הילה לוקסנבורג
הילה לוקסנבורג הילה לוקסנבורג, 29, מאמנת אישית ומלווה קבוצות ובודדים לשינויי הרגלי אכילה ולהעצמה אישית יום רביעי 11.6.14 4 תגובות לפוסט 22588 צפיות

להתראות אורי

כבר חודש עבר מאז קיבלתי את הבשורה על מותך.
האמת, דיברנו לא מעט על הרגע הזה, אני ואתה. תמיד אמרת לי שאם היה לך אומץ היית נעלם מפה, שאתה חייב קצת שקט, שאתה לא מאמין שבאמת יהיה טוב יותר. ואני? אני תמיד אמרתי לך להפסיק לבלבל את המוח. שברור שיהיה יותר טוב.
"עזבי אותך שטויות", היית אומר לי בחיוך. "העיקר שתספידי אותי יפה. את יודעת מה? אולי תשירי לי משהו?". הרי תמיד היינו שרים יחד. יכולנו לשבת שעות כשכל אחד בתורו בוחר שיר שבא לו לשמוע. "אבל בלי שירים שמחים מדי", היית ישר קובע את חוק היסוד של המשחק, וככה היינו שוכבים שעות על הדשא או על הספה או איפה לא, משחקים אותה מומחים גדולים במוסיקה ובחיים, מנתחים יצירות מופת, נושמים את המילים והתווים ומתלוננים על איך זה שכבר לא כותבים היום כאלו שירים.

והנה, אני עומדת בהלוויה שלך. בטח שלא מצליחה לשיר. וגם הספד לא הצלחתי לכתוב לך כמו שהבטחתי. סליחה אורינקה שלי.

זו כבר תקופה לא קצרה שאנחנו חברים כל כך טובים. כמו אחים. אוהבים אחד את השני אהבת נפש, ולפעמים גם מתעייפים קצת, כיאה לכל אח. תמיד היית אומר לי, "הלוואי והיית מכירה אותי בתקופה שלפני הדיכאון. היית מתה עליי". האמת, אורי, שדיכאון או לא דיכאון, מהרגע הראשון שראיתי אותך מתתי עליך. איזה חיבור כזה שקשה להסביר במילים. הצחוק שלך, הפרגון האינסופי. לא היתה פעם שראית אותי ולא אמרת לי: איזו יפה את, איך את לבושה יפה. אם היה לי יום קשה והייתי צריכה קצת חיזוקים ישר הייתי מרימה טלפון - היה ברור לי שאתה הכתובת. השנינות והציניות שהיו משולבים ושזורים בכל שיחה איתך, התיאטרליות, הצחוק עם השיעול הצרוד הזה שכל כך אפיין אותך. אפילו הבוטות שלך, תכונה שבדרך כלל מוציאה אותי מדעתי, באורח פלא תמיד שבתה אותי. הישירות והכנות, השיחות שלנו באנגלית עילגת. כמה שאהבנו לאכול יחד ואז ליפול על איזה בקבוק יין איכותי, ואז שוב לאכול, ועוד קצת יין. ציטוטים של גדולים שתמיד היו לך בשלוף לכל אירוע, הפלייליסטים בפלאפון של שירי הדיכאון שתמיד היו נשמעים בריפיט ומצחיקים אותנו עד דמעות, השיחות על החיים, הנאומים שלך על כל נושא, גם הכי שטותי. תמיד היה לך מה לומר. על הכל. התובנות, השיחות על החיים - על מה שעשינו ועל מה שנשאר לנו עוד לעשות. הקסם שבך.
כי זה מה שהיית בעיניי - קוסם. הפעלת את קסמיך על כולם. רק על עצמך לא הצלחת להפעיל אותם יותר.

כבר חודש מאז החלטת לקבל קצת שקט. לצאת לחופש מהחיים שכל כך עייפו אותך.
אני מודה אורי, כל מה שהרגשתי בהתחלה היה עצב גדול מהול בהמון המון כעס. כן, כעסתי עליך. מאד. כעסתי שככה ויתרת, כעסתי שככה פגעת באנשים הכי קרובים לך, כעסתי שחשבת רק על עצמך, שלא הצלחת לראות מעבר, שלא באמת רצית, שככה הרמת ידיים וויתרת על החיים. אדם מוכשר כמוך, שהעולם רק מחכה שתטרוף אותו.
אבל אתה כהרגלך לימדת אותי שיעור כל כך חשוב. שיעור על קבלה והכלה, על נטרול שיפוטיות, לא רק למען האחר אלא קודם כל למען עצמי. לימדת אותי שלפעמים אנשים מקבלים החלטות בחיים שמנוגדות ב-180 מעלות לכל מה שאני מאמינה בו, ושאני האחרונה שיכולה להחליט מהי בחירה טובה ומהי בחירה רעה. שהרי זה דבר כל כך סובייקטיבי. ואני רוצה להאמין שבחירתך היתה טובה. טובה עבורך.
כמה שבילינו יחד, כנראה שלעולם לא הצלחתי וגם לא אצליח להבין מה קרה שם עמוק בתוך נפשך שנפצעה אנושות. אין בי כעס עוד, אורי. לא נותר לי אלא לקבל את בחירתך ולקוות שמצאת את השקט שכל כך רצית וחיפשת. כל מה שנשאר בי עכשיו זו אהבה אינסופית. וגעגוע, אוי כמה געגוע. "בואי נתחבק על זה", תמיד היית אומר וכך כתבת לי בהודעתך האחרונה. זה כל מה שאני רוצה אורי. להתחבק איתך על זה פעם אחרונה. חיבוק שכבר לא אקבל ממך עוד.
 

להתראות אורינקה.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
4 תגובות לפוסט זה
אוהד (אורח) הגיב ביום רביעי 11.6.14

אורקה תמיד יישאר בליבנו עם החיוך השובב, הצחוק המדבק והמבט הכובש. איש יקר, יחיד ומיוחד שהיתה לי הזכות להכירו...

הגב
אורח. (אורח) הגיב ביום חמישי 12.6.14

עצוב. סיפור עצוב. לא מכיר את אורקה.

הגב
יזהר (אורח) הגיב ביום חמישי 12.6.14

נגעת ללבי. מזדהה עם כל מילה. אני לצערי לא הייתי בקשר עם אורי בשנתיים האחרונות אבל מקווה שדרך המילים שלך אוכל להיפרד ממנו גם אני

הגב
דינה (אורח) הגיב ביום ראשון 15.6.14

משתתפת בצערך חמודה, אני מאחלת לך שתיתוששי מהר. מעריצה אותך מאוד.

להתראות

הגב