכתי.

בדרך חזרה הביתה היה לי קצת זמן לחשוב, חשבתי על הערב שהיה ברובו מוצלח, חשבתי על הקווים המקבילים של חיינו שיכלו לייצר חיבור מעניין, חשבתי על הכעס המעוור שלא מסוגל לגלות סבלנות גם אצל מי שמטיף לסבלנות. נזפתי בעצמי על גודל המקום שנתתי לה ביחס לכל שאר המשתתפים, וגם קצת על זה שהחלטתי לא להתאפק ולסגור איתה חשבון כאן בבלוג.

אני מקווה שהיא לא תיקח את זה באופן אישי.

 

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
10 תגובות לפוסט זה
ערן (אורח) הגיב ביום שישי 24.1.14

בכל קבוצה כל אחד בוחר לשחק תפקיד מסוים ושפרה בחרה את משבצת הפרובוקטור וסה"כ זה נועד לחזק עוד יותר את שריר אהבת ישראל. היום קיימנו את יום גוש קטיף בבית הספר והזמנתי את מנהל מחלקת חינוך לחזות בתערוכה שהקמנו.הוא הסתובב, התרשם מעצם התערוכה ופשוט לא הבין למה צריך לקיים יום כזה. ראה תלמידים דומעים ולא הבין על מה. .מבחינתו המהלך היה הכרחי..הוא פשוט לא מסוגל להתחבר לכאבם של מאות אלפי אנשים שנעקרו פיזית או רגשית ממכורתם..רגש התסכול שאחז בי התחלף ברחמים על חוסר הרגישות ואח"כ להבין איזה דרך ארוכה עוד יש לנו לעבור..

הגב
וינקי (אורח) הגיב ביום שישי 24.1.14

נו, מי באמת סופר את הסופרים שבשמאל?

הגב
שואלת (אורח) הגיב ביום שבת 25.1.14

אני לא מבינה את מי שרוצה לנהל "דו שיח תרבותי ועמוק, עם אנשי הרוח שבשמאל" , ומביא מישהי שאת שמה לא הכרתי והיתה בתוכנית מזויעה כמו הפח הגדול.
אין בהם שום עומק ושום שאר רוח, אלא רק רוח פרצים , מלאה בחידקים,
אם אכן רוצים לנהל דו שיח כזה , כדאי להביא מישהו עמוק באמת מהשמאל.
את האנשים הללו , בוגרי תוכניות ריאלטי שדרכו על כולם כדי לקבל עוד דקה בפריים טיים ,
במה יש לך להאשים? שעשו אותו דבר לך? אין בהם שום עומק ותוכן, ובצורה הזו הם לכאורה קונים תהילה.
גועל נפש. אין למה לצפות מהם.

הגב
אביחי (אורח) הגיב ביום שבת 25.1.14

אני מאד מזדהה עם התחושות שלך תמר. מדי פעם יש לטור שלה כותרת שנשמעת מאד מעניינת וכל פעם שאני קורא את הטור מתי שהוא באמצע היא עוברת לכתיבה לא נעימה ומשמיצה ואני מפסיק לקרוא ומצטער שבכלל התחלתי... אני מקווה שפעם הבאה תצליחי למצוא תשובות טובות לענות לה בזמן אמת.
שבוע טוב!

הגב
יוסף (אורח) הגיב ביום שבת 25.1.14

ביום שישי האחרון (24 בינואר), שמעתי את הסיפור הבא מאלון גל בתוכניתו ברדיו 103 fm:
באחד החופשים ירדנו לאילת לנופש, אני, זוגתי ו3 ילדינו. כשהגענו לדירת הנופש, באיזור ההררי, עם נוף מדהים עד הים, הבטנו כולנו בעניין רב, ושאלתי כל אחד מה הוא רואה. אחד אמר את הים, שני את העיר היפה, וכו, אחד הבנים אמר שהוא בכלל לא רואה נוף, כי אם את הבניין המעצבן שמסתיר הכל. הבניין כיסה אולי 5% מהפריסה הפנורמית המדהימה, אבל, הוא הצליח לגרום לו להביט רק בו.

הגב
יהודית (אורח) הגיב ביום ראשון 26.1.14

שפרה קרונפלד מונחת אצלי בלב על מדף האהבות הנכזבות. מתוקה, תרבותית, חכמה, שכתבה ספר יפהפה ופשוט מצוין (החצי השני של הלילה),כותבת טור של בחינת ספר החינוך מזוויות מקוריות אישיות וכלליות. הנאה צרופה. עד שהגעתי לשקד מר אחד. ברית מילה. כן. זאת אומרת, לא. שפרה מואסת בברית. אחר כך הגיח גם נער הגבעות שכולנו כמוהו. וקרקעות גזולות. וכולנו אשמים. וזה לא אישי, כמובן. שפרה קרונפלד גילתה את האור הגנוז, ואני את המרירות הנוראה של הנכזבות. נכון, לא כולם חייבים לחשוב כמוני. אבל דף המסרים כבר ערוך לה היטב, לקרונפלד, דבר דבור על אופניו.אין על מה להידבר. היא באה מוכנה להתפוצץ, בדיוק כמו שאמרה. וכן. זה מאד אישי.

הגב
מיכל א. (אורח) הגיב ביום ראשון 26.1.14

שואלת יקרה,
תמר, ורבים כמותה, לא חושבים שהם יבואו לערב כזה וכולם יצאו ממנו משוכנעים. היא לא באה לשכנע. היא באה להכיר, לפתוח פתח לתקשורת, לדו-שיח. אני חושבת שזה מקסים!

שפרה היא באמת לא האדם הנכון לנהל איתו דו-שיח, אבל היה קהל שבא ושמע, אולי בפעם הראשונה, את מילותיה של מתנחלת פנים-אל-פנים.

אני חושבת שעלינו ליצור יותר שיח בין הצדדים, גם אם נדע שלא נשכנע, שלא נגרום להם להבין אותנו, אלא רק לשם ה"קשר המשפחתי"- גם אותם תל אביבים מעצבנים הם אחים שלנו ועצם זה שהם באים לערב כזה שהיו בו ימנים, דתיים- יש בו דבר מדהים.

הגב
שי (אורח) הגיב ביום ראשון 26.1.14

"אנחנו הסופרות" מטרה אחת יש לה לעשות רעש כאילו כולם בצד שלה ואת בצד השני.
גם מאוד יהיר ומתנשא.

פעם לסופרים היתה ענווה וכבוד אחד לרעהו. יראת כבוד כלפי הציבור וכלפי המילה הכתובה.
בעצם גם היום יש.

יש פשוט סופרים ויש פשוט פרובוקטורים שמשתמשים במילה הכתובה כדי לעשות בה שימוש הפוך מהייעוד שלה.
אז היא צודקת, יש סופרים פרובוקטורים שכולם יחד נגדך. ויש סופרים שמכבדים את הזולת, שלא יודעים לתקוף, שלא יודעים לעשות פרובוקציה, שמכבדים את המילה הכתובה ומתייחסים אליה ביראת כבוד.

אשריך שזכית, אין לך במה לקנא בה.
קינאת סופרים תרבה חכמה הפעם זה בצד שלה, אבל לא נראה לי שהיא תרבה חכמה עם כל ההתנשאות שלה. הרי כדי ש"קינאת הסופרים" הזאת תעבוד ותאפשר כאמור ל"הרבות חכמה" צריך להגיע למדרגה של "סופר".

סופר כמו שאמרנו שמכבד אחרים, שיש בו ענווה ומתוך כך אפשרות ללמוד מאחרים ולהרבות חכמה.

הגב
לינדה מרשל (אורח) הגיב ביום ראשון 26.1.14

לבחורה יש כנראה עניין לא סגור וכאוב מאוד עם המקום ממנו היא באה, היא יודעת את זה ולכן גם מבקשת שאת החשבונות שלה עם העבר שלה לא תיקחי באופן אישי. אמה מה - המגזר כולו הוא לא בדיוק פסיכולוג או שק חבטות של אף אחד , אז במטותא - שתטפל בעניינים שלה באופן אישי ופרטי , אפילו שהתרגלה לעשות את זה מול עם ישראל ובטיפולו של האח וכל זה . עם כל הכבוד , ההפקה כבר סונפה אליה הבייתה לא?

הגב
תמר אסרף
תמר אסרף הגיב ביום שני 27.1.14

מאז שכתבתי את הפוסט והוצאתי את מה שישב לי בבטן אני מרגישה קצת מאוכזבת מעצמי. מאוכזבת שלא הצלחתי להתעלות ולא להתעצבן ושעשיתי את זה קצת מאחורי הגב שלה. הסיבה העיקרית שבגללה החלטתי כן לכתוב היא כי אני מרגישה שיש כאן פגיעה יותר גדולה מהפגיעה הפרטית שלי. יש אמת בתגובות של כולכם וצר לי שהכאב הפרטי שלה מוצא את דרכו להתנגח ברבים כל כך.

הגב