ללי דרעי
ללי דרעי אמא לשישה ילדים, עיתונאית, עלתה לארץ בגיל 15 מצרפת. מתגוררת בישוב היפה בתבל, עלי, ועושה קניות במקום המרגש בארץ: שוק מחנה יהודה. יום שני 9.2.15 6 תגובות לפוסט 11848 צפיות

אהבת ישראל בגרוננו (בלבד)

קיץ 2005. הגירוש ממשמש ובא ואנחנו, הציבור הדתי-לאומי, מרגישים די לבד במערכה. בין הפגנה לשרשרת אנושית, בין צמיד כתום לצעדה, אנו רואים רק את עצמנו.

ואז מגיע רעיון חדש: נארגן שבת התחברות. למי? לעם ישראל! איפה נלך לחפש אותו? באופקים! משפחות מההתיישבות ביו"ש יתארחו אצל משפחות מהפריפריה. עם ישראל, נעים להכיר...

היינו אז משפחה עם ארבעה ילדים. ארזנו לשבת, יצאנו לדרך הארוכה. אופקים קיבלה את המתנחלים בזרועות פתוחות.

מדליקה נרות. מרגישה בבית בביתה של גברת בוקובזה, שהשאירה לנו את דירתה הצנועה לשבת "כי בשבת אני תמיד אצל הבן". יוצאים להתפלל.

ואז מגיעה ההפתעה, האכזבה, המבוכה.

בשבת ההתחברות, המתנחלים לא מתחברים ל'לכה דודי' של בתי הכנסת של אופקים. התוכנית מורה לנו להגיע לשטח פתוח באמצע העיר, שם תיערך קבלת השבת. בנוסח קרליבך. רק אנחנו ואנחנו. עם ישראל, נעים להדיר.

נזכרתי באירוע זה כשהתפוצצה "פרשת אוחנה" הזכורה לרעה. ופתאום הבנתי: לא היתה פה גזענות. חד משמעית. היה פשוט דיליי של בערך מאה שנה. חלק מהציונות הדתית אוהב את עם ישראל, אבל את עם ישראל של הרב (קוק): החלוצים, או החרדים.

עם ישראל תיאורטי כזה, עם שהוא סך האליטות שלו, שעליו ניתן לבנות דרשות שלמות ואידיאולוגיה שלמה. אבל לא הרבה הלכה למעשה.

שלא תטעו: הגרעין הישן של המפלגה הדתית לאומית אוהב גם את אנשי אופקים, וקריית שמונה, והקריות, וכל הארץ בעצם, אבל הוא לא מעריך אותם מספיק. הוא לא "מתחבר" אליהם.

המחשבות שלי ממשיכות לנדוד ומובילות אל הבן שלנו, שמשרת במג"ב. יחיד ביישובו. שומר על הר הבית. בכל פעם שאני מגלה לאחד מבני או בנות המגזר שהבן שלי מג"בניק, התגובה דומה להפליא: "מג"ב? אבל זה לא כל כך איכותי! למה לא צה"ל?". רק חסר שיאמרו: 'למה לא צה"ל, כמו כולם'. אז זהו שלא. לא כמו כולם. משמר הגבול מכנס בתוכו עשרות אלפי לוחמות ולוחמים אשר באים כמעט מכל שכבות האוכלוסייה. המילה "כמעט" היא החשובה פה. יש במג"ב אנשי פריפריה, עולים, סתם עירוניסטים רגילים. ישנם אשכנזים (מעט, רובם יוצאי העלייה מברית המועצות לשעבר), עולים מאתיופיה, מזרחיים (המון!!!), כיפות שחורות, כיפות סרוגות (לא עבודת יד, אלא הכיפות האלה שמוכרים בדוכנים בשוק), כיפות סאטן, כיפות שקופות... בטקס סיום טירונות, אני מוכנה להישבע שהרב היחיד שראיתי היה רב החיל. עם ישראל, בין אלג'יר לטנג'יר...

אגב, הטקס ההוא כמעט בוטל, כי החיילים האלה, פשוטי העם, שמרו באותה תקופה על עיר הבירה שלנו וספגו יום אחר יום, לילה אחר לילה, אבנים בקסדות, בקבוקי תבערה בסיבוב, וזיקוקים בפנים.

אבל הם לא חלק מעם ישראל התיאורטי ההוא. הם ה"עמך". ועמך, לא כולם צדיקים...

שמעתי רב אחד בשבוע שעבר שהסביר שהבית היהודי לא יכול לשריין מקום למי שלא מזדהה עם הערכים של הציונות הדתית. שאלתי אותו אם הוא היה מזדעק אם נפתלי בנט היה מציע לחרדי, שלא מאמין באותם ערכים של אתחלתא דגאולה, להצטרף למפלגה. הוא לא ענה.

אני כמעט בטוחה שאם בנט היה מציע לחקלאי, עובד אדמה, מפריח שממה, בונה את הארץ אבל חילוני גמור, להיכנס לרשימה, הוא גם לא היה מזדעק.

וזאת הבעיה הגדולה שלהם, וגם שלנו: אהבת ישראל בגרוננו, וחרב ההיבדלות מעם ישראל - זה של אלי אוחנה, זה של הכדורגל, זה שהתפכח אחרי ההתנתקות, זה של בתי הכנסת של אופקים, זה של משמר הגבול – בידינו.

הדרך שבה בנט הנחית את החלטתו היתה שגויה, לי אין ספק בכך. היה עליו להסביר את עצמו ואת כוונותיו. אבל הרעיון היה נכון, צודק, חכם, נאמן לערכים של הציונות הדתית. נאמן לרב קוק. עם ישראל, נעים להוקיר.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
6 תגובות לפוסט זה
ערן (אורח) הגיב ביום שני 9.2.15

אפשר לקרוא לזה במלא שמות, אבל זו כן גזענות. ברמה אולי נמוכה יותר, אבל גזענות ואפליה.
אישית, בכל ההתחברויות וקירוב הלבבות הללו תמיד שנאתי את זה שאני היה זה שהתבקש להתאים את עצמי. תמיד "בוא לעשות אצלנו שבת", בוא לעשות קידוש. אפס סובלנות לכך שלי יש אורח חיים אחר וגם לי מגיעה הזכות לבחור בו, אם זה בנישואין אזרחיים או בתחבורה ציבורית בשבת. זה לא קירוב לבבות. בשביל זה שני הצדדים צריכים להתקרב.

הגב
ניצנים נראו בארץ (אורח) הגיב ביום שני 9.2.15

שאני אבין, אז איילת שקד, שהיא מס' 2 (!!) של בנט, מייצגת את הערכים של הציונות הדתית? כי את מדברת על ההבדל בין הלכה דודי של אפיקים ללכה דודי של המתנחלים, אבל אני בספק גדול האם גברת שקד מזמרת לה זמירות שבת בין נסיעה באוטו שלה ממקום למקום במהלך הסופ"ש (והרי בכך הבית ה"יהודי" מתייהר, לא? עלה התאנה החילוני הימני?אז למה היא כן ואוחנה לא?).
חוץ מזה, אני לא מבינה מה הטענה שלך, יש פה חתיכת גזענות ולא סמויה או בקטנה כמו שנראה לי שנדמה לך. ואגב, לצערי בכל מגעיי עם הציונות הדתית חוויתי את הגזענות הזו (ואני עוד אשכנזיה שגם קצת יודעת על מה היא מדברת ולא לגמרי עגלה ריקה וזה!)- את לא טובה, את איבדת את הדרך, ההורים שלך בטח התגרשו (-לא-) כי את חילונית אז אין לכם ערכים שיחזיקו אתכם ביחד, כל החברה שלך מופקרת, מה בכלל עשית בצה"ל- זה לא לבנות ולא צנוע. שוביניזם מהול בגזענות מהול בצדקנות ומתנשא, כל כך מתנשא. אין "אנחנו כולנו עם ישראל" יחד עם "רק לנו צדקת הדרך". 'צטערת, זה לא עובד ככה. אז יאללה בחייאת.

הגב
הדסה גהלי (אורח) הגיב ביום שני 9.2.15

ללי שלום
אני קוראת את מאמרך ומרגישה את הכאב שלך עובר דרך המילים. אני רוצה להתייחס בעיקר לבן היקר שלך שמשרת במג"ב על הר הבית ועושה עבודת קודש בירושליים, השכפצ שלו סופג את השנאה וההתקוממות של ערביי ישראל, אנשים לא מבינים את המרכזיות והמשמעות של מגב בצה"ל , וזה רק מבטא את ההתנשאות של אליטות בחברה שעדיין כנראה קיימות. והחברה שלנו במדינה עוברת תהליך עמוק וכואב כדי לטשטש את הפערים .
אני אמא גאה לבן במג"ב שמשרת על הר הבית, בטח הוא פוגש את בנך,הבן שלי חובש כיפה סרוגה בוגר ישיבה גבוהה,ומרגיש שליחות בתפקידו דווקא במג"ב ואני מאמינה שנוכחותם של בחורים מכל הגוונים וכל השסעים בתוך מג"ב הם חלק ממהלך ציוני לאומי שמבשר את חבלי אתחלתא דגאולה.

הגב
רחל (אורח) הגיב ביום שלישי 10.2.15

סליחה?? בגרוננו! ללי,אני דורשת שתוציאי אותי מהכלל הזה! שטויות! זאת לא הסיבה שהתנגדתי לאוחנה! בנט לא יכל למצוא איש עשייה מהפריפריה? הוא היה חייב לקחת שחקן כדור רגל? מה בינו לבין עשיה ציבורית?? זו הסיבה! תפסיקו להגיד ש"אנחנו" לא מקבלים את האחר! טוב אולי אני צריכה להודות על כך שגדלתי בבית אמריקאי שהורים שלי חברים של אנשים ממאה שערים ואטאיסטים וגויים מגרמניה וכלל הקשת האנושית שלא נדבר על הישראלית! מה בין גזענות לחוסר ניסיון ציבורי????? אני דורשת התנצלות על האשמה אותי ועוד הרבה מחבריי על גזענות!

הגב
ללי דרעי
ללי דרעי הגיב ביום רביעי 11.2.15

מציעה לקרוא שוב, בין היתר את המשפט הזה: " לא היתה פה גזענות. חד משמעית".

הגב
יעל (אורח) הגיב ביום ראשון 15.2.15

ללי, את צודקת לגמרי. ויש קצת גזענות והרבה התבדלות (תפתחו את היישובים!), אבל זה לא המקרה בפרשת אוחנה. כאן מקצועו האפיל על עדתו. הזעקות היו נשמעות גם אם הוא היה ייקה.

הגב