רחלי סגל
רחלי סגל בת 35, נשואה ואם לשלוש. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה. יום שבת 13.9.14 7 תגובות לפוסט 16206 צפיות

ותחדש פני אדמה

כשסיימנו להניח על האדמה את משטח הדשא האחרון, אמרתי לו: עכשיו נראה מישהו מעז להזיז אותי מפה. והירושלמי שלי, שלגמרי לא התלהב מחזון המדשאה והממטרות של אשתו, אמר: באמת היה חכם לעשות את זה בעצמנו.

כמו אצל כמה וכמה אנשים שאני מכירה, שנת השמיטה המתקרבת הייתה זו שגרמה לנו סוף סוף לעשות משהו עם הגינה. יש דד-ליין. מה שלא נשתול עכשיו יצטרך לחכות שנה שלמה.
אז יצאנו לשופינג, מהסוג שאני דווקא אוהבת, ושבנו לחצר הבית להתמודד עם מילים כמו: לקלטר ולתחח.

 

אלול הזה היה מלא בזיעה ובוץ, ובחזרה לנעלי ההרים מתקופת השירות הלאומי, אבל היה גם מלא בשמחה והתפעלות. ובענייני אמונה. לא האמנתי שנגיע לזה, וכשהגענו לא האמנתי שהדשא הצהבהב-משהו ייקלט באדמה ויהפוך ירוק תוך יומיים-שלושה. ועכשיו אני צריכה להאמין שהפנטס באמת יתרחב באופן מרשים, שהמנדיבלאה הצהובה תטפס עד הגובה הרצוי, ושהשכנים לא יהרגו אותנו כשיגלו ששתלנו עץ גויאבה לא הרחק מהחלון שלהם.

וזאת כאילו רק גינה. דשא, שיחים, עצים. (ושלוש תרנגולות מחרסינה. אל תשאלו.) אבל יש בה כל כך הרבה יותר מבחינתי. כי אני גם צריכה להאמין שאנחנו באמת נוטעים לשנים. שהעץ בפינה האחת ייתן צל לארוחת בוקר זוגית של יום שישי, וזה שבפינה האחרת יהיה מספיק חזק כדי לתלות עליו נדנדה. ושנראה פירות. אפילו גואיבות.

לא אחד ולא שניים שמעו את הבדיחות הלא-ממש-מצחיקות שלי על היום שבו יפנו אותנו מהבית ונלך להקים גרעין תורני בארסוף או יישוב קהילתי בסביון. אבל האמת היא שכשהנחנו את הדשא לא הפסקתי לומר שממש חשוב שזה ייצא ישר, כדי שנוכל לשים עליו שולחנות באירוסין של הבת. כן, זו שעלתה החודש לכיתה ב'.

בפלייליסט אלול-תשרי שלי שירי סליחות וסתיו. (יש לי אחד לכל חג, אם תהיתם) ואני אשכרה מתרגשת לצלילי נעמי שמר, אם באמת "בראש השנה פרחה שושנה אצלי בגינה". וכתמיד בפלייליסט גם רחל שפירא עם "השמיים משתנים לעיני החקלאים", והם משתנים, אפילו לעיני מושבניקית-בלאי שכמוני. ושאלת "מה יקרה ומה יחלוף?" מרחפת יותר מתמיד.

עוד רגע השנה הזו מסתיימת. שנה שבה באדמה נטמן אבא שלי, שחסר לנו בכל יום בשלל אפיזודות, ובתוכן השבוע, כשלא הגיע להעיף מבט על העבודה בגינה ולייעץ בקול סמכותי שבראש מערכת ההשקיה צריך צינור 3/4 צול, ו"תביאי שנייה מפתח שוודי...".
באדמת הגינה שלנו אני מטמינה עכשיו זרעי אופטימיות. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
אנונימי (אורח) הגיב ביום שבת 13.9.14

אמן.
מרגש.

הגב
השכנים (אורח) הגיב ביום שבת 13.9.14

אז הגינה אכן מקסימה, השכנים כבר מחכים לאירסין , והעץ גויאבות ...
וכמו שאמר מאיר אריאל :" הדשא של השכן ירוק יותר."
אוהבים , אנחנו

הגב
יעל (אורח) הגיב ביום ראשון 14.9.14

מקסים.
משתתפת בכל מילה ומילה.
פתאום יש ירוק בגינה, העצים נראים חתיכים אחרי גילוח לקראת השנה הבאה
והפרחים המהממים רק מחכים לפרוח...
שנה טובה

הגב
אריק קרמר (אורח) הגיב ביום שני 15.9.14

התרגשתי לקרוא,ובמיוחד כשאימי נפטרה ממש לפני כמה ימים,ותודה על האופטימיות
שנה טובה

הגב
ליטל (אורח) הגיב ביום שני 15.9.14

התרגשתי, מאוד!
גם אצלנו בעלי הפשיל שרוולים, קנה קאטר וכפפות לעבודה בגינה ויצא למבצע ניקוי ונקוש. נחת!!!

ועוד משהו, הפלייליסט הזה שלך. בא לי ממש!!!! יש אפשרות?

הגב
ציפי (אורח) הגיב ביום חמישי 2.10.14

אמן ואמן כן יהי רצון, מרגש מאוד ונוגע בכל עצב-תרתי משמע.
תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה!!

הגב
נעמה (אורח) הגיב ביום שבת 25.10.14

מזדהה מאוד ... מרגש במיוחד להערך לקניית פרחים ועצים כמשהו טכני ואחרי שהם כבר באדמה נוצר איזה חיבור מיוחד ומרגש לאדמה ולבית...

הגב