תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום שני 18.8.14 8 תגובות לפוסט 16378 צפיות

צוקית איתנה

כשנשות המגויסים מקבלות הזמנה לבוא להתפנק עם בן הזוג במסעדה ולהציג שובר שחרור ממילואים, אני מבינה שמסתיימת לה תקופה.

שבועות מורכבים עברו עלינו כאן, בארץ הזו שתושביה נעמדו כצוק איתן, כולם יחד וכל אחד לחוד בחזיתו הוא. כוחות אדירים של אחדות, אהבה וחוסן הורעפו על כולנו; החזית על העורף והעורף על החזית, כשלא ברור מי מחזק את מי ומי נמצא איפה.

חבורת נשות הקבע בישוב שבו אני גרה התרחבה בן לילה, ונוספו אליה בצעד חכם ונכון גם נשות צו 8 ואמהות החיילים. פתאום כולם לא בבית, כולן דואגות, כולן מתגעגעות, ובעיקר מתמודדות עם ההבנה שהן צריכות להיות צוק איתן. פתאום חיינו המשונים בלי אבא בבית הפכו לנורמה, ומי שלא גויס ומצא את עצמו חוזר בערב מהעבודה, הפך להיות החריג. זה נשמע מוזר, וזה גם הרגיש ככה, אבל היה משהו מאוד מאחד ומיוחד בתחושה הזו שכולנו יחד באותה סירה. תודה לאל שהמצב הזה הוא רק זמני ולאט לאט מסביב חוזרים לשגרה. ברחוב, במכולת, בעבודה, כולם שואלים "נו, הוא כבר חזר הביתה?". אז זהו שלא... הוא חזר ושוב נסע, אצלנו צו 8 זה מציאות חיים מתמשכת. נכון, זו בחירה שלנו, נכון, אני מאוד גאה להיות חלק מהמציאות הזו, ועדיין זה לא פשוט, בעיקר כשרק לפני רגע כולם חיו ככה והרגשנו מה זה להיות כמו כולם, והנה ברגע זה נגמר.

החיים האלו דורשים ממני להיות כל היום צוקית איתנה, וזה לא פשוט בכלל.

זה לא הקושי הטכני, וגם לא הגעגועים, זה קושי אחר, זה הקושי להיות כל הזמן חזקה, להרגיש ביום יום את מה שכולם הרגישו כאן כמה שבועות והספיק להם. החיים וההתמודדויות שוחקים את הרוח האיתנה הזו, ומושכים אותנו למטה; ובשעת מלחמה כולנו מרימים ראש וזו משימה לא פשוטה, בטח לא בחופש הגדול, בטח לא כשכולם חוזרים לשגרה בעוד שאצלנו ההיפך הוא השגרה.

החיים לימדו אותי לא להסתכל ולא להשוות, הבית שלי זה מה שאני רואה לנגד עיניי, ולא פוזלת שמאלה או ימינה לבית של השכנים, לא בודקת מתי הבעל חוזר שם הביתה ולא כמה פעמים הוא שמר על הילדים בזמן שאשתו הלכה לנוח או סתם נסעה להתאוורר. ועדיין זה לא קל, זו משימה שדורשת גם היא המון כוחות.

לפני כמה ימים הרגשתי שהכוחות האלו נגמרים לי, שנמאס לי להיות צוקית שכזו, שאני זקוקה לשקט, שהאחריות הזו כלפי הילדים וכלפי הפקודים והגיזרה וכלפי מדינת ישראל - עתידה עברה וההווה שלה - כבדים עליי. הרגשתי שאם אני לא מוצאת את הזמן הזה לעצמי אני פשוט משתגעת, ובעיקר הופכת לגוש עצבים שיורה לכל הכיוונים. ההורים שלי, שהם בדרך כלל הצוק האיתן שלי, יצאו לחופש, מה שערער לא מעט את מעט העוגן שהיה, ולכן נותרה לי רק ברירה אחת – בעלי. לא מעט ייסורים ליוו את ההחלטה להודיע לו שהוא לוקח את הילדים איתו לצבא. זה לא איזה משרד נחמד שאפשר לדחוף שם את הילדים מול איזה מסך, וגם בערב הוא לא חוזר איתם הביתה והם נמצאים שלוש שעות נסיעה מהבית; אבל כנראה שהתחושה שאני עומדת על קצה הצוק האיתן שלי גרמה לי פשוט לעשות את הצעד הזה. זה אמנם היה צעד קדימה אבל לא לתהום, זה היה צעד מבריק שגילה עד כמה לא תמיד צריך להגיע לקצה, וכשאי אפשר כבר אז תמיד אפשר למצוא פתרונות.

והוא אכן עשה זאת, למרות שהיה מסובך ובלתי אפשרי ולא היה לו זמן והיה תרגיל והוא בכלל בשטח. הוא לקח אותם. הם נהנו, הם היו עם אבא לבד (טוב, לא ממש לבד), הם עשו דברים שאם אמא הייתה שם היא בטוח לא הייתה מרשה, והם התנהגו למופת (גם זה משהו שלא היה קורה אם אמא הייתה שם).

זה היה מבצע צוק איתן הקטן שלי, ולא נדרשת כאן שום ועדת חקירה, המסקנות כבר ברורות:

1.      וועדת זכויות האדם של האו"ם בטוח תומכת במבצע הזה

2.      זכיתי לגלות שהכל אפשרי ושאני יכולה להתחיל גם לדרוש ולא רק לתת (למדינה כמובן).

3.      היה לי שקט וזמן איכות עם עצמי באמצע אוגוסט, משהו שבחיים לא קרה לי.

4.      אני בטוח ניצחתי ולא משנה מה יגידו בחמאס או בשמאל.

5.      אחרי הפסקת אש של כמה חודשים אני יוצאת לעוד מבצע.

6.       הילדים בטוח ישמחו אם אמא תיסע כל השבוע לצבא ואבא יישאר איתם בבית כי "עם אבא הרבה יותר כיף, הוא מרשה לנו הכל"

7.      אני שוקלת את העניין ברצינות.

צוקית איתנה או לא, אני כל כך נהניתי. ואפילו התגעגעתי.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
8 תגובות לפוסט זה
כרמי אור (אורח) הגיב ביום שני 18.8.14

אלופה! כמו תמיד, היצירתיות מנצחת... וכן, עם השנים חשוב להגיע למקום של 'לדרוש' וממש ברכה שיש לך מישהו לדרוש ממנו ;-) בהצלחה במבצע הבא...

הגב
מלי (אורח) הגיב ביום שני 18.8.14

מבריק. גם אני הולכת לאמץ את זה..

הגב
שרה אורית תורם (אורח) הגיב ביום שני 18.8.14

כל הכבוד!!! רעיון מבריק

הגב
יפה גליקמן (אורח) הגיב ביום שישי 22.8.14

תמר יקרה,
את צוקית מדהימה שראויה לכל שבח.
מן הסתם, את גם כותבת נפלא.
מי לא גאה בך?
בעלך, טריוויאלי, שהרי ברי לי שאחרת לא היה נישא לך.
על הצוק הזה בדיוק הוא אוהב לטפס.
המתנחלים, טריווילי, שהרי את בשר מבשרם ועוד כותבת על עצם הדברים, על עצמותם ועל עצמותך....קצת פחות טריוויאלי להסכין עם מתנחלת פמיניסטית כמוך, הנושאת בגאון את צוקיותה.
הכי פחות טריווילי הוא גוש השמאל. לא שחלילה הוא עלול לעבור כריתה אלא שעליו לגלות ולהתעמת עם העובדה שמתנחלת עצרה את המלחמה במו ידיה והחליטה לפוש ולהנות כשהאש לוחכת בשדה הקרב.
בלי סנדוויצ'ים לחיילים.
אח! זו גבורה.
מגיע לך צל"ש להיותך אדם שפוי ומאוזן בשעת מלחמה.
גם לי היו כמה גימיקים כאלה בהתנחלות של תל אביב
ובטח עוד כמה צוקיות בחרו לנטוף דבש בעצם ימי הקרב.
למען האמת, פחדתי לטפס על צוקים כדי להנות מהמראה המרהיב של השמים הדלוקים.
פחדתי אפילו לתפוס טרמפ או לעצור אוטובוס בקו הנוסע אל נווה צוף ואל כל מקום אחר שמעבר לקו הירוק.
אל תשאלי איך שאטתי חופשי ברחובות קריה נאמנה אשר בתוך הקו...להד"ם
לכל מקום אליו הלכתי ועודי הולכת עודני בודקת היכן מסתתר מרחב מוגן.
אל תשאלי איזו בעייה חוויתי אתמול בתחנת הרכבת.
מאחורי רשף חניון מכוניות, מה יהיה?
מה יקרה אם יתבו להם הרסיסים מוצא מן הכיפה לנחות בדיוק שם, ישר על המנועים?
שמא אחצה את הכביש הסואן, הרב מסלולי אל עבר הבניינים שבגדה הסמוכה?
איני חפצה להיות אייטם נוסף של תאונה בדרך אל עוד מחסה מוגן.
אמדתי את המירווח מתחת לספסל התחנה.
נטלתי לבסוף החלטה אמיצה אותה נטלתי עם 7 מיליון אזרחים שותקים.
להפקיר את דמי בידי הגורל.
לא לרוץ
כי אין לאן.
אחת מני רבים.
אך...אם חלילה אפגע?
איפה ימתינו לי ההמונים בעוד 5 שנים?
זה לא עוזר, לכל הרוחות.
לחשוב חיובי.
שלווה.
אני מניחה לשדות הקרב של הדמיון לחגוג בתודעתי את כל האופציות הפתוחות.
עדין פתוח.
עשרות תסריטים מרתקים בסגנון של "מה יהיה" מככבים על בימתי מאז עלות האש.
כן, הפכתי לכוכבת מבוקשת.
בלי צופים.
אני סןגרת את החדשות.
שמה דיסק של ברברה סטרייסנד MEMORIES.
זה היה לפני.
סליחה.
אני נוטלת את הגיטרה ופורטת על שלושה מיתרים ועוד כמה אצבעות קופצות
שיר שאיני יודעת איך לנגן אותו
יפה גליקמן / מכתב לצוקית ממצוקי תל אביב
(C) כל הזכויות שמורות להוצאת דלישס.

הגב
יפה גליקמן (אורח) הגיב ביום שישי 22.8.14

מתנצלת על שגיאות ספורות שנפלו בקטע אותו פרסמתי.
איני יודעת האם ואיך יש אפשרות לתקן את המקור.
בברכה,
יפה גליקמן.

הגב
יפה גליקמן (אורח) הגיב ביום שישי 22.8.14

תמר היא מתנחלת בעלת כישרון כתיבה אדיר.
אני ממליצה בחום לקרוא את הכתבה הנפלאה שפרסמה על אשת "צוק" בימי המלחמה , בעצם, על כל אשה עם בעל או / ו ילדים בחזית או במגרש המשחקים הביתי.
הגבולות בין חלוקים בדעות יצטמצמו, כשנקשיב.
עת נלמד להבין למרות המרחקים הגיאוגרפיים והרוחניים ,שכלנו, אשר קורצנו מאותו חומר, עסוקים באותו מגרש אנושי, ניגפים ונטרדים באותם קשיים ועומסים, הדרך אל עולם טוב יותר תיפתח.
תגובתי, מכתבי, לתמר, התפרסמה בנפרד.

מכתב לצוקית ממצוקי העיר תל אביב / יפה גליקמן
(C) כל הזכויות שמורות להוצאת דלישס.

בברכה,
יפה גליקמן
תל אביב
עיר עם הפסקה.

הגב
יפה גליקמן (אורח) הגיב ביום שישי 22.8.14

תמר היא מתנחלת בעלת כישרון כתיבה אדיר.
אני ממליצה בחום לקרוא את הכתבה הנפלאה שפרסמה על אשת "צוק" בימי המלחמה , בעצם, על כל אשה עם בעל או / ו ילדים בחזית או במגרש המשחקים הביתי.
הגבולות בין חלוקים בדעות יצטמצמו, כשנקשיב.
עת נלמד להבין למרות המרחקים הגיאוגרפיים והרוחניים ,שכלנו, אשר קורצנו מאותו חומר, עסוקים באותו מגרש אנושי, ניגפים ונטרדים באותם קשיים ועומסים, הדרך אל עולם טוב יותר תיפתח.
תגובתי, מכתבי, לתמר, התפרסמה בנפרד.

מכתב לצוקית ממצוקי העיר תל אביב / יפה גליקמן
(C) כל הזכויות שמורות להוצאת דלישס.

בברכה,
יפה גליקמן
תל אביב
עיר עם הפסקה.

הגב
יפה גליקמן (אורח) הגיב ביום שישי 22.8.14

תמר היא מתנחלת בעלת כישרון כתיבה אדיר.
אני ממליצה בחום לקרוא את הכתבה הנפלאה שפרסמה על אשת "צוק" בימי המלחמה , בעצם, על כל אשה עם בעל או / ו ילדים בחזית או במגרש המשחקים הביתי.
הגבולות בין חלוקים בדעות יצטמצמו, כשנקשיב.
עת נלמד להבין למרות המרחקים הגיאוגרפיים והרוחניים ,שכלנו, אשר קורצנו מאותו חומר, עסוקים באותו מגרש אנושי, ניגפים ונטרדים באותם קשיים ועומסים, הדרך אל עולם טוב יותר תיפתח.
תגובתי, מכתבי, לתמר, התפרסמה בנפרד.

מכתב לצוקית ממצוקי העיר תל אביב / יפה גליקמן
(C) כל הזכויות שמורות להוצאת דלישס.

בברכה,
יפה גליקמן
תל אביב
עיר עם הפסקה.

הגב