תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום שלישי 20.5.14 4 תגובות לפוסט 17842 צפיות

לא סותם ת'פה

לא מזמן קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה: "אנחנו רוצים שתגישי ביום רביעי יחד עם אראל סג"ל את התוכנית הקבועה שלו - לא סותם ת'פה - ברדיו גלי ישראל".

"אני? להגיש תוכנית רדיו? השתגעתם?"

 "כן", ענו לי מהצד השני של הקו, "נראה לנו ממש מתאים". "טוב", עניתי, "אני מוכנה לנסות".

ביום שלישי בערב ניסיתי לחלוב מנתנאל העורך מה בדיוק יהיה ואיך זה עובד. הוא היה מאוד נחמד אבל השיחה הפשוטה והזורמת רק הלחיצה אותי. "תגיעי מחר והכל יהיה בסדר, אל תדאגי, רדיו זה ממש כיף, את תיהני!".

הגעתי למחרת לאולפני הרדיו די בלחץ, על מה אדבר? ואיך זה עובד? לא הספקתי יותר מדי להבין מי נגד מי, הושיבו אותי באולפן, שמו לי אוזניות על הראש, ויאללה קדימה!

מאז הפעם ההיא התחיל לו פרק חדש ומעניין בחיי. זה לא שעולם התקשורת זר לי, כבר כמה שנים טובות שאני מוצאת את עצמי מתראיינת או מגיבה, מגיעה עם מסר ברור ומכוונת מטרה. לנסוע לרדיו ולהיכנס לאולפן לא ממש הלחיץ אותי, מה שהלחיץ אותי זו העובדה שפתאום מצאתי את עצמי בצד השני. פתאום אני המראיינת, אני שואלת שאלות וגם שותפה לחשיבה על מה כדאי ועם מי כדאי לדבר היום בתוכנית. זו זווית אחרת, לגמרי שונה מאוד ממה שאני עושה. פתאום הבנתי שלאנשי תקשורת (רובם) יש דעה מוצקה על כל דבר ועניין, הידע הכללי שלהם עשיר מאוד, ובעיקר הם מעורים בכל מה שקורה בארץ ובעולם. שנים של עבודה בתחום הדוברות וההסברה לימדו אותי בעיקר להקשיב, לשמוע, להבין שלהמון דברים יש שני צדדים, שישנם דברים שאני צריכה לברר לעצמי ושאני לא מוכנה לקבוע דעה בנושאים מסוימים אם לא ביררתי לעומק למה ואיך ומי נגד מי. הבנתי גם, לבושתי יש לציין, שלעיתים צר עולמי כעולם נמלה. אני כל כך שקועה בעניינים שקשורים לחיים כאן בבנימין וביו"ש בכלל, שאין לי מושג מה קורה בעולם הגדול.

ההחלטה שלא תהיה לנו בבית טלוויזיה, והעובדה שאין לי זמן לקרוא עיתונים, משאירה אותי די מנותקת. לרוב אני שמחה על הבחירה הזו בחיי, כי גם ככה אין לי כמעט פנאי לבית שלי הפרטי. אם גם מהדורת החדשות המרכזית הייתה גוזלת את זמני מידי ערב, לא ברור לי איך הייתה נראית המשפחה שלנו. לרוב אני משלימה פערים וכשיש צורך מתחברת לכל פיסת מידע, אבל כמעט תמיד זה רק בנושאים שרלוונטיים לעבודה שלי.

ומעל הכל זה הקצב המהיר, חדות החשיבה וההקשבה שנדרשים כשמראיינים מישהו. היכולות להיות חריפים, נוקבים ולעיתים גם בוטים, הן יכולות שאולי פעם היו חלק מהאישיות שלי, אבל שנים של עבודה פנימית ריככו את הקוצים והמתיקו את החריפות. אני באמת מאמינה בשיחה עמוקה וכנה, אני מאמינה בסובלנות, בהקשבה, ובעובדה שיש דברים שניתן להגיע אליהם רק אחרי צעידה ארוכה. השעה השבועית הזו לצידו של אראל סג"ל, שלדעתי הוא איש חכם, חד, חריף, מקסים ועצבני שיורה לכל הכיוונים, שצועק ומתעצבן וכמובן לא סותם תפ'ה, היא חוויה מרגשת ומעניינת שמעוררת אצלי כל כך הרבה מאבקים פנימיים ושאלות.

אחרי כל אייטם שבו אני נהנית הם אומרים שהוא היה גרוע, כשאני מרגישה שהיה גרוע הם חושבים שהיה ממש מעולה, מה שבהחלט גורם לי להבין שאני ממש לא מבינה איך העסק הזה עובד.

לשמחתי אני מקבלת הרבה מאוד תגובות חיוביות, למרות שאני תמיד יוצאת מכל תוכנית בתחושה שפשוט אין לי את זה ואני לא מבינה למה רוצים שאגיע שוב. תמיד חשבתי שלראיין זו החלק הקל, ומי שעובד קשה זה הדובר או המרואיין שמנסה לצאת בשלום ממתקפה כזו או אחרת. עכשיו אני מבינה שהעבודה הקשה באמת היא זו של מי שיושב באולפן או מאחורי המקלדת. אז אם אי פעם הייתה לי איזו שאיפה או מחשבה לפזול לכיוון, היא חלפה לה במהירות. המפגשים האמיתיים, אלו שקורים פנים אל פנים, הם מבחינתי הדבר האמיתי והמרגש באמת, הם מאפשרים עומק, הם נותנים הזדמנות להסתכל בעיניים, לראות גם את שפת הגוף, לשמוע את המנגינה ולא רק את המילים או המסרים הקצרים והברורים.

ולמרות כל זאת אני חייבת להגיד שאני ממש נהנית, נותנת לאראל להוביל ולומדת לאט לאט את הצעדים, בודקת מה נכון לי ומה לא, מנסה להתחבר יותר לאקטואליה הרחבה ולגבש לעצמי עמדות יותר ברורות בכל מיני נושאים. זו חוויה מאתגרת  שגורמת לי לתהות ולבחון מחדש את עצמי ובעיקר דורשת ממני למצוא את הדרך הנכונה שמשלבת את כל מה שאני מאמינה בו מצד אחד, והרחבת הידיעה והיכולות מצד שני.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
4 תגובות לפוסט זה
שמואל יריב (אורח) הגיב ביום רביעי 21.5.14

צדקת בכך שאמרת שהמפגשים האמיתיים אלו שקורים פנים אל פנים, בם האמיתיים והמרגשים. ברכותי שתמשיכי להסביר את אמונתנו בצדקת דרכנו בהצלחה כפי שעשית עד כה.

הגב
יסמין (אורח) הגיב ביום רביעי 21.5.14

ההחלטה לחיות בלי טלוויזיה היא טעות רצינית. את חייבת טלוויזיה או לפחות להוריד או לצפות דרך במחשב בכמה סדרות שיראו לך עולם:

up 7 הבריטית- שעוקבת אחרי חבורת ילדים מהיותם בני שבע ועד היום, שחלקם כבר סבים וסבתות;

כל הסדרות של דיוויד סיימון בדגש על שלוש: הפינה-אין סדרה שמחנכת יותר מזו לנזקי הסמים; הסמויה-כי זו הסדרה הטובה ביותר בעולם, הסדרה היחידה בעולם שהלבן הוא מיעוט בה וסדרה שמציגה לך את אמריקה שלעולם לא תראי וטרמיי- הסדרה הפמיניסטית והאקטיביסטית היחידה אי פעם. סדרה שמשלבת בין פעילים חברתיים לשחקנים שבין צילומי עונות זכו באוסקר על השתתפותם בסרטים (מליסה ליאו);

יועצי המלך ומאהבות הבריטיות-כי הבלונדיניות הבריטיות מסוגלות לקבל טקסטים טובים יותר מאחיותיהן האמריקאיות המסולקנות שפתיים ושדיים;

הבית הלבן- את רוצה את סי ג'יי קרייג בצד שלך. בפועל, דווקא המועמד האחרון שהפסיד בבחירות לנשיאות בסדרה, תרם בסוף חייו האמיתיים, כספים לחיזוק ההתיישבויות ביהודה ושומרון והיה פעיל נגד הסכמי השלום עם הפלשתינאים;

המפץ הגדול-קרובת המשפחה של ביאליק המשורר, המשתתפת בסדרה, ד"ר מים ביאליק לנוירוביולוגיה (מ"בלוסום"), הכניסה סעיף לבוש צנוע לחוזה שלה (כולל חצאיות ולבוש של בני ברק). כמה שחקניות יהודיות הכניסו כזה סעיף לחוזה שלהן? (למזלה, היא משודכת בסדרה לדמות שהוא א-מינית ובמציאות הומו לא גאה);

טלוויזיה זה ידע, זה מקור להעברת מסרים, לשינוי מציאות, כך למשל, החקירות שיש עכשיו בנושא הסחורות בנמלי הים הן העברה של העונה השנייה של "הסמויה", מסדרה למציאות שלך, לישראל. "הסמויה" משפיעה לך על הכיס, קובעת מי יעמוד ואיך למשפט של אנשים שחיים כאן. אם זה לא מספיק חשוב ולא ראוי לזמן שלך, אז מה כן?

הגב
מרים (אורח) הגיב ביום ראשון 25.5.14

אני שומעת אותך מדי פעם, כשיוצא לי ליסוע בדיוק בשעות הנכונות.
את מקסימה!
של ממש!
אוהבת את החריפות המעודנת שלך.

תמשיכי, בבקשה אל תפסיקי

הגב
הילה (אורח) הגיב ביום שני 16.6.14

דווקא אני לא נהנית לשמוע אותך.
בעיניי את רכרוכית מדי, לא מציבה את דעותייך בגאון ובאיתנות. עד שסופשוף יש במה שעליה אפשר 'לכסח' שמאלנים ואנשים אנטי-גאוליים את פעם אחר פעם משחקת אותה לפלפית אוהבת ישראל.

פיכסה.

אני שומעת את דוב הלברטל מייצג בעוז את החרדים, את אריה אלדד לא מתייבש לרגע לתקוע מקלות בגלגלי המרואיין, את שמעון ריקלין יורק אש ואני שומעת אותך מתחנפת ומתחנחנת ומוותרת למרואיינים על השאלות הקשות.
סבבה, את רוצה להיות גברת אוהבת ישראל ועין טובה, אחלה.
בתוכנית רדיו יש לך אחריות, ואת מועלת באחריות הזו. לא מתאים לך? לכי תעשי פנים אל פנים. תנחי תוכנית שידוכים. אבל ב'לא סותם ת' פה', בחייאת - אל תסתמי את הפה!

או שזה מה שיש לך להציע.

לא מרוע אני כותבת, ציפיתי למשהו אחר מדוברת מועצת בנימין. תעיפי את המועצה ותושביה באוויר, אל תהפכי אותם למרמס.

הגב