מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום שלישי 8.7.14 2 תגובות לפוסט 15024 צפיות

התחזית: מתחמם

בוקר יום שני. ימים של ביטולים עוברים עלינו. קבוצות חוששות להגיע ליהודה ושומרון, חוששות מהמחסומים ביציאה מירושלים, ממעבר ממחלף בן ציון החדש שעובר בליבה של שכונה ערבית, התוססת ממהומות ופרעות בימים האחרונים.

ובינתיים, אני פוגשת קבוצה שהחליטה לא לוותר ומגיעה לסיור שכותרתו "הפתרון הישראלי: מדינה אחת בין הירדן לים?"; ובקבוצה רבנים מזרמים שונים ביהדות. למשתתפים שאלות רבות, וניתן להרגיש דרך השאלות את שותפות הגורל העמוקה שהם חשים כלפי מה שקורה אצלנו במרחב. שעות הבוקר עוברות בחיוכים ושיחות קטנות. "יפה פה כמו באריזונה", אומר לי אחד מחברי הקבוצה. "רק שאצלנו הנייטיבס (המקומיים) הרבה יותר ידידותיים", הוא מוסיף קריצה. אני חושבת לעצמי שזה שורש הבעיה, שהעולם קצת שכח מי הנייטיבס האמיתי פה...

לפני תחילת הסיור חששתי שהמפגש באש קודש עלול להפוך למפגש מתנגח, אך חששותיי מתבדים לאיטם והשאלות שמופנות אל התושבים הן שאלות מתעניינות ואנושיות. מה הביא את התושבים לגור פה, כיצד בונים פה בתים ומה הקשיים בדרך, מה מערכת היחסים עם הכפר קוצרא. כשמגיעה שאלת המיליון-דולר - מה הפתרון למצב ומה יהיה בעתיד, אני שומעת את קולם של השואלים ומרגישה כי זו לא סתם התנגחות אלא דאגה כנה ואמיתית של יהודים ליהודים.

היהודים בחו"ל מודאגים. מודאגים מהטרור המתפרץ ביו"ש, מודאגים מהדמוגרפיה, מודאגים שההתיישבות ביו"ש גדלה לנקודת אל חזור ושאז נאלץ לספח שטח הכולל בתוכו ציבור שונא ומלא איבה. "השכנים שלכם לא אוהבים אתכם ואתם לא אוהבים אותם", מקשה אחד המשתתפים, "אז למה לא להתנתק"?. ובדרך, באוטובוס, אני מסבירה שגם אם היה אפשר תיאורטית להתנתק מיהודה ושומרון, אי אפשר להתנתק גם משועפט, קלאנסווה, טייבה וואדי ערה, שהפכו כולם מוקדים לאירועים אלימים כלפי יהודים וכוחות הביטחון הישראלים. המאבק הוא לא רק על יו"ש, הוא על כל ארץ ישראל, והוא לא מאבק על רק על שטח, הוא מאבק על מולדת.

יומיים אחרי כן, הקבוצה המשיכה בדרכה, ואני נוסעת ברכב כשכל כמה שירים השדרנית קוטעת את המנגינה כדי לעדכן איפה נשמעת ברגעים אלה אזעקת צבע אדום. לחדשות משתרבבות ידיעות על הפגנות של בדואים וזריקות אבנים גם בנגב, וצלבי קרס בכביש שישים ובעיר העתיקה.

צלב קרס מתנוסס מעל לכפר בית עומר. התמונה באדיבות סוכנות הידיעות תצפית

התחושות באוויר גורמות למחשבות שלי לשוטט אחורה בזמן, לתקופה של עמוד ענן ומבצעים קודמים שהיו. מועצת יש"ע מקימה אתר לסייע לתושבי הדרום, ואני נזכרת בימי מלחמת לבנון השנייה, כשעלינו צפונה לסייע לתושבי הצפון ויושבי המקלטים. כשאני ממש מאבדת שליטה על מחשבותיי אני מרגישה פתאום שחזרתי אחורה לשנת 47-48, הצעת החלוקה של הארץ ולאחריה יציאה למלחמת העצמאות של מדינת ישראל, ואני חושבת לעצמי שלא הרבה השתנה.

גם היום, שישים שנה אחרי, אנחנו נאבקים על העצמאות, אפילו שכבר יש לנו מדינה. המדינה שלנו מסוגלת להכיל מיעוטים ובני דתות אחרות, אבל רבים מהם לא מסוגלים להכיל אותנו. מי שלא רצה אותנו ב-48, ביפו, בחברון או בירושלים, לא הפך את עורו ואת רצונותיו, וככל הנראה עדיין לא רוצה אותנו פה, לא ביו"ש בפרט או בארץ ישראל ככלל...

אז בתחזית מזהירים כי בימים הקרובים יתחמם, חימום ניכר ברוב רחבי הארץ. ואני מתפללת שנצלח את הסבב הזה בלי נפגעים בנפש, בגוף או ברוח, ושכשהקרב הפיזי על המולדת ייחלש, נצליח גם במערכה הקשה והבינלאומית, בקרב התודעתי, למי באמת שייכת המולדת.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
רחל (אורח) הגיב ביום רביעי 9.7.14

תודה שכתבת כמה מילים.
כמה צריך שוב ושוב לשמוע את ההסברים
שאני כאן בזכות.
וזו חובתינו.
צריך להשמיע זאת עוד ועוד
ובאפיקים רבים נוספים.
ברכותי לשמירה על הכוחות השפויים.

הגב
וינקי (אורח) הגיב ביום רביעי 9.7.14

אז אש קדש על המפה?

הגב