כרמי אור
כרמי אור כרמי אור בת 38, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), נשואה באושר, גרה ביקיר בשומרון. מייסדת 'זוגיתא' יום שלישי 10.3.15 1 תגובות לפוסט 12811 צפיות

לא פשוט להיות עצמאית

לא פשוט להיות עצמאית. בטח לא כמתנחלת. כשכל פגישה מצריכה נסיעה ארוכה כי רוב הלקוחות לא יגיעו אל מעבר להרי החושך. כשאני לא יכולה פשוט לפתוח משרד בבית כי זה לא רלוונטי ל99% מהאוכלוסייה. כשבכל הרצאה, כששואלים מאיפה אני, פותחים עיניים ואומרים – את? את לא נראית מתנחלת... ואז אני שמחה שהם שאלו בסוף ההרצאה ולא בהתחלה, כי לפחות הצלחתי לעשות רושם מקצועי לפני שה'שד' ההתנחלותי יצא מהארון. כשאני צריכה לתמחר כל קילומטר מרחק ושעת בייביסיטר, כי אחרת זה לא יהיה משתלם. כשאני חוטפת סלע בסוף ההרצאה בגזרה אחרת בכלל שבעצם קצת פחדתי לנסוע אליה, אבל החלטתי שכן כי אני מתנחלת ואני יודעת כמה זה מרגיש רע כשאנשי מקצוע לא מגיעים אלינו לישוב. כשהשכנים בקושי יודעים מה אני עושה, כי יש לי איזו עבודה 'אחרת' שונה ולא מקובלת. כי אני אישה שמגדלת שלושה ילדים ולא ממש מסתדר להם כשהם רואים אותי בעיתון. כשאני כותבת בארבע בבוקר והמואזין ברקע.

אף פעם זה לא זמן טוב. תמיד מישהו נפטר, נחטף, נפצע, במילואים, בסדיר. תמיד מתנהלת איזו 'שבעה' של מישהו או שיש אזכרה למישהו אחר. כשמאז 'שובו אחים' ו'צוק איתן' העסק מהבהב חלושות עד 'אחרי החגים' וברקע בחירות. אף פעם זה לא זמן טוב. תמיד יש משהו או מישהו שלא נוח לו או לא מתאים לו. ואני צריכה לקבל החלטות ולבצע לבד. עצמאית. לקחת סיכון וסיכוי כיחידה אחת ולעוף קדימה, כי זה לגדול או לחדול.

תמיד יהיה למישהו משהו להגיד. כי ככה זה בקהילה. תמיד ירצו שתכתבי תמורת 'חשיפה' כי זה מגזרי וחשוב. תמיד יבקשו טובה והנחה והתנדבות כי ככה זה אצלנו. וכשתדברי פתאום על כסף, העומדים מולך יגלגלו את עיניהם לשמיים ויצקצקו בלשונם כי הרי 'כסף הוא גשמי מדי בשביל דוסים' ולכי תסבירי להם שזה לא תחביב, מזה את מתפרנסת ואת טובה במה שאת עושה (ח"ו לשבח את עצמך, טפו). ויהיו גם את המקסימים שיפרגנו ויגידו 'מגיע לך, השקעת, רצת, את תותחית'. ותהיה החברה הזאת שכשהיא באה לאסוף את הבן שלה ממשחק עם הבן שלי, תשמע בדלת, על רגל אחת, על הפרויקט החדש ועל כמה אני עסוקה, ופשוט תודיע לי שאני לא צריכה לבשל לשבת כי היא מזמינה לשתי ארוחות. ויהיה השכן שיבוא באמצע ארוחת ערב לתקן איזה תוסף לתוכנה שלא עולה וחייב להסתדר ממש עכשיו הרגע.

 

שש-עשרה שנים מתנחלת, שמתוכם אני עצמאית בדיוק חצי. שמונה שנים של למידה, חיפוש, תהיות, קהילתיות; וגם שנים של קצת פחות. עם הרבה ניסים בדרך ואנשים טובים שמחייכים חזרה. ועכשיו, בימים אלה ממש, אני נוגעת בשיא עצמאי משמעותי. כבר בניתי בעבר שותפויות, הקמתי עמותה, פיתחתי מוצרים ועברתי דרך עם המון לקוחות מסוגים שונים, אבל זה תמיד הרגיש לי 'ליד'. הפעם זו יצירה שלי, מכל הלב והשכל, מושקעת, מטופלת על ידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה וכמובן שימושית לכלל האוכלוסייה. הפעם אני שלמה ומושלמת איפה שאני בלי להתנצל ובלי לשאול יותר מדי שאלות. ומי שלא נוח לו, שיקרא ספר אחר... אז עם המרחק ועם הסקפטיות החברתית ועם האבנים בדרכים ועם הלוויות והאזכרות ועם מטלות היומיומיום – עם כל זה – הנה זה קורה!

זוגיתא יוצאת לדרך עם ניסיון של שמונה שנים ותובנות של הרבה יותר. הצוות המיומן ואני מציעים לזוגות מתחתנים ליווי והדרכה כלכלית. כי כשמקימים בית חדש (פיזי וגם רוחני) צריך לאפשר שמחה ורוגע בצמיחה המשפחתית לטווח ארוך.

(מגיעים עד אליכם הביתה! חפשו אותנו http://zoogita.co.il/)

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
אנונימי (אורח) הגיב ביום רביעי 11.3.15

כל כך מדוייק. הניואנסים הקטנים שיוצרים עוד מהמורות קטנות בדרך, רק בשל היותנו מתנחלות. ומצד שני הייחוד הזה גם יוצר בידול, ובידול זה טוב לעסקים.
שיהיה בהצלחה!

הגב