מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. יום שלישי 29.7.14 8 תגובות לפוסט 18988 צפיות

שעתן של האמהות האמיצות

צו הגיוס שמודבק כבר שלושה חודשים על המקרר שלנו קורם מחר עור וגידים. או נעלי עור ומדים. ילדי הבכור מתגייס לצבא הגנה לישראל. מניחה שזה אף פעם לא קל במיוחד, אבל בעת הזו עוד יותר מומחש לי עד כמה זה אומר שכעת תורי להתייצב בשורה אחת עם כל האמהות האמיצות מצפון עד דרום, מתש"ח עד תשע"ד, שורה שאני גאה להיות חלק ממנה, של אמהות אוהבות שלבן מפרפר אבל כבר שנים כה רבות הן מתמודדות עם האתגר הזה בגבורה.  


בעת הזו זה מורכב פי כמה. צילום: תצפית

לא שצו הגבורה הזה מצליח לייבש לי לגמרי את הדמעות. כבר חודשיים כמעט שמפלס הדמעות שלי קרוב מאד לקו ההצפה. הן צצות על נקלה ומובלעות מהר, והן אומרות תמהיל לא-תמיד-מתוחם של כאב והתרגשות ודאגה ואהבה או כולם יחד. מאז נחטפו שלושה נערים, אחד מהם גר סמוך מאד לביתי בטלמון, ומיד כמו רבים אחרים התייצבתי למשימה – יחד עם צוות הדוברות המדהים של טלמון, לתת מענה להסתערות התקשורתית עלינו, ובין לבין להיות גם שכנה וחברה ואמא לחברים של, מצאתי את עצמי שוב ושוב מוצפת בהן אבל גם מדחיקה אותן לאחר כך. כי יש הרבה מה לעשות עכשיו, וצריך לחשוב בקור רוח, כי בת גלים מולי, כי נערות מדברות אלי, כי הכתבים שואלים, כי הילדים רואים. התפקוד האינטנסיבי הזה די הציל אותי, אני יודעת, אבל גם דחק הכל לפינה בלב שהפכה קצת דחוסה מדי, מקשה עלי אפילו לכתוב, מחכה לאיזה בכי גדול שישחרר הכל, אבל עוד לא הגיע זמנו, כי מלחמה עכשיו, ועכשיו צריך אומץ וגבורה.

מלחמה עכשיו וזה לא פשוט לגייס ילד, אבל יותר מכל זה מחייב לגייס את כל כוחות הנפש. זה לא אומר שהדמעות לא יתפרצו, מותר להן, ואולי אף מוטב לי, אבל הן לא יאמרו חולשה אלא התמודדות, לא שבירה אלא התגברות, לא רחמים אלא הבנה שזה חלקי במאמץ ההגנה של העם שלי על ארצו הקטנה ורבת הייסורים והאהבה והחסד. וגם התרגשות, איך מהר גדל הילד ונהיה לגבר. חייל. ואפילו גם הוא מתרגש.

אתמול קניתי ערימה ענקית של תחתוני בוקסר ולמוכרת התמהה עניתי שהבן שלי מתגייס מחרתיים. יואו יש לי צמרמורת, היא אמרה, הבן שלי התגייס בדיוק עכשיו לפני שנה. זה יום לא קל, תתכונני. ושיהיה לכם ממש בהצלחה. ושיחזור בשלום. ושוב הדמעות האלה מתחושת האחווה המיוחדת, החמה, המחבקת, שהרגשתי כל כך הרבה פעמים בחודשיים האחרונים, בצד הכאב. שתיהן הולכות יחד, מסתבר, ולכי תדעי איזו דמעה שייכת למי.

אפילו שיר שתמיד העלה בי חיוך מגחך, שלשום כששמעתי אותו בפעם המי יודע כמה ("אתה כותב לי שקיבלת סרט, ושלרב סמל אתה מתאים, אינני מבינה מה זאת אומרת, אך אם זה טוב אשלח לך סרטים; סרטים לך שולחת אמא... צמח וגדל רב סמל, ותמיד תזכור את אמא"...) – הוא הצליח להעלות בי דמעה קטנה. ופעם ראשונה שהאמא הזאת עם עצותיה הפולניות ודאגותיה הטרחניות נראתה לי כל כך מובנת. אולי בשיר הזה היא קצת מוגזמת אבל היא טמונה אי שם בכל אחת מאתנו, בכל אחת מהאמהות הגיבורות.

וכמה טוב לי שרוח של גבורה מנשבת בכל מקום בארץ הזאת בימים האלה. רוח מרגשת שמזמן לא ידענו. מאמהות מופלאות שניצבו כמוני בלשכת הגיוס עם בניהן לפני שנתיים או שלוש או חמש והם כעת בלב הקרב; מאמהות שנקראו אל בתי החולים; מאמהות שקיבלו את הבשורה הקשה מכל. כולן מדהימות בגבורתן ועוצמתן, ואני מרגישה שייכת למשפחה מופלאה, ולגמרי לא לבד.  

כבר הייתי חברה של חייל ואשתו של חייל ואפילו חברה של חייל פצוע, אבל להיות אמא של חייל זה לא אותו דבר. זה איכשהו מסובב את הבטן הרכה באופן אחר. אבל אם כל כך כל כך רבות עברו את זה לפניי והתמודדו באומץ, גם אני יכולה. כמו גדולה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
8 תגובות לפוסט זה
אורית (אורח) הגיב ביום שלישי 29.7.14

את גדולה מהחיים! שיהיה הרבה הצלחה לבן היקר

הגב
איתי הראל (אורח) הגיב ביום רביעי 30.7.14

מאירה כרגיל כתבת מדהים ומרגש. שיהיה בשעה טובה ותזכרו תמיד את הזכות הגדולה שאבות אבותינו היו נותנים את כל מה שיש להם על מנת לזכות ולהיות חיילים יהודים במדינת ישראל. שיהיה בהצלחה רבה ובע"ה יחזור בשלום הבייתה לאחר שירות משמעותי

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום רביעי 30.7.14

מאירה,

את בכלל אישיות מדהימה!

אבל נוסף לזה כ.כ ריגשת!!!

בע.ה שילך ויחזור לשלום!!!!

הגב
מאירה דולב
מאירה דולב הגיב ביום רביעי 30.7.14

תודה לכם! מחמם את הלב

הגב
שלומית גלמן בית אל (אורח) הגיב ביום חמישי 31.7.14

מאירה יקרה,
התרגשתי עד מאד לקרוא את דברייך ואני מזדהה עם כל מילה. הצלחת להמליל את הרגשות המלוות אותנו "אחיות לנשק"!
אני מבינה מה שעובר עלייך כאם שעומדת לגייס את בנה החמישי והצעיר בעוד כמה חודשים (חבר של דוד). ומאחלת לכולנו שיגשימו את הערכים שעליהם חינכנו אותם לטובת עם ישראל.

הגב
מאירה דולב
מאירה דולב הגיב ביום ראשון 3.8.14

תודה רבה שלומית, ובהצלחה גם לכם! אמן

הגב
עידית (אורח) הגיב ביום ראשון 31.8.14

יקרה. אז הנה גם את זה אנחנו עוברות יחד. גייסנו את הבן הבכור שלנו ערב ר"ח מנחם אב. באותו שבוע בו בקרתם גם אתם בבקו"ם. כששאלו אותי לפני איך אני מרגישה לא ידעתי להגדיר את ההרגשה. זה חדש. כמו הרבה דברים חדשים שחווינו איתו שרק לאחריהם ידעתי מה מרגישים. אבל כשהיינו שם הוצפתי בהרגשה מוכרת. נזכרתי בתחושות שהציפו אותי כשנכנס סבא שלי ז"ל לחדר ובו מיטת התינוק דקות ספורות לפני טקס ברית המילה. וידעתי: זה סיפור של דורות. סיפור של אמהות שיודעות שזה מה שצריך לעשות אבל זה קשה וכואב ולא הגיוני בעליל ובכל זאת - הנה אנחנו כאן. מרגישים "מגייסים" למרות שהבחור מתגייס מעצמו. בעזרת ה', שיחזרו בריאים בנפשם ובגופם. חזקים ושמחים ושגם לנו- יהיה מספיק כח. אוהבת.

הגב
מאירה דולב
מאירה דולב הגיב ביום חמישי 4.9.14

תודה עידית, ריגשת. את כל כך צודקת. זה לגמרי סיפור של דורות, סיפור נכון למרות הקושי והכאב.

הגב