מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. יום שני 26.5.14 1 תגובות לפוסט 18478 צפיות

נקודה בחייו של אורי

 

כבר ארבעה ימים חלפו מאז נטמן אורי בעפר עפרה, ועובדת מותו עדיין לא מתיישבת לי על הלב. חסרונו לא מתקבל על הדעת. במיוחד כשאני בוהה בכותרות המודפסות, משהו במילים הכתובות שנקראות בעין מקומם עוד יותר ממשמע האוזן.

הייתי כתבת צעירה בעיתון הימני היחיד בארץ אז, "נקודה", כשהתחלנו לעבוד יחד. כבת להורים שהיו שותפיו לדרך בחידוש ההתיישבות ביהודה ושומרון, כבר ידעתי מי זה אורי אליצור, אבל להכיר - לא ממש היכרתי. העורך הראשון של "נקודה", ישראל הראל, הוא ששלף אותי מספסל הלימודים ב"כותרת" וזרק אותי למים הצוננים של ריאיונות וכתבות. לא היתה לי ברירה אלא לקחת הרבה אוויר ולשחות. העריכה שלו היתה מוקפדת, לא מתפשרת, לא מוותרת על הסטנדרט הכי גבוה. זה היה שיעור מאלף אבל הרבה מתח נלווה לעבודה באותם ימים.

 


אורי בפאנל בערב עיון עם השקת ספרו של חגי סגל "שטחים תמורת חלום". צילום: אהוד אמתון, תצפית

ואז יום אחד הודיעו לנו שמתחלף העורך. אורי אליצור מחליף את ישראל הראל. ניסינו לא להיות ספקניים, אבל משהו באורי לא שידר את אותה נחרצות של ישראל. את אותה מוקפדות. את אותה חריצות. תהינו אם זה יעבוד.

הספקתי לקבל את תפקיד רכזת המערכת זמן קצר לפני שילדתי את בני הבכור. חזרתי מחופשת הלידה לתקופה די-מוטרפת שלתוכה דחסתי עבודה, אמהות טרייה לתינוק קטן ויונק ולימודים לתואר שני (לא היה לי מושג למה אני מכניסה את עצמי), וכל זה עם נסיעות חוצות-שני-כפרים-ועיירה ערביים ברכב מקרטע שפעם בשבוע לפחות לא הואיל בטובו להניע (אבל לא היה זמן לקחת אותו למוסך). זה אמור היה להיות בלתי אפשרי, אבל בכל זאת המתח ההוא התפוגג. וגם סימני השאלה. העבודה עם אורי היתה חוויה אחרת.

הוא היה עורך שידע לסמוך, ולא ידע לנזוף. בטח לא לצעוק. הוא פירגן והאמין, וכיבד ועודד. תמיד הייתי משתאה לראות איך הוא יכול בשיחת טלפון לפוגג את כל הסירובים וכל הכעסים וכל הטענות-ומענות של מי שמעבר לקו. "דיברתי אתו והוא כבר לא כועס", הוא היה מסכם בפשטות שיחה שאמורה היתה להיות טעונה במיוחד. את המאמרים שעל שולחנו (שלרוב נערמו עד הרגע האחרון-אחרון ממש) הוא היה מבתר לפסקאות בעט אדומה ובונה אותן מחדש מתוך רצף היגיוני מוקפד והשתלשלות רציונלית ולא אסוציאטיבית. הוא היה יכול לקחת מאמר בינוני-עד-חלש ולשכתב אותו כך שאיכותו עלתה פלאים. הוא ידע לזהות כשרונות עולים ולשלוף אותם מבין כותבי ה"מכתבים למערכת" ולהפוך אותם לבעלי טורים. ובין לבין היה פשוט כיף לחטוף איזו שיחה עם אורי הבן אדם, החכם, המבין, היודע.

מצבה הכלכלי של נקודה אף פעם לא היה מזהיר, והוא הלך והחמיר עם השנים. הוא היה עיתון נחשב, ויחיד מסוגו שנתן ביטוי להתיישבות ולרחשי ליבה – הרבה לפני מקור ראשון ובשבע - ואולי בגלל זה לעובדי נקודה היתה מסירות מיוחדת שהיום קצת קשה לי להבין. השעות היו לא שעות, המשכורות היו לא משכורות (לא זוכרת כבר על כמה דילגו ואף פעם לא הוחזרו), ועם הזמן התנאים הפכו לא תנאים.

כשילדתי את התאומים שלי הייתי צריכה להחליט אם אני חוזרת לשיגעון הזה, והחלטתי שדי לי בשיגעון של התאומים, ולפחות העבודה שלי צריכה להיות יציבה.

כמו רבים רבים המשכתי לעקוב אחרי אורי – בידיעות אחרונות ובמקור ראשון, בריאיונות לרדיו ובין השורות של נאומי ראש הממשלה. האבחנות המדויקות. הבהירות. ההפשטות. הפירוק הזה של פקעת קשרים מסובכת לחוטים מאד קצרים וברורים. על כל אלה כבר כתבו רבים.

מפת התקשורת השתנתה מאז ללא הכר. הרבה בזכות אורי והתשתית של נקודה. אני זוכרת איך התרוצץ במשבר הראשון של מקור ראשון כשכמעט נפל ונסגר. ואיך שוב במשבר השני. והאחרון. איכשהו כל מיני משברים תמיד התנקזו אל כתפיו ותמיד היה ברור שהוא זה שלוקח עליו לפתור אותם.

הלב צועק שאי אפשר להמשיך לנהל את המערכה הזאת בלי אורי, אבל הראש אומר שזה יקרה. הוא עשה שזה יקרה. מפת התקשורת תמשיך להשתנות, ואיתה התודעה הישראלית. האנשים שהוא הצמיח והרעיונות ששלח לאוויר והמילים שכתב ועוד יחלחלו – אלה עוד יעשו וישנו וישפיעו כמו מעגלי מים שהולכים ומתרחבים, הולכים ומתפשטים. 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
ישראל מידד (אורח) הגיב ביום שלישי 27.5.14

תודה על המלים, על התיאורים וגם על עבודתך הג'ורנלסיטית. כאחד שבשלב מסוים התבקש לשרת כחבר הועד המנהל של "נקודה" ולדאבוני הכואב, גם השתתף בישיבתו האחרונה בה הוחלט סופית למכור את הירחון, והודות לכך שאספתי שומרתי כל גליון וגליון (כן, הקופסאות המלאות והכבדות למעלה בעליית הגג בשילה), אני נזכר בהרבה מאמרי מערכת, כתבות, ראיונות (שלך ואחרים), טורים של פולמוס-קולמוס, דברי שירה וסיפורים ועוד. תרומתו של אורי ז"ל הייתה לא רק על עובדי "נקודה" אבל גם על קוראיו והאחראים לו ולמדנו כולנו הרבה מאישותו וכשרונתיו. נתברך בזכרו.

הגב