מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום חמישי 2.4.15 1 תגובות לפוסט 12857 צפיות

ימים של בין לבין

יש הרבה תקופות בלוח השנה היהודי שהן בין לבין. "ימי בין המצרים, "בין הזמנים", "עשרת ימי תשובה", "ספירת העומר", שלושת השבועות" ועוד. תקופות אלו קיבלו שמות ייחודיים ושלל מנהגים שונים, שמטרתם לקדם אותנו מנקודה א' לנקודה ב'.

התקופה שבין פורים לפסח תמיד הייתה עבורנו "התקופה שבה אין יותר חמץ..." - אין יותר חמץ בחדרים, אין יותר אגירת חבילות פסטה ללא סוף; מרוץ כנגד הזמן לחסל את שאריות משלוחי המנות (וזה אתגר לכשעצמו כיוון שאם משהו עוד נשאר שבוע אחרי פורים, מדובר בממתקים המגעילים באמת...); תקופה בה הדבר היחיד שעלול להיות מלהיב בניקיונות וצחצוחים הוא אם התמזל מזלנו למצוא איזה שטר אבוד באחד הכיסים.

ועם זאת, כמה ימים אחרי פסח פטפטתי עם חברה מהעבודה שמידי פעם משתפת אותי בפנינים מעולם החסידות. "לא סתם יש שלושים יום בין פורים לפסח", היא אמרה. "אלו שלושים יום של טהרה". הנהנתי וחייכתי מבלי לרדת ממש לעומק העניין, מבטיחה לעצמי שאנסה לחשוב על זה שוב בעודי ממרקת את ארונות המטבח כדי לחדש את מאגר המוטיבציה שלי...

מצאתי את עצמי מהרהרת במשמעות של המשפט הזה כמעט בכל יום בחודש האחרון. האם פורים הוא אכן חג שבו אנחנו נמצאים בטומאה? איך בדיוק נטהרים, ועוד יותר מזה - מתי בכלל אפשר לעשות עבודה נפשית ולימוד תורה כשכל דקה פנויה מוקדשת לריקון ארונות וטאטוא אינסופי?!

אני תופסת את מושגי טומאה-טהרה כמצב נפשי יותר מאשר מצב פיזי, ומצאתי שדווקא מהמקום הזה אני מצליחה להתחבר לקונספט של הטהרה, עליית המדרגה הנדרשת לאחר פורים כדי להגיע מוכנים נפשית לפסח.

בשבילי פורים תמיד נתפס כחג מאוד חומרי. עזבו רגע את כל הקטע של ה"הסתר" בצד. זה חג שכל כולו סובב סביב האוכל... סעודת פורים תופסת נפח משמעותי, משלוחי המנות כוללים מזון משובח, טעים ויצירתי, שרק משתבח משנה לשנה. האלכוהול נשפך כמים, ורוב האנשים ששותים ממש לא יושבים לצד השולחן ומשתפים ברעיונות תורניים נשגבים. תחפושות, רעשנים, שירים וריקודים, בואו נאמר שהצד הרוחני קצת הולך לאיבוד בחג הזה. חג הפסח לעומת זאת, הוא בדיוק הפוך. עד שמגיע זמן הסעודה לאף אחד כבר אין כוח לאכול... עיקר החג הוא המילים, ההיזכרות ביציאת מצרים, והגדת לבנך. חג הפסח הוא חג הרבה יותר רוחני בעיניי, כי ההתעסקות כולה מוקדשת למצבים הנפשיים של האדם בהיותו פרט ובהיותו חלק מאומה. מה המשמעות של להיות עבד, ולעומת זאת - המשמעות של להיות בן חורין אמיתי.

בכל שנה כשהגיע ליל הסדר והיינו חוזרים מבית הכנסת, נהניתי לנבור באוסף ההגדות אצל ההורים ולבחור את ההגדה שתלווה את הסדר שלי. פעמים רבות נאלצתי להתאפס ולראות איפה כולם נמצאים בהגדה כי נסחפתי בקריאת הפירושים שהעניקו משמעויות שונות ומעניינות לבליל הפסוקים שמרכיב את ההגדה. ההגדה היפה ביותר שנתקלתי בה היא הגדה שבעלי הכיר לי, "הגדה ישראלית", שמשלבת לתוכה את ההיסטוריה והמציאות האקטואלית של העם היהודי.

***

תוך כדי הניסיון להגיע מוכנה נפשית לליל הסדר, הרגשתי שהניקיון מכריח אותי להתעמת עם כל מיני אספקטים שונים הקשורים לסיפור יציאת מצרים. ניקיון הארון הביא אותי להבנה שאני עשירה מאוד בבגדים, בכיסויי ראש, ואפילו בנעליים (אם תספרו לבעלי אכחיש שאי פעם הודיתי בזה). המציאות של דלות, של עוני, של עבדות - היא משהו יותר נדיר בחיינו היום ולכן אני מרגישה שהחלק בתפילה בו יש שבח לקב"ה הוא לא הקטע הכי חזק בתפילות שלי. אולי כי אני לא מספיק מוקירת תודה על כל מה שיש כי אני לא מכירה מציאות של אין.

החלטתי לשים קץ לזריקת המזון ההמונית שכל כך מאפיינת את ההכנות לחג ולכן השקעתי בלקרוא ולהבין את ההלכות השונות, מה חמץ גמור, מה חשש חמץ ומה אין שום בעיה שימשיך לעטר לי את המדפים בבית. הבנתי שבזבוז היסטרי של מזון תוך ניסיון לטהר את הבית מחמץ מפספס את משמעות החג.

החיבור של פסח ישר אחרי תקופת בחירות מכריח אותנו להתעמת שוב עם המשמעות של להיות עם אחד, שבו יש חילוקי דעות ופילוגים. אני מנסה לדמיין את המחלוקות דאז של בני ישראל כשהקב"ה החליט להוציא אותם ממצרים, וכמה הם מן הסתם רבו ביניהם שוב ושוב. האם לעזוב את מצרים לטובת חוסר הוודאות שבמדבר, האם לצעוד לתוך ים סוף הוא לא מעשה הזוי ומשיחי. האם ניתן לצעוד יחד לקראת מטרה משותפת, כשכל מחנה מנסה למשוך לכיוון אחר. 3,000 שנה עברו והבעיות הן אותן בעיות, רק האתגרים השתנו.

שלושים הימים האלה הם הכי בין לבין שיש. אמנם ללא שם ייחודי, ללא מנהגים, אבל בהחלט זמן שיכול לעשות את כל ההבדל ולהפוך ליל סדר משעמם ומייגע לליל סדר מלא במשמעות.

חג של חירות לכולנו!

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
דינה גירא (אורח) הגיב ביום שבת 4.4.15

שלום מירי, כתבה מעניינת מהעולמך בת ישראל שנולדה בישראל. אני לעומתך אין לי זיכרונות ילדות מבית כנסת וגם אין לי זיכרון של ליל סדר קבוע במשפחה. מאז שאני התחלתי לשבת בליל הסדר כל פעם זה שונה. כל פעם נהניתי. הפעם יכולתי לבחור בין לעשות ערב ליל הסדר כשר ומסודר או ערב חילוני פשוט. בחרתי להישאר בתחום התורני יותר כי הרגשתי שמבחינת נפשי יהיה לי הרבה יותר טוב, כמו שאת אומרת רוחני יותר. באמת נהניתי למרות שילדי האהובים היו אצל אבא. נהניתי כי המשפחה שאירחה אותי היא מקסימה. ואמרתי לעצמי כל הכבוד שנשארת בתחום ורדיוס הכשר.
.מה שהתריד אותי בין פורים לפסח? איך עבור פסח בלי ילדי, איך אצליח להנות, איך אצליח להגיע לבד, לשבת לבד ולראות ילדים אחרים שרים והילדים שלי במקום אחר... אז כל רגע איתם ניסיתי להנות נשמתי אותם והרגשתי אותם. בסוף הגיע היום ואני הייתי מוכנה פיזי ונפשי לצאת לבד למשפחה חמודה שמילאה את החסר.
חג חירות כשר ושמח!
תודה על הכתבה.

הגב