רותי איזבוצקי
רותי איזבוצקי בת 35. נשואה לאלעד ואם לחמישה. גרה ויוצרת בקרמיקה וטקסטיל בנווה דניאל שבגוש עציון. יום חמישי 15.5.14 9 תגובות לפוסט 18236 צפיות

זמן לקנקן

מי מאתנו לא אוהבת תשומת לב של מישהו קרוב?

מי מאתנו לא אוהבת שגם קצת משקיעים בה?

כן, כן גם אנחנו שכבר לא ילדות.

פסח כבר לגמרי מאחורינו ואביב וקיץ לפנינו,

יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, שבועות,

והופ, נגמרה לה עוד שנת לימודים.

תקופה מלאה במסיבות סיום.

יש באירועים הללו בהחלט משהו מרגש.

יש בי משהו שמחכה להם.

להיכנס, לשבת ולהיזכר ביום הראשון של השנה.

המסיבה עומדת להתחיל.

הילד שלי יושב מלא בציפייה כמו כל חבריו.

תקופה של חזרות ומתח מסתיימת,

כל ההורים נכנסים ומתיישבים.

עם כל המצלמות והמסרטות, אני מרגישה כמו במסיבת עיתונאים.

אף אחד לא רוצה לפספס אף רגע, עוד חיוך למצלמה.

ועוד תמונה עם החבר ועם זה שעובר דירה.

הילד שלנו מחכה לעיניים של אמא, לחיוך שלה

למבט הזה שאומר "מתה עליך", "אתה תותח!",

והראש שלנו שוב במסך.

זום אין, זום אאוט,

מסריטים ומצלמים.

מתי אראה את כל הסרטונים?

אין לי מושג.

אולי בפנסיה.

יהיה איפה לראות כאלה סרטים מיושנים?

הגננת מתחילה לדבר.

היא מתרגשת. היא מסתכלת על הילדים שלנו.

היא מחייכת. מערכת יחסים בינה ובין ילדינו עומדת להסתיים.

קשה לה.

גם לי.

הייתה שנה מדהימה.

כמה דקות ושעות וימים של תשומת לב מסתיימות להן בערב הזה.

כמה שעות של השקעה,

החיבוק בבוקר בכניסה לגן, הזמן המשותף,

החצר, הלימוד, החגים.

הרגע הזה שבו אנו נפרדים,

הוא בהחלט רגע מעט מבלבל.

הזיכרונות הטובים של השנה כולה עולים,

אך איתם צפים מבפנים גם החששות מהלא נודע,

מהשנה הבאה, מהחברים ומאנשי הצוות החדשים.

אלו שמסיימים גן או בית ספר יסודי או את בית הספר,

לכולם, זהו זמן מיוחד במינו.

שמחים שגדלנו בשנה,

שמחים על התקדמות,

שמחים על חברים חדשים.

בתוך הבלבול,

תחושה אמיתית של הכרת תודה.

תודה על שנה שחלפה.

תודה לצוות, לחברים, ובכלל תודה.

לפני שנה פנו אלי חברות שהיו אז בוועד הורים,

וביקשו לרכוש מתנות לסוף השנה לצוותים בגנים.

חשבתי לעצמי,

המתנה היא רק תשומת לב כי אי אפשר לכמת את התודה הגדולה.

ונזכרתי בטכס חלוקת המתנות של סוף המסיבה,

קוראים ברכה אישית ואז מחפשים בין כל השקיות למי ומה המתנה.

חשבתי על הגננת או על המורה.

זו שהשקיעה שנה שלימה,

בדקות האלו כשהאמא מוועד ההורים מחפשת את המתנה עבורה ולא מוצאת,

ואז קמה זו שקנתה ומנסה את מזלה.

לא רציתי שכך יקרה.

רציתי למנוע את המבוכה.

רציתי שהגננות ירגישו שמישהו חשב עליהן, והשקיע.

פתאום עלה לי רעיון

אישי ואומנותי יותר.

יחד עם כל בני המשפחה ישבנו לגזור אותיות

על כל שקית הדבקתי את שם מקבלת המתנה בע-נ-ק!

ארזתי את המתנה בצורה מושקעת,

כמו שמגיע למי שהשקיע כל כך הרבה בשביל ילדינו.

המסיבה כבר התחילה ועוד מעט יחלקו את המתנות.

העיניים של היושבים לצידי נמשכו לכיוון השקיות שעמדו בצד הגן.

"וואוו", שמעתי הורים מתלחשים.

"מה קנו השנה?", "תסתכלי, תסתכלי", אמרה אחת לשנייה.

האמת, שאף אחד לא ראה את המתנה עצמה, אלא רק את העטיפה.

אנו לומדים להסתכל "בתוכו" ולא "בקנקן".

נכון.

העיסוק בחיצוניות מפריע. גם לי.

אבל התחושות הפנימיות,

של הרצון לתשומת לב,

של הרצון לתשומת לב מושקעת - נכחו באולם.

ואולי כשמדובר בנתינה, גם 'לקנקן' יש ערך.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
9 תגובות לפוסט זה
שמואל יריב (אורח) הגיב ביום שבת 17.5.14

במילים הבאות שכתבת יש כל כך הרבה אמת. בכל הבלוג יש המון חן אבל את המילים המסיימות אותו אני לוקח אתי לכל מקום:
העיסוק בחיצוניות מפריע. גם לי.

אבל התחושות הפנימיות,

של הרצון לתשומת לב,

של הרצון לתשומת לב מושקעת - נכחו באולם.

ואולי כשמדובר בנתינה, גם 'לקנקן' יש ערך.

-

הגב
רותי איזבוצקי (אורח) הגיב ביום חמישי 22.5.14

שמואל תודה על התגובה החמה..

הגב
זהבית קלוש (אורח) הגיב ביום חמישי 22.5.14

תשומת לב לפרטים הקטנים זה מה שעושה את ההבדל בין סתם מתנה כדי לצאת ידי חובה לבין לתת את ההרגשה שבאמת חשבו עליך כשנתנו לך אותה.

אני אוהבת אצלך גם את הקנקן וגם את מה שיש בו.

הגב
יעל זיק (אורח) הגיב ביום שישי 23.5.14

הכל מקסים וכמי שמכירה באופן אישי את היוצרת, אני יכולה להעיד שהכל נעשה באהבה ובהשקעה!

הגב
כרמית (אורח) הגיב ביום שבת 24.5.14

רותי את יוצרת ואומנית מדהימה! הנשמה שבך מורגשת בכל יצירה שלך, הפרטים הקטנים וההתיחסות האישית לכל אחד שמקבל מתנה ממך עושים את התוכן ואת הקנקן לייחודי כמוך!!!

הגב
רותי איזבוצקי (אורח) הגיב ביום שבת 24.5.14

תודה זהבית. מחמם לשמוע..

הגב
רותי איזבוצקי (אורח) הגיב ביום שבת 24.5.14

יעלי תודה על הפירגון..

הגב
בתיה (אורח) הגיב ביום ראשון 25.5.14

אחותי הקטנה,
עדיין זוכרת כמה התלהבתי כשנולדת,
ומאז כבר חלפו הרבה שנים
אבל מתלהבת כל פעם מחדש מהכשרונות הרבים שניחנת בהם...
ואני חושבת שאני כן אובייקטיבית ;)

הגב
רותי גננת (אורח) הגיב ביום חמישי 5.6.14

רותי יקרה,
בתור גננת שמקבלת מידי שנה מתנות, אני מעריכה מאוד מאוד את הברכות המצורפות הרבה מעבר למה שיש במתנה עצמה! אחר ה-ר-ב-ה שנים קיבלתי מתנות לרוב שאת רובן איני זוכרת אך את הברכות אני שומרת ומעריכה מאוד. ההשקעה שלך בעטיפה במקרה הזה היא חלק מה"ברכה". היחס לכל מתנה באופן אישי כ"כ מושקע שאפילו לא משנה מה יש בתוכה. ותודה על הפרגון לגננות של ילדיך. אני בטוחה שאכן השקיעו רבות המשך השנה.

הגב