תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום חמישי 5.2.15 אין תגובות 13667 צפיות

מי כאן ציוני?

מערכת הבחירות הנוכחית חושפת בפנינו כמה נקודות ציון חשובות לגבי המיקום הרוחני-תרבותי שלנו כעם. אולי יהיו כאלו שיחלקו על האמירה הזו, אבל מה לעשות, ככה זה מרגיש לי!

מומחי דעת קהל, יועצים ומנהלי תעמולת בחירות, יודעים מה לשווק ואיך, הם מנתחים ללא הפסקה את רצון העם - מה מעניין אותו, מה יגרום לו "לקנות" את הסחורה או המועמד / מפלגה במקרה הזה. המסקנות שלהם מפחידות אותי! ההבנה שמערכת הבחירות נראית כמו תכנית ראליטי, המרוץ אחרי ידוענים וסרטוני ביביסיטר והיפסטר מאוד מטרידים אותי – ל א מהחשש (ויש כזה) של מי ייבחר כאן בסוף התכנית, אלא מהעובדה שזה מה שמדבר אלינו, שזו השפה וזה הסגנון; ובעיקר ההבנה שבזמן שהאח הגדול איפשר לנו לחדור לחיים של אנשים אחרים, הוא גם חדר לנו לחיים.

ההבנה שיש כאן אפשרות לבחון את עצמנו דרך מערכת הבחירות גם גילתה כמה דברים מעניינים. הויכוח הסוער על מי כאן ציוני? מי יכול ורשאי לקרוא לעצמו "מחנה ציוני" ? מי כאן פוסט ציוני? -  מחזיר אותי אחורה לרגע הזה שבו נחתמה מגילת העצמאות. חבורת אנשים בעלי תפישות עולם שונות, שככל הנראה לא היו חותמים על שום הסכמה משותפת, פרט לעובדה שחייבים כאן מדינה. בתחילת הדרך סוכם אז שהחתימה תהיה על המכנה המשותף הכי רחב ובסיסי שעליו הם יסכימו, ומשם יתקדמו הלאה.

על מה הם הסכימו?

על זה שארץ ישראל היא ארצו ומולדתו של העם היהודי. הם נמנעו מלהגדיר מה זה בדיוק אומר ארץ ישראל. על זה שכדי לחיות כאן צריך ריבונות, כלומר, מדינה, וגם על זכות השיבה הם הסכימו להסכים, ומעבר לכך, הם הבטיחו לעצמם ולנו, נתווכח בהמשך.

ההמשך הזה הגיע, הוא ממש כאן. אמנם כלפי חוץ זה נראה כמו מלחמת אגו מלוכלכת, אבל לדעתי בעומק העניין צפות ועולות השאלות האלו שאז הבטיחו לנו שעוד נתווכח עליהן.

כשניסיתי להגיד לחבריי במחנה הציוני שמתחת לאף צומח להם מחנה פוסט-ציוני, חטפתי על הראש: "מי את שתגדירי מי כאן ציוני"?; "הגיע הזמן שהציונות תתקדם, פעם הציונות דגלה בהתיישבות היום ישנם אתגרים חדשים!". הויכוח התלהט, העלבונות צרבו ואני יצאתי לאיזה בירור רציני בעניין. זה בירור פרטי שלי, אבל זה גם בירור לאומי של מה זה אומר להיות ציוני בשנת 2015. האם אנחנו מתמודדים עם אתגרים חדשים או שאולי מה שהיה אז ב-1948 זה בדיוק מה שאנחנו מתמודדים איתו גם עכשיו? האם הורדת ערך ההתיישבות מהבמה הציונית זה בגלל אתגרים אחרים ואין כבר צורך להניף את הדגל הזה, או שאולי פגיעה בערך ההתיישבות היא מטרה המכוונת לנתק אותנו מהחיבור הלאומי לארץ הזו?

אחרי כמה שיחות עם מומחים לציונות הבנתי שבאמת קשה להוכיח מי ציוני, כי מספיק שמסכימים על שלושת העקרונות הבסיסיים,  והופ אתה בתוך המחנה. ההבנה שהגדרה "ציוני" היא מאוד רחבה והיא יכולה להכיל את כולם, מאוד מבלבלת, כי הרי די ברור מי לוקח אותנו למחוזות מסוכנים שיעקרו גם את היסודות, למשל,  זכות שיבה? כן, בטח, גם לערבים וגם ליהודים. יישוב הגליל? כן ברור, גם ליהודים וגם לערבים. וככה זה ממשיך,  אז אם אי אפשר להוכיח מי כאן ציוני איך אפשר להוכיח מי לא ציוני?

היה לי ברור שזה ממש פשוט וגיליתי שזה ממש לא ככה, זה מסובך, זה רגיש, וזה בעיקר כמעט בלתי אפשרי. על כל הוכחה שההוא לא ציוני יספרו לי על איזה טנק שכמעט חוסל וכמה הוא גיבור, ולכן איך אפשר להגיד עליו שהוא לא ציוני? זה שהוא חושב שיום הנאכבה ויום השואה צריכים להתאחד? על זה הוא מתנצל וגמרנו. אז מה אני עושה עם התחושה החזקה שעובדים עלינו? מה אני עושה עם כל האורות האדומים שנדלקים ומסמנים לי ס כ נ ה?!

דרך אחת היא לנסות להוכיח את השקר, לחשוף את התרמית, את הכוונה. "ייהוד הגליל - כן או לא?" בלי תשובות מתחמקות. מי שלא מסוגל להגיד שהוא תומך בייהוד הגליל נמצא לדעתי במקום מאוד בעייתי ביחס שלו לחיבור הכי בסיסי בין עם ישראל לארץ ישראל, ואז קיימת סכנה שגם המכנה המשותף שהסכמנו עליו כבר לא כל כך ברור, וממילא גם העתיד שלנו כאן כבר לא כל כך ברור.  

ואפשרות שנייה, והיא אולי הכי חשובה לי ברמה האישית, להיות עסוקה במה אני כן ולא במה שהוא לא. זו אמנם מערכת בחירות גורלית, מירוץ צמוד ומלכלכך, והרבה נמצא כאן על כף המאזניים, אבל כמו שכתבתי בהתחלה, אם היא חושפת מי אנחנו באמת אז כדאי שנתחיל לקחת את עצמנו בידיים. וכשאני כותבת עצמנו אני מתכוונת בתור התחלה את עצמי. אז למרות הפיתוי הגדול בלהשמיץ את האחר, כדאי שאתחיל לדבר על מה חשוב בעיניי, על מה ציוני לדעתי ועל מה אנחנו נאבקים כאן והוא מהותי לנו.

ברור לי שיש כאן מאבק פנימי אמיתי, ובסופו של יום נצטרך להמשיך לחיות כאן יחד. יש כללים מאוד ברורים שכדאי שנשמור עליהם, אנחנו וגם הפוליטיקאים שלנו, שימצאו גם הם את עצמם בקרוב יושבים יחד באותו בית.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה