מרב פורת ניסנהולץ
מרב פורת ניסנהולץ עו"ד, מגדלת חמישה ילדים ובעל, מתגוררת ביישוב עלי עם נשמה של עירוניסטית. יום ראשון 27.4.14 6 תגובות לפוסט 22305 צפיות

והמנצח הוא...

מיד במוצאי חג הפסח זה מתחיל. תוך כדי שאני מחליפה את כלי הפסח עם כלי החמץ אני מרגישה את הכאב מתמקם איפשהו בין הלב לסרעפת, שקי הדמעות שלי מתמתחים ומתכוננים לבאות, הגוש בגרון נהיה משמעותי. הגוף כבר יודע... זה הזמן בשנה.

כיאה לדור שלישי (ומי ששואל דור שלישי למה... שייצא בחוץ!), קצת לפני יום השואה אני מתחילה לשחזר סיפורי שואה של סבא וסבתא שלי. לדמיין תרחישים - עכשיו באים נאצים - איפה אני מתחבאת - מה אני עושה עם הילדים. בכל שנה העסק קצת מסתבך, נוסף ילד שיש להחביא או פרט שלא חשבתי עליו בעבר, ופיתרון אמיתי אין. רק חלומות ועצב וכאב.

מאז שנישאתי וילדתי ילדים והתבגרתי (בסדר הזה...), השבוע הזה שבין פסח ליום השואה הוא הזמן שלי להעביר לילדים את הסיפור. לספר על היטלר ועל הרוע, על סבא דויד הילד שברח בלי כל המשפחה שלו, על סבתא חנה הילדה בת השבע בסיביר שהתאפקה לא לאכול את הלחם שצריך להספיק לשבוע, כל הדרך מחלוקת המזון הביתה.

כל שנה הם שואלים שאלות בעיניים גדולות גדולות, ואני תוהה איך להעביר אליהם את הסיפור בלי שיפחדו לישון בלילה.

השנה הבן המתוק שלי הפתיע:

-          "אימא, אבל סבא דויד ניצח?"

-          "ניצח?"

-          "את השואה, הוא ניצח? הוא נלחם וניצח, נכון?"

המממ... לכי תסבירי לילד יהודי בן שמונה שגדל בארץ הזאת, שכל גבר שהוא מכיר הוא לפחות לוחם אם לא מפקד, שהוא גם שכן וחבר של צאצאיהם של גיבורי ישראל, שלסבא דויד שלי לא היה נשק, הוא לא ידע לזרוק רימון, ובכלל הוא היה רק מעט מבוגר מהילד השואל כשכל זה התחיל.

אבל התשובה לשאלה הזו ברורה לי מאז שאני זוכרת את עצמי, מאז שאני זוכרת את טקס יום השואה הראשון שהשתתפתי בו בכיתה ג'. תמיד תמיד התהלכתי ביום השואה עם גב זקוף וראש מורם. כי סבא שלי ניצח את היטלר.

הוא לא השתתף במרד גטו וורשה או במרד של הזונדרקומנדו באושוויץ, הוא לא הצטרף לפרטיזנים, אבל הוא ניצח ובגדול, ולא רק בגלל ששרד את התופת בגיל כל כך צעיר ,ילד בן 13 שנגדו כל העולם כולו.

סבא דויד שלי ניצח כמו שדויד ניצח את גולית כי הוא עלה לארץ ופגש את סבתא חנה ולמרות שמרבית חייו חווה שנאה, אהב אותה אהבה אמתית והביא לעולם שלוש בנות וגידל אותן בבית מלא שמחה ועצב והומור ואהבה ואיפשר להן חיים אמיתיים.

סבא שלי ניצח כי בשבת הראשונה שלו עם סבתא שלי, סבתא הדליקה נרות והוא הצליח לבכות על מה שאיבד ולהדליק נרות שוב בשבת שאחר כך.

סבא שלי ניצח כי הוא היה איש מלא חמלה, אהב כל יהודי באשר הוא, ולא פעם הזמין יהודים בודדים מבית הכנסת לביתו ללא היכרות מוקדמת, סתם כי ככה צריך.

סבא שלי ניצח כי בנותיו התחתנו והביאו דור שלישי לארץ הזאת. הוא אמנם לא זכה לראות את תפארת ניצחונו כי הלך לעולמו בטרם עת, אבל לו היינו זוכים בו כיום, הוא היה רואה כי יש לו נכדים שמיישבים את הארץ הזאת, רופאים, עורכי דין, אנשי חינוך, עובדים סוציאליים, חיילים וקצינים בצה"ל. וגם דור רביעי שמתהווה לו בקצב מכובד.

 

היום אחר הצהריים, קצת לפני פתיחתו של יום השואה, אני הולכת לחגוג את ניצחונו של סבא שלי. חגיגה אמיתית, סעודת מצווה של ממש. לסבא שלי נולד נין חדש ומתוק (ולי אחיין), ובברית המילה שלו היום נחגוג את הניצחון הגדול של סבא דויד וסבתא חנה על השואה. והכאב והדמעות והגאווה יתערבבו עם שמחה גדולה, ויתנו לנו דלק לעוד שנה שלמה של ניצחון.

יהי זכרם ברוך.

 

 

                                                

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
6 תגובות לפוסט זה
שירה הראל (אורח) הגיב ביום ראשון 27.4.14

ריגשת..

הגב
עדיה (אורח) הגיב ביום שני 28.4.14

מהמם.. תודה

הגב
שושי (אורח) הגיב ביום שני 28.4.14

יישר כח, איזו משפחה לתפארת ...... תודה על השיתוף

הגב
שמואל יריב (אורח) הגיב ביום שלישי 29.4.14

נצחונו של סבא דוד שלך הוא לא בהדיפת האנטישמיות מארצות אירופה אלא ביישוב כל ארץ ישראל. נצחונו של סבא דוד שלך הוא בכך שנכדה שלו עם בעלה גרים ביישוב עלי ושם הם מגדלים את ילדיהם לאהבת ארץ ישראל.

הגב
ישראל ספירו (וב... (אורח) הגיב ביום רביעי 30.4.14

תודה ששיתפת. ריגשת אותי מאוד. חובה לספר לילדים סיפורים כאלו על מנת שיבינו כמה סבל ניתן לספוג ולהמשיך הלאה וכן כמה גדולה נשמה יכולה להיות.

הגב
מרב (אורח) הגיב ביום שני 5.5.14

תודה על התגובות. ישראל ברוך ה' יש לנו הרבה נשמות ללמוד מהם במשפחה שלנו מכל הצדדים....

הגב