רחלי סגל
רחלי סגל בת 37, נשואה ואם לשלוש. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה יום שישי 28.2.14 1 תגובות לפוסט 22208 צפיות

קרובים רחוקים

"את חרדית!", אמרה השבוע לבתי ילדונת אחת בכיתה א' שרצתה לפגוע בה. "את חרדית בעצמך!", ענתה לה היורשת, כדרכן של ילדות בכיתה א'. יש מסרים שמחלחלים מטה מבלי שנרגיש, מבלי שנאמר אפילו מילה אחת במפורש, מבלי שנתכוון בכלל. מבחינתן חרדית – מושג שהן בכלל לא מבינות עד הסוף - זהו תיאור גנאי.
ביקום מקביל, בהפסקה מקבילה, ילדונת מתוקה בחולצת תכלת מעומלנת נעלבה מחברתה עד דמעות בגלל התואר המפוקפק: מזרוחניקית. כאמור, ילדים קולטים.


גחליליות של גילית חומסקי. קשור ומומלץ

לכל התנחלות יש את העיר הגדולה שלה. אם תשאלו אותנו בטח נענה – מודיעין. עיר השינה הידועה של ישראל היא בשבילנו יעד לבילוי או קניות קרובות. אבל האמת היא שיש עיר קרובה ממנה, מודיעין עילית - קרית ספר. העיר החרדית הזו – שחציה, אגב, נמצא מעבר לקו הירוק - אמורה להיות האופציה הראשונה בשבילי לקניות. בפועל אני מגיעה אליה מעט, בעיקר כשצריך את קופת החולים, כמו אתמול.

גם אם אחזור באוזני הילדונת פעמים רבות על כך שיש לנו מחלוקות עם החרדים אבל גם הרבה משותף, כשניכנס לקרית ספר היא בחושיה תקלוט את הריחוק, ההתנשאות וההבדלים שיש לכל אחד מן המגזרים להציע. היא תקלוט אותי למשל מתחרפנת ממראה עשרות גברים השבים מהתפילה בשעה עשר וחצי בבוקר ביום חול. היא תשאל למה אמרתי אוי כשנכנסתי לחנות, ואני לא ארצה להסביר לה שזה בגלל שרק התחפושות של הבנים נתלו לאורך החנות ואת אלו של הבנות מצאנו מסתתרות מאחור.


תחפושות שרואים רק בקרית ספר

אולי גם תשמע את הבאות אחרינו בתור בבית המרקחת מלינות על השימוש בסמארטפון שבו אני בדיוק שקועה. "הייתה אתי אחת בבית חולים אחרי הלידה, כל היום בטלפון. משהו נורא. לא מבינה איך אפשר". אני מתנשאת על הרכלניות, הן מתנשאות עליי. קסם.


למדני את השיר הפשוט של הלחם. צולם בקרית ספר

לפני שנתיים בערך השתתפנו בשבת של כל המשפחה המורחבת של אישי היקר. חמישה ילדים נולדו לסבתא שלו, שלושה נותרו דתיים-לאומיים, אחד הפך חרדי-ליטאי והשני חב"דניק. בשבת ההיא ניסינו לתקשר עם שלל הבנות דודות, גיסות ונכדות מהצדדים הפחות מוכרים לנו. אם דיברתי הרגע עם חיה-מושקא או עם יהודית-לאה בחיי שלא היה לי מושג. הן נראו לי כל כך דומות זו לזו, כולן עם פאה באותו צבע ובאותו אורך. כנראה עניין של אופנה. שיא השבת מבחינתי היה כשאחת מהן (כאמור לא יודעת מי) אמרה לי: איתך דברתי מקודם? אני לא זוכרת. אתן נראות כל כך דומה עם המטפחות.

לא הצלחתי לעקוב מספיק אחר עבודתה של ועדת שקד כדי להביע דעה בעד או נגד, אני גם לא בטוחה שמאחורי היוזמות מרחיקות הלכת הקוראות לחרדים להחרים מוצרי התנחלויות יש ממש.
סוגיות סופר-חשובות עומדות כאן על הפרק והגיעה העת לתת עליהן את הדעת, אבל יש פה גם המון פוליטיקה, וריחוק והתנשאות. ולך תכנוס את כל היהודים.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
עפרה (אורח) הגיב ביום ראשון 2.3.14

שלום רחלי, אני מזדהה עם כל מילה! והספר שהכנסת למעלה מומלץ בחום לכל אחת! הלוואי ונזכה גם לקצת אחדות, מי יודע אם הבצורת שנפלה עלינו מקורה בזה :(

הגב