הילה לוקסנבורג
הילה לוקסנבורג הילה לוקסנבורג, 29, מאמנת אישית ומלווה קבוצות ובודדים לשינויי הרגלי אכילה ולהעצמה אישית יום שלישי 6.5.14 1 תגובות לפוסט 21109 צפיות

גם אני יוצאת לעצמאות

 
תמיד תפסתי את עצמי כטיפוס עצמאי. או כמו שכמה חברים אוהבים להגדיר את זה: 
"נראה לנו שהתבגרת מוקדם מדי". יש בזה משהו. החיים אילצו אותי להתמודד עם סיטואציות מורכבות ולרוב גם התמודדתי איתן לבד. בעל כורחי. כמו שאמרתי - טיפוס עצמאי. 
אני חייבת לומר שתמיד אהבתי להרגיש עצמאית. הרי מי לא רוצה להצליח להתמודד בכוחות עצמו?
והנה עכשיו, כבר תקופה ארוכה שאני מנסה לסלול את דרכי המקצועית כעצמאית. עזבתי תפקיד מרתק וחשוב והתחלתי לבנות את עצמי, צעד צעד. 
להיות עצמאית? זה הרי קטן עלי, אמרתי לעצמי כל הזמן. אני כל החיים מתרגלת עצמאות, "לבד" זה הסביבה הטבעית שלי, אין שום סיבה שלא אצליח לעשות את זה ובגדול.
והנה הגיעה ההפתעה. 
מצאתי את עצמי עסוקה הרבה בלדחות. 
כרטיס ביקור? אין טעם לעשות עכשיו כי אני צריכה קודם להתעסק בלמתג את עצמי. מיתוג? זה עולה הרבה כסף שאין לי כרגע. אז אולי אפתח עמוד פייסבוק? אבל אין טעם, הרי אין לי לוגו וגם לא קו עיצובי שמתכתב עם המיתוג שלי, אז מה בדיוק אני אשים שם? ומעבר לזה, גם אין לי אתר אינטרנט אז לאן אני אפנה אנשים? אז אולי אני רק אפרסם את עצמי פה ביישוב? אבל למה בעצם? למה שאנשים יבואו? ובעצם עוד לא פתחתי את העסק שלי אפילו. אז קדימה - השבוע אני הולכת למע"מ ופותחת את העסק. טוב נו, אולי בשבוע הבא. בעצם אחרי החגים.
מוזר. כטיפוס משימתי ועצמאי להפליא חשבתי שזה יהיה פשוט יותר. שבוע גג וכל המשימות מאחוריי. אבל השבוע הפך לחודש והחודש הפך לחצי שנה והחצי שנה כבר הפכה לשנה. ועצמאות? עדיין אין.

אני עסוקה הרבה בזמן האחרון במושג הזה שנקרא עצמאות. מהי עצמאות עבורי בעצם? האם אני באמת טיפוס כ"כ עצמאי כמו שתמיד הרגשתי וחשבתי? 
השאלה הזו מחזירה אותי אחורה בזמן לכל הפעמים בהם גיליתי עצמאות בחיים שלי. מה בדיוק קרה שם? האם זה באמת נעשה בצורה כל-כך פשוטה וטבעית כמו שציפיתי? 
 
נבירה קטנה בעבר הביאה אותי להבין משהו מוזר. בכל פעם שיצאתי לעצמאות במהלך החיים שלי - התהליך התלווה בקושי ובכאב גדולים ביותר. מוזר, כי הרי לצאת לעצמאות זה דבר משמח וגם די טבעי למי שרגילה לחיות חיים עצמאיים. אבל הנה, כמו היום, גם אז דחיתי, גם אז התמודדתי עם קשיים ועם כאב גדול, גם אז הדבר האחרון שזה היה עבורי זה - טבעי.
זה קרה לי כשעזבתי את חיי הדת, כשהתגרשתי, בכל פעם כשעברנו דירה, כשהגעתי לסביבה חדשה, כשגידלתי לבד את הילדה המדהימה שלי, והנה זה קורה לי גם עכשיו כשאני רוצה לפתוח את העסק העצמאי שלי.
 
כי בסופו של דבר להיות עצמאית זה לא העסק שנפתח וזה לא פנקס קבלות. להיות עצמאי זה "סטייט אוף מיינד".
להיות עצמאי זה לא להיות תלוי. לא בפידבקים מהסביבה, לא במה יחשבו אם אעשה ואומר כך או אחרת ולא במה שיגידו על הלבוש שלי. להיות עצמאי זה להיות קשוב קודם כל לעצמי. לאמת הפנימית שלי. לאיך שאני מביאה את עצמי לידי ביטוי למרות שזה נגד כל המוסכמות. 
להיות עצמאית זה לצאת ממצרים הפרטית שלי, להתנתק מכל ההרגלים והדפוסים שסיגלתי לעצמי ולא מקדמים אותי לשום מקום, לשים בצד את כל מה שאמרו לי ועדיין אומרים לי, להניח מאחור את כל הביקורת האינסופית ועיקומי הפרצוף, מהסביבה אך בעיקר מעצמי.
אבל להיות עצמאית זה קודם כל לאהוב את עצמי. להתחבר ליכולות שלי ולמה שיש לי להציע, להאמין בעצמי באמונה שלמה. זו עצמאות אמיתית.
אז מה הפלא שזה כל כך לא פשוט לי? 
 
השנה אני לא רק חוגגת עצמאות למדינה המדהימה הזאת. אני חוגגת עצמאות גם לעצמי. למה? כי פשוט מגיע לי.
חג עצמאות שמח!
 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
דינה (אורח) הגיב ביום שלישי 6.5.14

שלום הילה. כמה את צודקת! לפעמים אם מקבלים בקורת שהיא אמיתית אז עושה לנו לא טוב ומוריד לנו את הביטחון, החוכמה היא להיות שמח בעצמינו ולעלות למעלה . היום גם יצאתי לעצמאות הרגשתי קצת עצובה אבל זה מה היתי צריכה לעשות, לא להיות כפופה לדברים שלא תמיד עושים לנו טוב. תודה רבה. אני אוהבת את הכתיבה שלך, בהצלחה בעסק, תצליחי.
חג עצמאות שמח לכל עם ישראל. ולנו שיש לנו את הזכות לחיות, להיות ולהרגיש את המדינה. חג עצמאות שמח לנו . דינה ג'רא

חג העצמאות שמח.לדי

הגב