שלומית פינק
שלומית פינק נשואה ליצחק ואם לארבעה ילדים בבית ואחת בשמיים. תושבת טלמון. חונכת ומורה בבית הספר הדמוקרטי על שם נדב במודיעין. יום שני 17.2.14 35 תגובות לפוסט 23735 צפיות

הנסתרות והנגלות

לאחרונה התחלתי לצפות ב"בייבי בום" בערוץ 10. התוכנית מעניינת ומרגשת אך אני לא יכולה שלא לחשוב על כל אותם סיפורים וקטעים שהצופים בבית לעולם לא יראו. הסיפורים שהחברה לא כל-כך יודעת איך להתמודד איתם. הסיפורים העצובים.

היינו זוג צעיר שמצא עצמו בהריון מיד אחרי החתונה. שמחנו, התרגשנו, חלמנו וציפינו. הכל, בפעם הראשונה. אפילו הבחילות ריגשו והפכו את מה שקורה בתוכי לאמיתי. אלא שלקראת הסוף משהו השתבש.

אני זוכרת בבירור איך הרגשתי אותה בלילה לפני שנרדמתי, ואני כבר בחודש תשיעי, ואיך בבוקר חיכיתי להרגיש אותה שוב, שכבתי, התהפכתי לצד שמאל, אכלתי ושתיתי. ונלחצתי. ממש נלחצתי. נסענו לבית החולים לאולטרסאונד, ושם נאמר לנו שאין דופק. זהו, נגמר.

החלום התנפץ לרסיסים. הרגשנו שאף אחד לא מבין מה עובר עלינו, שמצפים מאיתנו להמשיך הלאה מבלי להתייחס לאובדן הנורא. לא, לא הייתה לי הפלה! איבדנו את התינוקת הראשונה שלנו שלא זכתה לחיות בעולם הזה.
קוראים לזה לידה שקטה. לידה - צירים, מחיקה, פתיחה, אפידורל ולחיצות, אך בסוף - שקט דממה. החזקתי אותה בזרועותיי, תינוקת קטנה, ראש מלא שיער, שפתיים אדומות, ומיד נאלצנו להיפרד עוד לפני שניתנה לנו ההזדמנות להכיר ולהיות יחד. 


בייבי בום, צילום מסך

שאר חברותיי ההריוניות הגיעו לקו הסיום וילדו תינוקות בריאים, ברוך ה׳. הן התקהלו לספר את סיפורי לידותיהן. גם אני רציתי להשתתף בשיחה, כי הרי עברתי בדיוק את אותם דברים. אבל שתקתי והייתי לבד.
מה עושים עכשיו? הרגשתי כישלון. כולן מסביבי מצליחות ואני לא. מה לא בסדר איתי? האם אזכה להיות לאם?
המשפחה והחברים ניסו לתמוך. הרוב לא ידעו איך. התגובות היו רבות ומגוונות: "לא נורא, עברת הפלה","יהיו לכם עוד ילדים", "ה׳ מנסה רק מי שיכול לעמוד בניסיון"  ועוד ועוד.
בחוץ – קיבלנו איחולי מזל טוב שאילצו אותנו להסביר מה קרה ולהרגיע את המברכים שזה בסדר שבירכו ושלא ירגישו רע.
ובפנים, בבית, הידיים ריקות ואנו נטולי היכולת להתנחם זו בזרועות זה.

כעבור ארבעה חודשים הייתי שוב בהריון. הרגשות היו מעורבים. שמחה ופחד. הייתי פקעת עצבים מהלכת. רציתי להאמין שההריון הזה ייגמר בטוב ומנגד פחדתי להיפגע שוב. פחדתי לישון יותר משתיים-שלוש שעות רצופות מחשש לפספס משהו. ביקרתי לא מעט אצל האחיות וטכנאיות אולטרסאונד שהיו רגישות וקשובות. קנינו דופלר רפואי המאפשר לשמוע את דופק העובר. לכל מקום שהלכתי לקחתי את הדופלר איתי, כולל לעבודה ולמבחנים באוניברסיטה.

בשבוע 37 התחננתי ובכיתי שאני לא יכולה יותר ושחייבים להוציא את התינוק לפני שיהיה מאוחר מידי, ונשלחתי על ידי הרופא לזירוז.
בבית החולים התייחסו אלינו ברגישות גדולה, ובסופו של דבר נולד לנו בן בריא. איזו שמחה!
המיילדת מהלידה הראשונה זכרה אותנו ובאה להחזיק את תינוקנו החדש. היא התרגשה ובכתה יחד איתנו.

בימים הבאים הסתובבתי עם בני בעגלה בגאווה גדולה. הצלחנו. והחיים המשיכו אך מעולם לא שכחנו אותה.
בכל אחד משלושת ההריונות הבאים המצב השתפר במקצת. תדירות הביקורים והבדיקות ירדו. עדיין הייתי חרדתית ופחדתי להיקשר לעוברים אך הטיפול בילדים שבבית עזר. ספרתי תנועות, השתמשתי בדופלר והצלחתי לישון יותר משלוש שעות רצופות.
ניסיתי לחשוב חיובי ובעזרת דמיון מודרך, תהילים, תפילות והרבה תמיכה מהמשפחה, מחברות ובעיקר מבעלי, ברוך ה׳ נולדו לנו ארבעה ילדים מדהימים, אוצרות יקרי ערך.


תודה לאל על כל לידה שמסתיימת טוב. בייבי בום, צילום מסך

לפני כשנה קיבלתי טלפון ממכרה שסיפרה לי שחוותה אובדן דומה לשלי. היא רצתה לדבר עם מישהי שיכולה להבין אותה. זכיתי ללוות אותה במהלך הריונה החדש וגיליתי שהשיחות איתה עושות לי טוב. הצטרפתי לקבוצת תמיכה סגורה בפייסבוק ואני מרגישה מובנת, נתמכת ותומכת.

מודה לה׳ על מה שנתן לנו, והשלמתי עם זה שיש דברים שלעולם לא נבין.  
תשע שנים עברו מאז וחיינו השתנו, הזמן עשה את שלו והמשכנו הלאה אך בתנו הבכורה תמיד תהיה חסרה.
הייתי בהריון וילדתי חמש פעמים. בבית יש לנו ארבעה ילדים.

אני מקווה שהסיפור שלי יוכל לתת תקווה ולעזור לנשים שאותן לא ראיתם ב"בייבי בום". ואם את מוצאת את עצמך בין השורות ומחפשת מישהי שהייתה שם, את יכולה לפנות אליי.

״הנסתרות לה׳ אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם״.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
35 תגובות לפוסט זה
מלכי (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

שלומית ויצחק-אתם אנשים מדהימים והשיתוף שלכם מרגש מאוד!!

הגב
אלינור (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

שלומית ריגשת אותי. מישהי מאוד קרובה אליי עברה תהליך דומה, ואני יודעת שהזיכרון של הלידה ההיא מלווה אותה כל הזמן. זה קרה לה בתקופה שבאמת אף אחד לא ידע איך להתמודד ולתמוך. טוב שיש כיום קבוצות תמיכה לנושא הכאוב הזה

הגב
דלית (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

יש לי דמעות בעיניים, שיתוף אמיתי, נוגע ומרעיד. תזכו לחיים טובים

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

שלומית היקרה!
תודה לך על הדברים המרגשים היוצאים מן הלב ונכנסים ללב! שתדעו רק שמחות ונחת !

הגב
אורחת (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

קרה גם לי. לפני הרבה שנים.
מאז, עד שאני לא רואה תינוק בעגלה, אני לא אומרת מזל-טוב.
זוכרת שאנשים היו עוצרים אותי ברחוב ושואלים: "נו, מה ילדת?". בהתחלה, היו דמעות מציפות את עיני, והייתי מספרת להם שהתינוקת נפטרה.
אבל, ראיתי, שאני רק מביכה אנשים טובים, שלא ממש רצו עכשיו להכנס לסיפור שלי, אלא סתם, ככה, ראו עוד יולדת מהשכונה, ורק רצו להגיד מזל-טוב, כשם שעוברים על פנינו ביום-יום כל כך הרבה אנשים ושואלים מה נשמע, מה קורה, ולא באמת מצפים שתעמדי מולם ותספרי להם מה נשמע ומה קורה.
ואז, החלטתי שלא עוד. וכל מי שאמר לי: מזל-טוב, מה ילדת. הייתי משיבה. ילדתי בת. הם אמרו מזל-טוב, המשיכו ללכת. ורק אני ידעתי שאמנם ילדתי בת. אבל מתה.

הגב
ראובן (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

אכן בטלביזיה מסחרית, לא יראו כשלונות! זה מלחיץ, מפחיד ולא מביא רייטינג.... כל הכבוד לך על האומץ, הכנות והניסוח הבהיר. בריאות וחיים מאושרים לך ולמשפחתך! כבוד!

הגב
יצחק (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

המון תודה על השיתוף שלך.
אין ספק שאת כמו רבים אחרים חוו משהו שלא ניתן להבין אם לא עוברים את החוויה.
אני עדיין זוכר איך אחד השכנים שלנו באותו זמן שאל אותי "מה זה השטויות האלה" .
חשוב שתדעי שאת לא לבד. אוהבים אותך.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

היי.... תודה ששיתפת
אשמח לשמוע לאיזו קבוצה את משתייכת בפייסבוק.
כי אני נרשמתי לקבוצה סגורה אך לצערי היא לא פעילה

הגב
טריליאן (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

אני לא מוצאת את המילים המתאימות להגיד.
רק יכולה לומר לך שאני עם דמעות בעיניים עכשיו. כאבים כאלו לעולם לא ימחקו אבל אני מאחלת לך שמעתה והלאה תהיו עמוסים עד בלי די בשפע של שמחות וברכות. אמן.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

מרגש מאד.תודה על השיתוף.נותן הבנה ששום דבר לא ברור מאליו. יש אישה מדהימה בשם יסכה שומר שעברה גם לידה שקטה ועוזרת לנשים וזוגות לעבור את המסע הנסתר הזה עם חיבור לתינוק. משמעות וברבה הבנות דרך טיפול של התמקדות וכו.. תיכנסו בגוגל לכלים שלובים זוגיות מומלץ מאד

הגב
חנה (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

מפחיד אותי הדמיון הכ"כ קרוב למה שלי קרה. לפני 9 שנים - אצלי זה היה בן, החרדות האין סופיות בכל ההריונות הבאים -4 ילדים, 5 לידות וכו'.
בד"כ אני בין הריונות לא סובלת כמעט מהזכרונות. זה לעיתים יכול לעלות ולהציף ואז אני לא ישנה ומדוכדכת.
בהריונות אני ממש חרדה ולא רגועה. מה שלכולם אין סבלנות ומפריע- המוניטור- אותי זה מרגיע. אפי' פעם אחת הקלטתי את המוזיקה הזו.
האובדן הזה חרט בי עמוק .

הגב
שרון איפלח (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

שלומית את מקסימה ...פגשי אותך לפני בוע והוקסמתי מדברייך ומהחוזק הנפשי שלך .גאה בך שהעלת על הכתב את מה שנשאר בבטן כ"כ הרבה שנים ...ישר כוח על הכוח שאת נותנת לאחרות

הגב
רחל (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

שיתוף מסעיר, כואב ומרגש. גם הזלתי דמעה.
לא מהאובדן, מהיש.
מהכוחות יתברך,
שיכולתם להוציא אל הפועל
בחלקכם, בעולם הזה.
וה' ימלא חסרונכם.

הגב
חברה קרובה רחוקה (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

שלומית היקרה, התרגשתי ממה שכתבת ונזכרת בימים ההם , היינו אז יחד בהריון עם בנותינו הבכורות.. אני ילדתי את בתי בבריאות טובה ואת נאלצת להיפרד מבתך. אז יכולתי רק לדמיין מה עבר עלייך ובוודאי שלא ידעתי איך להגיב ואיך להתנהג. היום, 3 וחצי חודשים אחרי שעברתי "לידה שקטה" וניפרדתי מבני, אני מרגישה על בשרי את המילים שרשמת ... מבינה היום מעומק הנשמה מה חווית לפני 9 שנים ומה את ממשיכה לחוות. תודה שנתת מקום לאותם זוגות שלא רואים אותם על מסך הטלויזיה, לאותם אימהות שלא מסוגלות אפילו להסתכל על התוכנית מרוב כאב.. ולאותם ילדים שלא זכו לגדול בעולמנו ונשארו בליבנו לעד

הגב
רבקה סינגר (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

כואבת את כאבך, סיפור דומה כן יוצא/יצא בתוכנית טלוויזיה שנקראת 9 חודשים - הסיפור שלנו... הזדהתי איתך בבכל מילה, עברתי לפני 4 שנים לידה שקטה של בת יפיפיה בשבוע 39 לאחר 10 חודשים עברתי לידה שקטה נוספת יותר קשה בשבוע 23 , ובהריון אחריו ליוו אותנו תוכנית טלוויזיה שקראו לעצמם גם בייבי בום-9 חודשים. הם ליוו אותנו עם כל הקשיים של הריון לאחר אובדן והביאו לנו רופאים מומחים לבדיקות וללידה ,ליוו אותנו עם מצלמות (לא בתוך חדר הלידה!!!!) עד שייצאנו עם ידיים מלאות ב"ה. כרגע התוכנית עדיין לא יצאה לגמרי, הם עושים כנראה עדיין מעקב אחר כל הזוגות.. או בעיה טכנית אחרת.
הינה פרק א
http://www.mako.co.il/ninemonth-program/Video-b6aa2d5a769ee21006.htm
הינה חלק מהבלוג
http://www.mako.co.il/ninemonth-pregnancy/relationship-blogs/Article-289...

הגב
אמונה (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

שלומית יקרה, תודה שהעלית את הנושא הלא נח הזה, שלא אוהבים לדבר עליו, לא אוהבים לשמוע עליו ורובם ככולם מעדיפים לעבור הלאה, להעמיד פנים שלא קרה כלום. היתה בטן - נעלמה בטן.
אני זוכרת שיצאתי מבית החולים ולא יכולתי לסבול את זה שהעולם ממשיך להתקיים כרגיל, לגמרי רגיל, כאשר אני הולכת ובתוכי שואה ואבל וצער שאין לו שם ואין לו סוף.

הגב
שלומית פינק
שלומית פינק הגיב ביום שני 17.2.14

שלום יקרה, מדובר בקבוצה סגורה ולכן חפשי אותי בפייסבוק ואז אשלח לך בפרטי.
https://www.facebook.com/shlomitparisfink

הגב
שלומית פינק
שלומית פינק הגיב ביום שני 17.2.14

תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות! זה מחמם את הלב ומהווה סוג של הנצחה. אשמח שתמשיכו לשתף. מי שרוצה ליצור קשר מוזמן דרך הפייסבוק.

הגב
שרה (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

גם אני איבדתי את בני ב 8 חודשים, זה היה לי מאוד קשה וזה לקח את כל כוחי להמשיך הלאה. עכשיו להודות לה 'שיש לנו ילד יפה. גם אני קבלתי את שני הריונות עם ילד אחד בלבד שהגיע הביתה. תודה על שיתוף הסיפור שלך ונותן לנו כוח להמשיך עם הסיפורים שלנו. אלקים יברך אתכם ללכת מחיל אל החיל תמיד!

הגב
לימור לוי אוסמי (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

תודה שבחרת לשתף.
אני גם שמה לב עד כמה קשה לנו כחברה להכיל את החוויה, את האובדן, איך להתמודד איתו, מה להגיד, מנסים לעזור כשיש ידיעה ברורה שאין מה לעזור כרגע, רק להיות.
יש באמת דברים לא מובנים, לא ברורים, שאפשר בעיקר להיות איתם עם כאלה שמבינים, בלי מילים, שהיו שם.

גם באתר שלי יש שיתופים נוספים בנושא, אם יעניין אותך לקרוא.
שוב, תודה
לימור
http://www.medabrotimahut.co.il/category/%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-...

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

שולמית שלום גם אני חוויתי את אותה חוויה לפני 13 שנה גם אני שכבתי על צד שמאל אכלתי שוקולד גם אני חיכתי שתזוז וכן גם לי הייתה לידה שקטה גם אני החזקתי אותה ובסוף הלידה מעבירים אותך למחלקת נשים ...כן הקב"ה מנסה אותנו וכן הנסתרות לה' והנגלות לנו אבל מאז ב"ה יש לי חמישה ילדים בריאים וכן כל הריון את בלחץ כל ההריון וכן בשבוע 37 ולא יום אחד אחרי מיילדים ויש לי כך הרבה לכתוב בעניין ואת מסתכלת מסביב ועד שלא קורה לך המקרה את לא שומעת על המקרים הללו

הגב
יסמין (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

פוסט עצוב ומרגש. תודה על השיתוף.

הגב
גם אני (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

גם אני עברתי משהו דומה .. אחרי שנתיים של טיפולי פוריות .. סוף סוף היריון ותאומים ..ואז בסוף חודש חמישי אין דופק .. ובחזרה לטיפולים ..
לצערי מה שלא מספרים שהגורם העיקרי ללידות השקטות / הפלות נדחות הוא קרישיות יתר בדם - בדיקת דם פשוטה שרופאים פשוט מסרבים להפנות אליה ( רק אם עברת שלוש הפלות או שבץ מוחי ) במקרה הכרתי את אחת הרופאות בבית החולים שאמרה לי שזו הסיבה ועברתי כ4 רופאים עד שאושרה לי הבדיקה .. בנות יקרות עשו הכל ולכו להיבדק שלא תחוו אובדן שכזה

הגב
חרות (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

מאוד קשה וכואב.. טוב שיש קבוצות תמיכה בנושא. אחותי עברה לידה שקטה בחודש תשיעי ושנה אחרי ילדה תינוקת עם מום בלב שלא עמדה בניתוח ונפטרה בגיל חודש וחצי.

הגב
חנה (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

כתבתי מקודם, יש לי שאלה לבנות שעברו לידה שקטה ואחריה לידה חיה:
האם עזר לכן העובדה שניתן להקדים ולזרז את הלידה לשבוע 38?
אשמח מאוד לתגובות

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

מגיבה לך חנה יקרה, לי מאוד מאוד עזר. כמובן שצריך לבחון כל מקרה לגופו. אני מאוד לחוצה במיוחד לקראת הסוף ולכן אם העובר גדול מספיק מעדיפה לגמור עם ההריון. כל יום, שעה ודקה קשים. האם את שואלת בגלל ההשלכות של זרוז?

הגב
חנה (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

אני שואלת בגלל שלי נפשית זה עזר מאוד!! בכל הלידות שאחרי (4) זה הציל אותי מאיבוד שפיות מרוב חרדה ולחץ (כמובן - יש להתייחס בכובד ראש לפרמטרים מסכנים כמו בכל יולדת..). ונפגשתי עם רופאים שרוצים לשנות אולי את הרפורמה בגלל ההשלכות השליליות שיש לעיתים לזירוז.
יש לי אפשרות להביע את דעתי בנידון ואני רוצה לבוא עם יותר מידע ממה שיש לי כרגע מנסיון אישי שלי ושל עוד כמה חברות בודדות.

הגב
שלומית פינק (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

התגובה הקודמת זה גם אני. מזדהה עם כל מילה שלך חנה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי!!! מקווה שיחקו לתשומת ליבכם כל העוסקים ברפורמה את קולנו.

הגב
חנה (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

הי שלומית,
הרפורמה תתרחש (או לא) רק אחרי שהם יערכו מחקר מקצועי לגבי הצד המשפיע של השראת לידה (זירוז) על סיבוכים.
אני באמת מקווה שגם אם הם ישנו משהו- הפם עדיין יתנו (למי שמעוניינת) לזרז כדי לשמור על בריאות נפשית ( שלא פחות חשובה מבריאות פיזית ) בתקופה כה רגישה .

הגב
בטי הלפרן נחמיאס (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

שלומית יקרה, חוויה מטלטלת חלקת איתנו כאן. אם כל הסיוטים של כל אישה באשר היא. תודה על שאיפשרת לי הצצה לעולמך הפרטי ♥ מי ייתן ולעולם לא תדעי עוד מכאוב! בטי

הגב
תהילה (אורח) הגיב ביום שלישי 18.2.14

וואו זה מדהים!

כמה עוצמות, איזה כוחות, איזה כתיבה מרגשת וחשובה, בשביל האחרות וגם בשביל עצמך.

שתזכו לגדלם בנחת, בבריאות ובשמחה

הגב
שלומית פינק
שלומית פינק הגיב ביום רביעי 19.2.14

חברה קרובה רחוק, לצערי ולבושתי אני לא יודעת מי את. אשמח מאוד מאוד שתצרי קשר!
חרות, סיפורה של אחותך קשה מאוד וליבי יוצא אליה. מקווה שהיא מקבלת את התמיכה שצריכה. מאחלת לה ידיים מלאות, בריאות ושמחה!

הגב
חברה קרובה רחוקה (אורח) הגיב ביום חמישי 20.2.14

היי שלומית, אשמח גם ליצור איתך קשר. אין לי את מס הפלאפון שלך ואם זה בסדר מצידך לכתוב את המייל שלך ודרך זה אנסה ליצור קשר. פשוט אין לי פייסבוק (כן כן מהבודדים)

הגב
יעל (אורח) הגיב ביום רביעי 9.9.15

עברתי את זה ומבנה הכל, אני עדיי בתוך השנה וזה מאד קשה לא מרגישה שום שמחה, שומם חיות, הכל נירא לי שחוח, אני מקווה שבאמת רא את האור יום אחד. האם באמת אפשר לחזור להיות בן אדם שמח? או שמצטערים וכואבים על זה כל יום?

הגב
אסתר (אורח) הגיב ביום ראשון 6.12.15

סיפור מדהים עם סוף טוב גם אני עברתי לידה שקטה לפני שבועיים אולי זה מוקדם להגיב או לכתוב משהו כשאני כ"כ מבולבלת וחווה בפעם הראשונה בחיי משבר אמוני אמיתי התינוקת שלי הייתה עם מום בלב ולא החזיקה מעמד ילדתי בשבוע 37 ואני מרגישה כאילו ירו בי חץ מורעל ישר לתוך הלב אולי גם אני פעם יכתוב סיפור שיחזק אתכן חותמת בדמעות

הגב