יערה ישורון
יערה ישורון יערה, אמא ל-4, בעלים ומנכ"ל משותף של רדיו "קול הילדים", יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי", מתנחלת בעבר בעלי וכיום חברת מועצה במזכרת בתיה יום חמישי 24.4.14 24 תגובות לפוסט 25919 צפיות

כשנבראתי מחדש

לפני כמעט 11 שנים הפכתי לאמא. כל חלומותיי ותקוותיי התגלמו בתינוקת המתוקה שיצאה מגופי. היא עשתה אותי אמא, בלידתה היא בראה את האמא שחלמתי שאהיה. כשהיתה בת שנה וקצת חשבתי שאולי משהו לא בסדר. לא תמיד היא היתה מגיבה כשפנינו אליה. חשדתי בהפרעת קשב, והלכתי עם האבחנה המוסמכת שלי לאחות טיפת חלב. היא עברה על הספר: "את זה היא עושה? את זה היא עושה? את זה היא עושה? נו, אז הכל בסדר. בכל מקרה את יכולה לראות רופא התפתחותי". אז ראינו גם רופא התפתחותי. אמרתי לו, נדמה לי שמשהו לא בסדר. אחרי שלל בדיקות הוא נתן את האבחנה: הילדה סנובית. כן, בת שנה ושלושה חודשים, אבל לפעמים עונה ולפעמים לא, על פי רצונה. נו, סנובית. רגועה ומאושרת יצאתי מפתח המרפאה.

חודשיים לאחר מכן ניגשה אלי מנהלת המעון ואמרה לי: קחי אותה לבדיקת שמיעה, אולי היא לא שומעת. ביטלתי את דבריה כמובן, אבל קבעתי תור.

ומאז בדיקת השמיעה: סערה. סערת הנפש וסערת הדימיון. ניתוחי כפתורים, בדיקות שמיעה חוזרות, בערות ובשינה, ובסוף אבחנה: ירידת שמיעה עמוקה באוזן אחת (כלומר חרשת), ירידת שמיעה בינונית-חמורה באוזן השניה. ביתך בכורתך כבדת שמיעה.

לאחר תום תקופת האבל הארוכה-מדי שגזרתי על עצמי, נבראתי מחדש. בתוך הטלטלות הרגשיות של "לאיזו אמא אני הופכת להיות אם יש לי ילדה מיוחדת? לאיזו קהילה אני משתייכת? איך יכול להיות שאין לי ילדה רגילה ככל הילדים? איך יכול להיות שתינוקת בת עוד-לא-שנתיים עונדת מכשירי שמיעה (מכוערים!)?" - קרמה עור וגידים ההבנה העמוקה: זה מה יש ועם זה ננצח. מכאן נוכל לבחור רק בין צחוק לבכי. זו הגזירה, זו מציאות חיינו, זו המתנה שקיבלנו, ואיתה אנחנו הולכים לבלוע את העולם.

רכשנו מכשירי שמיעה ורודים ונהדרים, אספנו לקטנה את השיער למעלה, וענדנו לה את התכשיטים החדשים. התחלנו לעבור את מסלול לימוד המילים והשפה, מבטי הסביבה, ההתמודדות היומיומית עם כל מה שהלקות מזמנת. לא לקח הרבה זמן עד שגילינו שעבור כל פרט צריך להיאבק: צריך להילחם כדי לקבל סייעת בגן, כדי לקבל החזר על מכשירי השמיעה שעולים אלפים רבים, להילחם כדי לקבל גן מונגש ולהתחנן כדי לאפשר לילדה להיות בגן רגיל ולא להישלח לגן חינוך מיוחד, כמו ששרת החינוך דאז חשבה לעשות.

שם גיליתי כמה המציאות נוהגת כהרגלה בלי לחשוב, כמה כבדות שמיעה יש ביומיום שלנו, כמה קשה לנו להקשיב לקולות אחרים. איך אנחנו חיים בלי לצלול לעומק, בלי לדאות לגובה למרות שרק משם אפשר לראות כמו שצריך. שם גם גיליתי כמה קול יכול לעורר צלילה או דאייה, כמה קול זעקה יכול לשנות מציאות.

השתמשתי בשיעור הזה שלוש שנים מאוחר יותר, כשהקמתי לגמרי במקרה את "הורים עובדים לשינוי", ארגון שמנסה להתאים בין חופשות ההורים לילדים כדי ליצור איזון טוב יותר ושלם יותר בחיים המורכבים ממילא שלנו. איזון שיאפשר לנו להיות עם הילדים שלנו במקום לראות אותם רק בפיג'מה.

גם שם גילינו מציאות לא הגיונית, שההיגיון היחיד בה הוא ההרגל, ה"ככה זה" חסר המעוף והראייה למרחוק. ה"ככה זה" שעסוק בלשמר את העבר ולא לשמוע את קול העתיד, שמכביד את אוזניו ואת ליבו למציאות המתחדשת.

מאז ילדתי עוד ילד ועוד שניים, וחוסר האיזון במציאות רק החריף. מחירי הדיור נסקו, וגם בסופר כבר אי אפשר לקנות הכל, בטח שלא עם משכורת אחת. שוק התעסוקה התחרפן כשהחליט לפלוט ממנו (בעיקר) נשים סופר-מוכשרות, חרוצות, נהדרות, שלמרבה האבסורד החליטו שלא מספיק להן לראות את ילדיהן רק בפיג'מות, הן רוצות קצת יותר.

אבל קרה עוד משהו. הקול של ההורים נשמע. עבודה קשה, נחישות, והרבה אמונה בדרכנו הובילו לשינוי תפיסה שבתחילת הדרך לא העזנו לחלום עליו.

והיום הזה ממש, אנחנו שש שנים אחרי. לוח החופשות השתנה מכאן לשם ומשם לכאן, והשנה קיבלנו מתנה: מסגרות משלימות בתוך בתי הספר. חלום. בתי הספר יהפכו להיות מקום של כיף ושמחה ולא רק של שיעורים ומבחנים.

למדנו שאפשר לשנות מציאות. צריך רק לרצות, צריך רק להשמיע קול חזק וברור.

אתם מוזמנים להצטרף לחגיגה כדי להגיד – אנחנו כאן, והכל אפשרי. השמים הם הגבול.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
24 תגובות לפוסט זה
יעל רון (אורח) הגיב ביום חמישי 24.4.14

יערה התותחית והאהובה!
עוקבת אחרייך מקרוב ומרחוק. וכל פעם נפעמת מחדש, מהעוצמות, מהכוחות, מהיכולת לנתב...

הגב
אביחי (אורח) הגיב ביום חמישי 24.4.14

איזה כיף לקרוא. שתמשיכי להצליח בכל מה שאת עושה!

הגב
ליאור וייץ (אורח) הגיב ביום חמישי 24.4.14

יערה, וואו. הנה עוד משהו חדש שלמדתי עלייך והנה עוד עליית שלב בסולם ההערכות שלי כלפייך. יישר כוח אדיר על כל פועלך ועשייתך והתמודדותך ואני מתפלל שיום אחד ימצא הניתוח שיחזיר לביתך את השמיעה כראוי.

הגב
רחל (אורח) הגיב ביום חמישי 24.4.14

מכל מה שאפשר לקרוא בשורות וביניהן.
את ענקית!!
מצטרפת בחום לברכתו המיוחדת של ליאור.

הגב
גילה (אורח) הגיב ביום חמישי 24.4.14

את ענקית יערה! גם לבת שלי יש עכשיו מכשירי שמיעה! עלי והצלחחי!

הגב
אורה (אורח) הגיב ביום חמישי 24.4.14

מזדהה עם כל מילה כאמא לילדה לקויית שמיעה. אכן מאבקים יום יומיים כדי שילדתנו תקבל את זכויותיה.

הגב
גלית פנקס (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

יערה יקרה! יישר כח ענק על המסוגלות להכיל ולהילחם על הצדק. הרבה אור ורק טוב!

הגב
אריק קרמר (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

מרגש,יישר כחכם,חזקי ואמצי

הגב
עמית נגלר (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

יערה, התרגשתי מאד לקרוא את אשר כתבת. האהבה האין סופית שלנו כהורים לילדינו מספקת לנו, לעתים, אתגרים ומשימות, שלא תמיד חשבנו שנעמוד בהן. על הדרך שלך ועל פעילותך הרבה והמבורכת אני מביע את הערכתי. תמשיכי.

הגב
ירעם (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

כל הכבוד (הזדמנות לומר לך שוב)

הגב
דורי (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

יקרה שכמוך,
מאחלת לעצמי להיות חצי בולדוזר ממש שאת בכל מה שקשור לילדים שלי.
מעוררת הערצה כל יום מחדש!

הגב
ענבר (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

יערה, ריגשת! כל הכבוד!

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

כל הכבוד! ויישר כוח גדול מאד! שבת שלום ומבורך!

הגב
דינה ויינר (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

קראתי את מילותייך ברגע שהיה לי ספק בקול הצלול שלי. תודה רבה שחיזקת אותי והמשיכי להשפיע בדרכך הייחודית והמשמעותית.

הגב
חברת ילדות (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

כמה אני גאה בך על מה שאת. כתבת מדהים ואני זוכרת כל אחד מהשלבים שתיארת כאן,הייתם אצלינו בשבת כשחשבת שהיא אוטיסטית וכל כך רצית כבר לדעת מה קורה...
ביתך במקום הכי טוב שבו יכולה להיות והכל בזכותכם! אני בטוחה שהיא רק תתקדם ואת תיהי גאה בה מאוד...ומותר שתהיו גאים גם בעצמכם.
אוהבת, ג'ייס.

הגב
מוריה יסלזון (אורח) הגיב ביום שישי 25.4.14

יערה היקרה
את מרגשת ומעוררת השראה! הצליחי בכל אשר תעשי

הגב
שמואל יריב (אורח) הגיב ביום שבת 26.4.14

חזקי ואמצי ותזכי יחד עם בעלך לגדל את ילדיכם (כולל הילדה כבדת השמיעה) לתורה, לחופה, למעשים טובים ולאהבת ארץ ישראל

הגב
יערה ישורון (אורח) הגיב ביום ראשון 27.4.14

תודה אנשים יקרים!
תגובותיכם מרגשות ומחבקות, נותנות כוח להמשיך. תודה!

הגב
חברה (אורח) הגיב ביום ראשון 27.4.14

אמיתי ומרגש, גם זוכרת כל שלב כאילו זה היה אתמול... מעבר לצעקה , הלב הענק שלך הוא שעוזר ומביא לשינויים!
גאה בך ובבתך המהממת
שוליק

הגב
מתי טל (אורח) הגיב ביום שני 28.4.14

הנחישות והרצון להצליח ולנצח מוכיחים את עצמם ואת הדוגמא לכך שאין דבר העומד בפני הרצון.

הגב
יוסי מרחבי (אורח) הגיב ביום ראשון 4.5.14

יערה שלום
הסיפור לך ממש מרגש ואני מלא הערכה על כך שלא נכנעתם ונאבקתם לשינוי באמת המערכת לעיתים מקובעת ודורשת ניעור. דבר אחד לא ברור לי בצורה מאד טבעית את זורמת לדרישה שלא לראות את הילדים רק בפיגמות - דרישה נכונה שרעייתי ואני מזדהים בכל ליבנו. ומשם את כותבת שהמציאות השתנתה כי לוח החופשות השתנה. מה??? איך זה קשור? הרי זה בדיוק ההיפך מאז התחיל הסיוט של אופק חדש ויוח"א לילדים אין זמן לנשום. הם מגיעים הביתה סחוטים, בלי חיים ואין עם מי לדבר. אמהות שרוצות את ילדיהם הרכים מהגן איתם בשעה אחת לא יכולות! ילד בן 3 כלוא עד 4 אחה"צ! ועכשיו העונש הנורא הזה של ביטול חופשות. די! אנחנו רוצים אותם בבית. תנו לנו לגדל את הילדים. לא רוצים להיות חלק במשחק הזה של הקריירה על חשבון הילדים.
וכן! יש לנו ילדים בבתי ספר ובגן. וכן! רעייתי ואני שותפים מלאים בגידול הילדים.

הגב
יערה ישורון (אורח) הגיב ביום ראשון 11.5.14

שלום יוסי,
קודם כל - תודה על המילים החמות.
בעולם אוטופי - אתה לגמרי צודק. אבל בעולם שלנו - מעטות מאוד מאוד המשרות שמאפשרות להורים לחזור הביתה בשעה 13:00, ומעטים ההורים שיכולים להרשות לעצמם לא לעבוד ולאסוף את הילדים ב-14:00 כל יום. במציאות הזו שבה רוב ההורים עובדים מינימום של 8 שעות ביום, ומקבלים 12 ימי חופשה בשנה, אין להם אפשרות להיות עם הילדים במשך כ-4 חודשים בשנה בבית.
מסכימה איתך שאם יש הורים שיכולים להרשות לעצמם, הם אמורים להיות יכולים לאפשר את זה לעצמם (חינוך ביתי למשל. כמו כן, ילדים בני 3-4 לא כלולים בחוק חינוך חובה, כך שאפשר לשים אותם במסגרות שמתאימות לכם ולהוציא אותם מוקדם כל יום).
ואגב, בגלל שגם אני לא רוצה להיות במשחק של קריירה או ילדים, הצענו ב"הורים עובדים לשינוי" את הצעת ימי השישי שבה ההורים נמצאים *יותר* עם הילדים. אתה יכול לראות הסבר קצר בסרטון הזה: https://www.youtube.com/watch?v=LKClAIvLCss

הגב
איילת (אורח) הגיב ביום חמישי 22.5.14

יערה שלום,
כמו שנלחמים בחופשות של מערכת החינוך, למה אי אפשר להלחם על משרות חלקיות להורים? אני חושבת שאמהות רבות היו שמחות אם היו במשק יותר משרות חלקיות, שבתחומים רבים לא קיימות בכלל, שמאפשרות לחזור מוקדם הביתה.
בתור מתכנתת בחרתי לעבוד במגזר הציבורי כדי לא להשתעבד לשעות המטורפות בהייטק, ועדיין אין משרות של פחות מ8 שעות ביום. הייתי מוותרת בשמחה על חלק מהמשכורת תמורת האפשרות לחזור הביתה ב14:00 כדי לאסוף את הילדים.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 26.5.14

בקיצור התגובה שלך היא "אני רוצה קריירה ושכל העולם יתיישר לפי הרצונות שלי...". כאילו לא יותר הגיוני שאת תשלחי את הילדים שלך לחינוך פרטי ולא תכלאי את הילדים שלי במסגרת הציבורית לשעות בלתי שפויות בעליל רק בגלל שאת רוצה קריירה? הייתי מצפה ממי שמדברת גבוהה גבוהה על תיקון העולם לקחת בחשבון שלרבים אחרים המצב הנוכחי הוא קרוב לרצוי ואולי אף לא נח אבל לכיוון ההפוך. קוראים לזה התחשבות!

הגב