רחל ארליך
רחל ארליך בוגרת אולפנא אחת, מורה להיסטוריה ומחנכת באולפנא אחרת. מתנחלת בבנימין מאז שינוי הסטטוס ל"נשואה" עד ל"נשואה+3" (ועד בכלל) יום ראשון 9.3.14 9 תגובות לפוסט 17203 צפיות

ימי הפירפורים

בפוסט המשעשע-עצוב-מעורר מחשבה, "בישיבות של מטה", גוללה מאירה דולב את סאגת הקבלה לישיבות התיכוניות. שמחתי שמישהי כותבת על זה, הרמתי את הכפפה שזרקה לי והתיישבתי לכתוב את פרק ההמשך בסדרה "מה את עושה בשנה הבאה": "חיפוש מקום לשירות לאומי".

יודע כל בר-דעת, שאם ירצה להרגיז שמיניסטית דתיה, אין לו אלא לשאול את השאלה: "מה את עושה בשנה הבאה?" – אבל הוא עלול להתחייב בנפשו, או בנפשה (אם עוד לא סגרה מקום).

חלם זה כאן. בדרך לשירות הלאומי

זה מתחיל בחנוכה, ביום מיונים ראשון. יום ארוך ומייגע, שכולל בין השאר העברת יחידה של חמש דקות "בנושא ערכי", ראיון-עומק ("מה תעשי אם ייכנס לך לכתה דינוזאור כחול באמצע הפעילות?") וכיבוד. נס לא קרה לנו, תשובה חיובית לא קיבלנו, אבל שתי תובנות חשובות דווקא כן יוצאות מהיום הזה: להורים – שצריך לשבור תוכנית חיסכון, כי הילדה תסייר בחודשים הקרובים בכל הארץ על חשבונכם, ולתפארת התחבורה הציבורית בישראל; ולבנות - שאם ייכנס למישהי דינוזאור כחול לכיתה באמצע השיעור, הכי חשוב שלא תנסה להחזיר אותו בתשובה (או לפחות זה מה שהיא צריכה לומר בריאיון הבא).

אחר כך נכנסים אל העולם המופלא של הסיירות. כמורה, אני יכולה להעיד שבין טבת לניסן התפוסה הממוצעת בכיתות י"ב עומדת על 30%... סיירת אורכת כשלוש שעות נטו, וכתשע שעות ברוטו (נסיעה הלוך, נסיעה חזור, ובין-לבין טלפונים היסטריים שעניינם השלמת המתכונת שלא עשית כי גם היום היית בסיירת). וככה זה עובד: קובעים אתך ב-8:45 בטבריה, מתחילים ב-10:00 ומבטיחים בהן-צדק שתגיעי בזמן לסיירת של 12:00 בבאר שבע; לוקחים אותך למעון של בני שנתיים, כי התקן בתיכון שבאת בשבילו כבר תפוס; מזמינים אותך לראות מועדונית לחרשים, רק כדי לומר לך שאם את לא דוברת שפת-סימנים אין לך מה לחפש פה, אפילו שמאד התרשמנו ממך.

ומה שיפה, זה שכולם "מאד מתרשמים" ממך. מאד, מאד מתרשמים. אם הישיבות והאולפנות מחפשות תלמידים עם ממוצע דו-ספרתי שמתחיל ב-9, בשירות הלאומי זה בדיוק הפוך... יש לך ציונים טובים? אז את בטח סוציומטית, ואינדיבידואליסטית, ואין לך חיי חברה, ואת חושבת שלקרוא ספר זה יותר מעניין מלגזור בריסטולים ולהכין צ'ופרים – פעילויות שהן נשמת-אפה של שנת-שירות, והמדינה תעמוד בסכנה קיומית בלעדיהן. ואם, חוץ מהציונים הטובים שלך, גם לא הדרכת בתנועת-נוער - אז בכלל אין לך מה לדבר איתנו (וסליחה על הקטנוניות, אבל רגע של מתימטיקה: איזה אחוז של מדריכים מתוך כלל החניכים רוצה, ויכולה, תנועת-נוער לקבל?... בהנחה שהיא לא הופכת את עצמה למערך חונכות, כמובן).


מעבירים את הבנות מסע ייסורים קר ומנוכר, ובסוף  גם לא בוחרים נכון. בנות שרות לאומי (שאין להן קשר לנכתב כאן)

ואחרי שכולם גמרו "להתרשם ממך מאד", את חוזרת הביתה ומחכה. במקרה הטוב, תגיע תשובה: גם אם שלילית, גם אם בהמתנה, לפחות הגיעה. במקרה הרע, תנחשי את התשובה השלילית לבד... ואיך מגיעה תשובה שלילית? – במייל לקוני, בתפוצה גלויה של עוד שלוש-ארבע בנות, שבו כתוב ש"ממש התרשמנו מכן והיינו נורא רוצים לקבל אתכן אבל אין לנו מקום" (כך במקור, בלשון רבים!), או במכתב שמגיע לתיבת הדואר, כי אנחנו נורא עסוקים בלמצוא מישהי אחרת שמתאימה לנו יותר, ואין לנו זמן לכבד אותך בטלפון קצר ולומר תודה שבאת, והתאמצת, אבל לא.

ועוד לא אמרתי כלום על שאלון ההכוון האחיד של מינהלת השירות הלאומי, שאלון שבוודאי יש מאחוריו כוונה טובה, אבל נראה כאילו חובר על ידי ותיקי הקג"ב שעברו הסבה ניו-אייג'ית; שאלון שמילויו מצריך שנת-שירות בפני עצמה ("כיצד את מתמודדת עם דמויות סמכות?", "תארי משבר שעברת", "ספרי לנו על קושי שהתמודדת איתו" – ולא, אי אפשר להגדיר קושי כ"מילוי השאלון הזה"), ואחריו שומעים ממקומות השירות, כשהם מבקשים למלא שאלון משלהם: "אה, השאלון? אנחנו לא מסתכלים עליו. רק אם ממש אין לנו ברירה". חלם זה כאן.

ומה שאולי הכי מרגיז בכל הסיפור זה מה שקורה בין ספטמבר לנובמבר: לתקופה הזו צריך לקרוא "ההגירה הגדולה", על-שם תזוזה טקטונית של בנות-שירות שהמקום בו הן משרתות לא מוצא חן בעיניהן, או שהן לא מוצאות חן בעיניו. כלומר: אחרי כל המיונים, ועם כל הבלגן וההתנשאות והניכור  וה-"don't call us, we'll call you" – מסתבר שמקומות השירות עוד לא יודעים לבחור נכון.

אצל חלקנו, ברוך ה', הסאגה נגמרה בימים אלה: הבנות סגרו שירות והשלווה חזרה לשרור בבית. לא נחווה את התקופה הזו שוב, עד הבת הבאה (אלא אם כן האחת הזו שסגרה תחפש מקום אחר לשנה שניה... ברררר). לבנות אחרות נמאס מהטירטור של השירות הלאומי והן פונות לצבא, שמתאמץ לפרוס בפניהן שטיח ירוק. אבל רוב הבנות עוד מתרוצצות – מתוסכלות, מקוות, מתלהבות, מתאכזבות – כי הן בסך הכל רוצות לעשות משהו משמעותי למדינה. מאירה דולב דיווחה בפוסט שלה על השיפור המשמעותי שעשה מינהל החינוך הממלכתי-דתי בתהליך הקבלה לתיכון; לצערי, בתחום השירות הלאומי אני עוד לא רואה שינוי מספק. אבל אני ממשיכה לקוות.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
9 תגובות לפוסט זה
אם ואחות (אורח) הגיב ביום ראשון 9.3.14

כל מילה...
וחוצמזה , מישהי מהבנות שם בתמונה מאוד מוכרת לי

הגב
אורחת (אורח) הגיב ביום שני 10.3.14

אני אמא לשתי בנות בנוסף לשאר הבנים במשפחה.
בתי חזרה בוכה מיום שכזה. טענה שההתייחסות אליה היתה מזלזלת כי הרי יש הרבה בנות שרוצות לעשות שרות לאומי ואת לא היחידה פה...
ועד שהגיע התשובה הלקונית. אז חפשי משהו אחר.
היא מצא. היא הולכת לצבא למשהו שהיא ממש רוצה והתקבלה. חיילת דתיה. עם חצאית. שומרת מה שצריך. לא פחות מהאחת שבשרות לאומי ששם כל כך זלזלו בה.
והיא תשכנע גם אחרות. חבל . הפסדתם בנות טובות שבאמת אפשר היה להסתדר בלעדיהן בצבא והיו תורמות הרבה בשרות הלאומי.
ואני שואלת, יש לנו מינהלת חמ"ד. זה לא אחריות שלכם? לשמיניסטיות? ואולי בכל זאת קצת גם אחרי, ?

הגב
נילי בן גיגי (אורח) הגיב ביום שני 10.3.14

יום אחד כשיהיה לי זמן וכוח אכתוב טור על הצד השני של המטבע.
של מקומות השירות שכן עושים מאמץ כביר להיות בסדר גמור ולא קיימים אצלם התופעות הנ"ל כלל, אבל אוכלים קש ומרורים מבנות מזלזלות וחסרות אחריות.
למשל התופעה המוכרת היטב ללא מעט מעסיקי בנות שירות:
את מודיעה למישהי שהתקבלה, היא מגיבה בחיוב ובשמחה ואתן "סוגרות" לשנה הבאה. או לפחות זה מה שאת חושבת.
את נותנת תשובה שלילית לכל שאר המועמדות.
ואז חודש/שבוע/יום (חי נפשי שכך קרה) לפני תחילת שנת השירות החדשה מסתבר שאותה חנטרישית נתנה תשובה חיובית ל- 5 מקומות שונים, לכולם התחייבה, כדי להחליט ברגע האחרון מה מתחשמק לה. כי החיים זה מסעדה וכולנו מנות בתפריט של אותה בחורה. ולעזאזל עם כל מי שיידפק בדרך (וזה כולל לא פעם עמותות קטנות ומעוטות יכולת שתלויות לחלוטין במתנדבים/ות).

ואזי אותה נשמה טובה מבריזה לכל ארבעת האחרים ומשאירה אותם בתחילת שנה בלי בת שירות ובלי המועמדות האחרות שכבר נפוצו לכל עבר...

איך זה?

הגב
רחל (אורח) הגיב ביום שני 10.3.14

בדיוק לשם כך
הקימה חברתי רבקה ,לזכרון לבתה מתת הי"ד
את האתר "מתת"
"אתר מתת - מפגש צעירות דתיות לפני ואחרי שירות"
יחודו של האתר שהוא נותן מידע על המקומות השונים
מאפשר קריאת המלצה ןשיחה עם בת שכבר היתה במקום.
מתגובות של בנות לפני ואחרי השרות שהשתמשו באתר
הוא חסך להן הרבה עוגמות נפש.
האתר הינו לשירות הבנות, הורים וצוותים חינוכים.
לזכרן ובדרכן של מתת רוזנפלד וכנרת מנדל הי"ד.

הגב
אורחת (אורח) הגיב ביום שני 10.3.14

אני מסכימה עם רחל ואתך. אבל האם כל בנות השרות "חנטרישיטות " כהגדרתך?
מאות בנות טובות ורציניות מחפשות מקום לתרום את חלקן. אין סיבה שאפילו אחת תזכה ליחס מזלזל.
כמובן שצריך להסביר לבנות מה אומר ביטול- בהכנה לשרות לאומי.

הגב
רחל ארליך
רחל ארליך הגיב ביום שלישי 11.3.14

נילי, אין ספק שאת מתארת התנהגות מכעיסה מאד שאכן קיימת (ומצדיקה פוסט "מהצד השני"!). אבל הסיפור שלך גם מעלה שאלות: איך זה שאותה נערה - אגוצטרית, בלתי-אחראית - התקבלה לכל המקומות האלה, דווקא היא? מה זה מעיד על טיבו של תהליך הקבלה? למעשה, את מתארת את המשכה של אותה בעיה שתארתי בפוסט - אי-סדר, חוסר רצינות, תהליך קבלה שלא מכבד אף אחד מן המעורבים בו.
ואולי, רק אולי, מסלול המכשולים הוא שמזמין התנהגות כוחנית? אולי המקומות שמשתהים שלושה שבועות עם התשובה אבל דורשים מהבנות התחייבות תוך יומיים מעת קבלתה - הוא זה שיוצר את האובססיה והכפילות? ושוב, זה לא מצדיק את האגוצנטריות, אבל מתאר את הסביבה בה היא פועלת.
ודווקא את בעיית הרישום הכפול (או המשולש, או המחומש) קל מאד לפתור: תקים המינהלת אתר רישום אחד, שדרכו תתבצע הרשמת הבנות ש"סגרו" מקום בכל האגודות, וכל מספר זהות יוכל להירשם בו פעם אחת - ונפתרה הבעיה...

הגב
רחל ארליך
רחל ארליך הגיב ביום שלישי 11.3.14

רחל, תודה על ההפניה לאתר "מתת" - אתר מבורך המסייע לבנות רבות - לא פחות, ואולי יותר, מאתרי האגודות. והצורך בו מחזק את הטענה שלי - שהתהליך בעייתי, וכולל עוגמות-נפש, כדברייך, שאין להן הצדקה.

הגב
אורחת (אורח) הגיב ביום רביעי 12.3.14

חשוב לעורר ובקש מכל מי שזה איכפת לה/לו , להגיע עד מנהל החמ"ד והנהלת החמ"ד. אלו הבנות שלנו!!!
וצודקת רחל - אם מנהלת השרות הלאומי תעשה את עבודתה בצורה קצת יותר מסודרת, לא יהיה מצב שבו בנות נרשמות לחמש מקומות!!

הגב
מסכימה בעניין ה... (אורח) הגיב ביום רביעי 26.3.14

אני, כמו עוד מעסיקים, התחננו לכך לא פעם ונענינו שיש עם זה בעיה עקרונית.
כיון שמדובר במתנדבות, בשורה התחתונה הן יכולות לעשות ככל העולה על רוחן ולא ניתן למעשה לחייב אותן
או משהו כזה
כן, גם אני לא לגמרי מבינה את ההסבר הזה.

לשאלתך איך אותה נערה מתקבלת לכמה מקומות, ההסבר הוא קודם כל טכני:
יש הרבה הרבה יותר מקומות העסקה מאשר מועמדות. כיום קל יחסית כיון להפוך לארגון שמעסיק בנות שירות. יש מעט מאוד סינון.
התוצאה= הרבה מאוד מקומות שירות מתמודדים על מעט בנות.
וככל שהבת יותר איכותית, המריבה עליה גדולה יותר...

הכיצד בת "איכותית" משקרת בלי למצמץ?
תהליך המיון אינו רנטגן ואינו בוחן כליות ולב
שווה לבדוק את זה גם עם הוריה ומחנכיה...

ולא כל מקומות השירות מעניקים לבנות כזה תהליך קבלה מכוער. רחוק מכך. לא הוגן להכליל
לתחושתי, המקומות "המבוקשים" והנחשבים הם אלו שמרשים לעצמם.
אבל לא בדקתי, אני יכולה רק לשער.

הגב