תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום שלישי 13.11.12 2 תגובות לפוסט 16132 צפיות

תוכנית ההתנתקות

 

אי שם, רחוק מכאן, לא מכירים אף אחד. בלי לו"זים, בלי פגישות. אין ארוחת צהריים ואין השכמות, אין כביסות ואין מחשב. אין גם פלאפון-שקט.

קצב החיים המטורף הזה, החיבור לכל כך הרבה מסגרות, המחויבויות, המשימות, הילדים, העבודה, הצבא, הבית. מגיע רגע שכל מה שרוצים בו הוא להתנתק מהכל. לשבת רגע בשקט, לטעון מצברים. להזכיר לעצמנו רגע מי אנחנו ולמה אנחנו יחד.

החיים האלו עם איש שמשרת בצבא קבע, שנמצא יותר מחוץ לבית מאשר בבית, דורשים מאיתנו לנסות לחבר, למרות המרחק. וזאת בהחלט משימה לא קלה.

הידיעה שישנה עוד מסגרת שהיא בעצם משפחה נוספת, ענקית תובענית וטובענית, שבקושי מאפשרת למשפחה הקטנה שלנו למצוא בתוכה מקום, מחייבת אותנו לעמוד על המשמר, לשים לב שהגבולות ברורים, שבתוך הטירוף הזה אנחנו לא הולכים לאיבוד.

אחרי שנתיים וחצי של תפקיד כל כך אינטנסיבי, רגע לפני שמתחילים תפקיד חדש, הבנו שאנחנו חייבים את זה לעצמנו. בעצם הבנו שאנחנו חייבים את זה גם לילדים. לפני שאנחנו אבא ואמא, אנחנו קודם כל אנחנו-שנינו.

החלטנו להוציא לפועל את תוכנית ההתנתקות. נוסעים מכאן ורחוק. בבית מאחור נשארים הילדים, העבודה, הצבא.

רק אני והוא יחד.

חמישה ימים.

ארזנו את המזוודות, נפרדנו מהילדים, סגרנו מכשירים והתנתקנו לנו.

היה מדהים.

המציאות הזו של עיר זרה בלי שום מחויבות לכלום, רק לשנינו, בלי שאפשר "לברוח" לפגישה או לעבודה, השקט הנפשי הזה שמאפשר להירגע, לחייך, להיות סבלניים ונחמדים אחד לשני.

לבנות מחדש גשר מעל כל המרחק שנוצר מעומס החיים.

בדרכנו חזרה למציאות תהיתי איך נצליח לשמר את הביחד הזה, למרות שעכשיו אנחנו שוב נפרדים.

כשחזרנו הבנתי שרק אחרי שמתנתקים אפשר להבין עד כמה אנחנו מחוברים עמוק.

למרות שזה היה מבצע מורכב, זה היה הדבר הכי טוב שיכולנו לתת לעצמנו.

הקושי מגיע רגע אחרי, כשמגלים כמה מיילים, הודעות, מכתבים ומשימות מחכים לנו. אבל הקושי הכי גדול הוא ההבנה עד כמה טוב לנו יחד, ואיך זה שבחרנו לנו חיים שבהם פיזית אנחנו רוב הזמן מנותקים.

מאז שהתחברנו למציאות והתנתקנו שוב אחד מהשני, אני כל הזמן חושבת על המשמעות של ניתוק וחיבור, ואיך בעצם ניתוק יכול להיות חיבור מדהים וההפך.

הבנתי שזה מאוד תלוי בנו, ובכמה נשקיע בקשר בינינו למרות המציאות שהופכת אותו לכמעט בלתי אפשרי.

לכל אלו שעדיין מחוברים למרוץ החיים ולא מוצאים רגע זמן להתחבר לעצמם או למי שלצידם - אני ממליצה בחום. עזבו הכל ותתנתקו.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
גילת בנט
גילת בנט הגיב ביום שני 3.12.12

תמר יקרה, איך זה לא מפתיע אותי, כל פעם מחדש, שאני מוצאת את דרכי לדברים שכתובים כאילו בשבילי. כל כך מדבר אלי מה שכתבת כאן, אשמח לשמוע עוד על איך עושים את זה לאורך שנים. בינתיים, אני לוקחת את ההמלצה שלך להתנתקות

הגב
יסכה ב
יסכה ב הגיב ביום חמישי 3.1.13

נקודת עומק נוספת שקיימת בשפה העברית המדהימה בדיוק בנושא הזה של חיבור וניתוק-
המושג"כריתת ברית"- מה זה בא לבטא? כריתת- זה הרי מלשון ניתוק אך כריתת ברית- חיבור??
ואולי זה מבטא שרק ע"י כריתה אפשר להתחבר...

הגב