מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום שלישי 14.10.14 4 תגובות לפוסט 15507 צפיות

בסוכות תשבו

27 שנים לקח לי להבין שמעולם לא קיימתי מצוות סוכות כהלכתה.

                                     * * *

נכון, בעצם היותי אישה אני יכולה ליהנות מהפטורים הקבועים של  מצוות שהזמן גרמן, אבל במשפחה הפמיניסטית שלי מעולם לא החזיקו מהפטורים האלה. אני זוכרת בקרים רבים שבהם הייתי קמה בבוקר לאכול קערת קורנפלקס ולקרוא ספר, והייתי מעתיקה את מקומי מפינת האוכל בבית לסוכה בחוץ רק כדי לרצות את אבא שלי.

מה לעשות, תמיד הייתי יותר טיפוס של בית. במרפסת הייתי יושבת לעיתים נדירות; בלילות הקיץ, כשהמשפחה היתה בוחרת לאכול ארוחת ליל שבת בחוץ, הייתי מחמיצה פנים, ובכלל כל חגי השטח שנהיו כל כך פופולאריים בשנים האחרונות ממש לא עשו לי את זה. אני מעדיפה את שולחן האוכל ואת ארוחת החג המסורתית בתוך הבית, ולהתחבר לטבע מבחינתי אפשר להשיג גם בטיול נחמד אחרי הארוחה...

בסוכות, לא משנה כמה הסוכה יפה ומקושטת ומדיפה ניחוחות של חופש ותפוח בדבש, לשבת בפנים ולאכול שלוש ארוחות ביום היה די והותר בשביל לצאת ידי חובה מבחינתי. בשנה שעברה אפילו בזה נאלצנו קצת לחפף, כיוון שבדירתנו בעיר לא היתה לנו אפשרות להקים סוכה, ולכן ניצלנו כל הזמנה לאכול אצל חברים או משפחה בשמחה ובהתלהבות. כשלא הוזמנו, פשוט אכלנו בבית... "בסוכות תשבו שבעת ימים" בא לידי ביטוי אצלי רק כשהיה מדובר בארוחה רשמית, ואת כוסות הקפה שלי המשכתי לשתות על הספה בבית.

התמונה באדיבות כיכר השבת

אתמול קיבלנו הזמנה לארוחת בוקר וטיול אצל חברים טובים שגרים בגוש עציון. פעם גרנו במרחק שני רחובות זה מזה בירושלים, ומאז הספקנו אנחנו להצפין להרי בנימין והם להדרים להרי גוש עציון. את ההיריונות עברנו במקביל, ושתינו ילדנו בנים תכולי עיניים בשם נוה בהפרש של חודש בלבד. מידי כמה חודשים אנחנו מנסים להיפגש ולהשוות בקריצה בין התקדמות הקטנטנים, וכיוון שעברו כמה חודשים מאז המפגש האחרון, נענינו בשמחה להזמנה.

סוכות רבות נבנות בשל אילוצים שונים ומשונים על גגות, בקומת הקרקע של הבניין או בחזית האחרית של הבית. הסוכה של חני והלל היתה הדבר הראשון שנכנסנו אליו, כיוון שהיא היתה בכניסה לבית. הסוכה היתה נטולת קישוטים מבריקים ואורות מנצנצים שנמכרים היום בכל מקום בכמויות מסחריות וגורמים לנו לחשוב שבעצם אולי מדובר בכלל בקישוטי חג המולד;  אבל היה בסוכה הזאת בכל זאת משהו שונה. לסוכה הזו היתה תחושה של בית. עם ספה וכריות, ספרייה עם ספרי קודש, צנצנת זכוכית עם עוגיות על השולחן ווילונות ורודים עם נקודות על החלון, לראשונה בחיי הרגשתי תחושה הפוכה. כשנכנסתי לסלון הרגשתי שהשהות שם לא אמורה להימשך זמן רב ושהסוכה היא המקום שבו אנחנו באמת אמורים להיות. ארוחת הבוקר נמשכה שעתיים ושלוש וארבע, וכעבור חמש שעות נזכרנו שתכננו גם לטייל איפשהו, אבל בין הקפה לעוגיות שכחנו מזה לגמרי. זו היתה הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי את הסוכה כבית, ואת הבית הקבוע כמשכן ארעי.

בשנים עברו הסוכה תמיד הורגשה לי כמו עול. בטיולים משפחתיים צמצמנו את האכילה תוך כדי המסלול בטבע כי לבנים לא היתה סוכה, ואת הארוחות המסודרות היינו אוכלים בכל מיני סוכות מאולתרות באתרים ארכיאולוגים, ולפעמים מחכים בצד ממש כמו במסעדה עד שיתפנה איזה שולחן פלסטיק. בסוכה בבית - החום הכבד, הדבורים והזבובים או הגשם הפתאומי - תמיד הפכו את הישיבה בסוכה לעניין די מעיק עבורי. אבל פתאום בסוכה ההיא בגוש עציון, הרגשתי שאפשר גם אחרת. הרגשתי שכאשר הופכים את הסוכה לבית אמיתי, שבו שוהים רוב שעות היום, הישיבה בסוכה הופכת למהות החג ולא לחדר אוכל זמני.

מחר בבוקר אנחנו נפרדים מהסוכה, במעין טקס יבש שמקיימים כל שנה, אבל השנה אני מרגישה שלקח לי יותר מדי זמן להבין מהי מצוות סוכה באמת. לכן נראה לי שטקס הפרידה השנה יהיה מבחינתי קצת יותר משמעותי, כי בשנה הבאה עלינו לטובה אני יודעת שאני באמת אחכה בקוצר רוח לחג שבו נבנה לנו סוכה אמיתית. סוכה שהיא בית גם אם בית זמני, ונוכל לשבת בה שבעה ימים, אבל לשבת באמת ולא רק כדי לצאת ידי חובה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
4 תגובות לפוסט זה
יעקב ל (אורח) הגיב ביום שלישי 14.10.14

מירי היי, אני גם השנה חוויתי את החג בצורה אחרת. כבר שלוש שנים שאני גר ביחידת דיור ולא בנינו לעצמנו סוכה. וכל הזמן היינו הולכים לאבא או לשכנים וזה היה עבורי תחושה עול ופשוט הפסקתי לאכול לחם בחג כדי שאני לא "יהיה חייב סוכה".

השנה החלטתי אחרת. בדקה ה90, ערב החג, השגתי משכנים כמה ברזלים, משכן אחר בדים, ואבא שלי הביא סכך. ובניתי סוכה של מטר על שלוש. והרגשתי כאילו נפתח בפני חג אחר. שונה. יש לי סוכה משלי. פשוטה ללא קישוטים. בה הרגשתי את החג במלוא עוצמתו. סוכה קטנה בחיצוניות אבל פנימה הרגשתי שיש לי את הסוכה הכי גדולה בשכונה והכי יפה.

חג שמח!

הגב
שמואל יריב (אורח) הגיב ביום חמישי 16.10.14

ביטאת נפלא את ההרגשה שלי הקשורה לישיבה בסוכה, ואת ההרגשה המלווה את פירוק הסוכה. נזכה כולנו תושבי בנימין לחגי סוכות בהם נמשיך לשבת בסוכות הצמודות לבתינו שבארץ בנימין.

הגב
ש (אורח) הגיב ביום חמישי 16.10.14

מכירה את הזוג והייתי אצלם בסוכה. הצלחת לבטא בצורה מדהימה את מה שהרגשתי שישבתי שם. תודה!

הגב
מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה הגיב ביום שישי 17.10.14

תודה על התגובות, שמחה שהצלחתי לקלוע לתחושה שמסתבר והיא משותפת להרבה מאוד אנשים. אמן ואמן, משתתפת לאיחוליך שנזכה לעוד שנים רבות של הקמת סוכות בלב המולדת ובכל סביבותיה

הגב