מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום ראשון 13.4.14 8 תגובות לפוסט 18479 צפיות

קצת שלווה, קצת חירות

לחיות בישראל זה דבר מעייף. מאוד. קצב החיים פה הוא אינטנסיבי בטירוף, אנשים לחוצים מקיפים אותך מכל עבר. בתור הארוך במכולת, באוטובוס, בחנויות הכלבו הגדולות - שמתוך ארבע עמדות קנייה רק אחת באמת מאוישת. כשהוצאתי רישיון נהיגה חשבתי שנסיעה בכבישים (עם גלגל"צ ברקע כמובן) תהיה חוויה מרגיעה. כשהתחלתי לנסוע יומיום בכבישים למדתי מהר מאוד לא להיעלב מכל צפירה שצפרו לי, ואפילו לא להתעצבן יותר מדי על כל אלה שעוקפים עקיפות בלתי חוקיות ובלתי מתחשבות בחייהם של הנהגים מסביב...

ומעל כל זה הדובדבן שבקצפת הלחץ - החדשות. אי אפשר באמת להתחמק מהן. אנחנו מוקפים בחדשות דרך הטלוויזיה, האינטרנט, מבזקים כל שעה בפלאפון. בתור הארוך במכולת, באוטובוס, בחנויות הכלבו הגדולות. גם שם, כדי להתמודד עם זמן ההמתנה והלחץ, מפטפטים על מה שקורה בחדשות. פעם חשבתי שצריך לטוס לחו"ל בשביל להתחמק מכל זה, אבל לפני חודשיים גיליתי שלא צריך להרחיק עד כדי כך, נסיעה קצרה של רבע שעה עד לחדר היולדות בהדסה עין כרם השיגה את אותו אפקט...

* * *

11:00 בלילה, רגע אחד אני נהנית מסטייקים בחתונה של חברה בנווה אילן וברגע שלאחריו אני ושלמה בעלי דוהרים באטרף להדסה עין כרם, ואני מקללת את כל הרמזורים האדומים של ירושלים. בחצות חדר היולדות של הדסה די שקט, ורק אני צועדת פנימה בזעקות ודורשת לקבל טיפול מיידי. בחמש לפנות בוקר, שבוע וחצי לפני התאריך המשוער, יוצא לו בצרחות לאוויר העולם בני הבכור והמתוק.



עוד בחדר הלידה אני זוכרת שצעקתי לשלמה שאין מצב שאני יולדת, יש לי פגישה ממש חשובה למחרת. “זה לא ממש משנה לתינוק", מעדכן אותי שלמה, “תשכחי מהעבודה, הוא כבר החליט שזה הזמן לצאת". במשך יומיים בבית החולים אני מתעסקת בהודעות מזל טוב בוואטסאפ, מנסה להבין איך מלבישים עולל פצפון ששוקל קצת פחות משלושה קילו, וסופסוף מסיימת ספר קריאה לראשונה מזה שנה.

כעבור כמה ימים אני מתנתקת ממכשירי ההנשמה שלי – מעבירה את הפלאפון, הלפטופ והרכב למחליפה בעבודה.

לראשונה בחיי – אני מרגישה לפתע כאילו מישהו הנמיך את הווליום של מקצב החיים המשוגע שלי.

הצרחות של נוה ממלאות את החיים שלי ביום יום. אבל בין לבין, כשהוא שותק, יש דממה כמעט מופלאה. מזה חודשיים וחצי אני זוכה לטעימה ממקצב חיים אחר. לא שומעת חדשות, כמעט ולא עונה לטלפונים, לא מתעסקת עם חשבונות ובירוקרטיה. הפלאפון האישי שלי כל כך ישן שאין בו מקום לאפליקציות, אז אני מתנתקת מההרגל להיכנס ל-Ynet רק כדי להעביר את הזמן. אוכלת אוכל בריא (בעיקר בזכות ההורים ושלמה - כי צריך להתחזק וגם להעביר לנוה חומרים מזינים ומסתבר ששוקולד זה לא מספיק...), נזכרת מחדש במילים של שירים ישנים שתמיד אהבתי – כדי להרדים את הקטן באמצע הלילה. במפגשים חברתיים אני מתחרטת שלא ביקשתי משלמה לתת לי עדכון מהיר לפני מה קורה בארץ ובעולם, רק כדי לא להרגיש כל כך בורה. חופשת הלידה היא מושג קצת שקרי, בערך כמו חופשת סמסטר, היות והחיים שלי מתמלאים בפעלים חדשים; להאכיל, להלביש, לחתל, להרדים. זו לא חופשה של לשבת רגל על רגל, אבל מבלי שציפיתי החופשה מתגלה כסוג בלתי צפוי של הפוגה מחיים עמוסים, מלאי פוליטיקות וריצה אחרי הזמן.

כשאני יוצאת עם הקטנצ'יק לטיול בפעם הראשונה, אני מנסה להבין איך הוא חווה את העולם, אז אני שותקת ומקשיבה. אני שומעת רעשים של אוטובוסים ומכוניות וצפירות, אבל גם ציוץ של ציפורים ואי שם יש רעש של טרקטור שעובד. אני מקשיבה לקולות של האנשים מסביב, לא לתוכן אלא רק לצלילים השונים, להרמוניה של העולם סביבנו.



היו לי כל כך הרבה תוכניות לחופשת הלידה. ללמוד שפה חדשה, לקרוא ספרי עיון שרלוונטיים לעבודה שלי, לחזור לצייר או ללמוד לנגן על פסנתר. כמובן שכל החברות שלי שחוו חופשת לידה צחקו עלי ואמרו שזה ממש לא זמן לרכוש מיומנויות חדשות, ועכשיו אני מבינה למה, אבל את המיומנות החשובה מכולן למדתי מבלי לשים לב - כיצד להוריד את הווליום של מקצב החיים ולהצליח להרגיש קצת שלווה.

לאט לאט אני חוזרת לחיים. שומעת חדשות ומתעצבנת על המרואיין מהממשלה, משלימה עם הבירוקרטיה החדשה שנוספה לחיים שלי - ומתקשרת לטיפת חלב וביטוח לאומי ומחפשת מעונות לילד. רואה איך עוד "חלון הזמן החד-פעמי" ו"הזדמנות היסטורית להסכם שלום" שהבטיחה ציפי לבני מתמוססים, וחושבת לעצמי שאין חדש תחת השמש. חופשת הלידה שלי מתמזגת לה עם חג הפסח, חג החירות, ואני מייחלת ומאחלת לעצמי ולסביבה, שנצליח במרוץ החיים המטורף שלנו לשבת בשקט רק מידי פעם בפעם, ליהנות מטעמה של שלווה אמיתית, להבין מהי חירות.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
8 תגובות לפוסט זה
אנונימי (אורח) הגיב ביום ראשון 13.4.14

מזל טוב!
שתרוו רק נחת!

הגב
אני (אורח) הגיב ביום ראשון 13.4.14

המון מזל טוב!!
שתזכי לשנים ארוכות של אושר, של חירות פנימית עמוקה גם כשתחזרי למסלול המרוץ המהיר, ושתלמדי את הזאטוט לחיות את חייו בשלווה וחירות משלו (וזה אולי הכי קשה, לשחרר אותם...)
חג שמח ומלא כיף!

הגב
יעקב (אורח) הגיב ביום ראשון 13.4.14

בלעתי כל מילה. :) מזל טוב ושפע של אושר ותענוג!

הגב
טסלר יוסף (אורח) הגיב ביום שני 14.4.14

מזל טוב ורוב נחת למירי שלמה ונוה המקסימים!
נוה לא צורח תתעדכני מירי הוא מודיע בקולו הערב שארץ ישראל שייכת בזכות לעם ישראל !

הגב
שמואל יריב (אורח) הגיב ביום רביעי 16.4.14

מזל טוב להורים וברכות לרך הנולד. שתזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים בארץ ישראל ששלום אמת ישרור בה.

הגב
מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה הגיב ביום שני 21.4.14

תודה על כל האיחולים. אני מסתכלת על הקטן ומקווה שמציאות החיים שהוא יגדל לתוכה אכן תהיה רגועה יותר משלנו, ושהדור הבא יזכה לשבת תחת גפנו ותאנתו בנחת

הגב
אני (אורח) הגיב ביום שלישי 22.4.14

מזל טוב!
את כותבת מקסים!

הגב
אדם (אורח) הגיב ביום רביעי 11.6.14

הרבה הרבה מזל טוב!!
כל האושר שבעולם!!
את תהיי אמא מדהימה...
(כיף שיש מקום שאפשר להתעדכן אודותייך)

הגב