מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום חמישי 11.6.15 אין תגובות 11484 צפיות

להיוולד כל שנה מחדש

שוב סגירת מעגל של יום הולדת, וכל פעם, בכל שנה מחדש, אני חווה באופן אחר את היום הזה.

מהניסיון הקטן שצברתי במהלך החיים, נראה שאנשים מעכלים בצורות שונות את היום הזה. נתחיל בטיפוס המתלהב. ברור שהיום הזה עבור אלה הוא סוג של ראש השנה, ליל-הסדר, חג האהבה ויום הזיכרון – גם יחד. יום הזיכרון - כי אוי ואבוי למי שיעז לשכוח; חג האהבה - מיותר להסביר; ליל הסדר - כי יש סדר ברור ומחייב שכולל בלונים, עוגות, מסיבת הפתעה שאף פעם לא באמת מפתיעה... כל השנה היא סוג של בילד-אפ לקראת היום המיוחד הזה. כל החגיגות, המתנות והפינוקים האפשריים מתנקזים ליום ההולדת של הטיפוס המתלהב, וממש, אבל ממש, לא כדאי לאכזב אותו.

הטיפוס ההפוך הוא כמובן הטיפוס המתבאס. יום הולדת עבורו הוא יום זיכרון מסוג אחר - זיכרון לכך שאיננו נצחיים כמו שהיינו רוצים להיות. בשביל הטיפוס המתבאס היום הזה הוא נקודת ציון לעוד שנה שחלפה והביאה איתה עוד כמה שערות לבנות, אולי איזו התחלה של כרס, כמה שומנים מיותרים, ובקיצור - תזכורת לכך שלא רק גדלנו בשנה - הזדקנו בשנה... יום הולדת הוא גם סוג של משברון למי מאיתנו שעברה לו עוד שנה והיעדים שהוא הציב לעצמו טרם התגשמו, בין אם מדובר בחיים האישיים או בחיים המקצועיים.

והטיפוס שביניהם הוא הטיפוס האדיש. לטיפוס האדיש אין ציפייה לחגיגות (כי אני כבר לא בן שלוש והמתנות שהייתי רוצה לא עולות כמה שקלים בחנות הכל בדולר), העיקר שהאמא ובן/בת הזוג שלו יאחלו מזל טוב ויקנו מתנה סמלית, פייסבוק שולח תזכורת קצרה לחברים ולרוב זה מספיק, ואם הטיפוס האדיש אוהב להתפלסף זו גם הזדמנות קצרה להרהר איפה הייתי לפני שנה בדיוק ואיפה אני נמצא היום.

אני מניחה שתמיד נמניתי על הטיפוס האדיש. לא הספקתי להתבאס שאני מזדקנת כי תמיד הרגשתי שסימנתי ווי על הצ'ק-ליסט האישי שהצבתי לעצמי עד גיל 30. בעל אוהב, ילד מקסים ועבודה קבועה שמאוד ממלאת אותי, חברים קרובים וחברים רחוקים באיזון הנכון. אם קיבלתי שניים-שלושה טלפונים מחברות קרובות זה תמיד הספיק לי כדי להרגיש אהובה ומוערכת (תודה שזכרתם!) ומה לעשות - גם איחולי הפייסבוק, קצרים ככל שיהיו, מספיקים בשביל לגרום לי לתחושה טובה.

השנה נכנסו למשוואה הזו שני שינויים, קטנים אך משמעותיים.

ראשית - חוויתי לידה מהי.

כן, אנחנו שוכחים שיום ההולדת הוא לא רק היום של הוולד, הוא גם היום שבו אמא שלו מן הסתם סבלה באופן שמאוד קשה לשכוח... אמא שמן הסתם בילתה שעות ארוכות בחדר לידה וקיבלה כמה דברים נוספים יחד איתו (סימני מתיחה, גזרה שמנמנה שקשה להיפטר ממנה, ואלה רק הדברים שעברו את הצנזורה...). איך שאני רואה את זה, אמא לא שוכחת את ימי ההולדת של בניה ובנותיה, לא רק מתוך אהבה לילד אלא גם כי אי אפשר לשכוח מה היה צריך לעבור בשביל שהוא ייצא החוצה לאוויר העולם. אבל, יחד עם כל הכאב, ובמיוחד בשבוע בו נוספו שני תינוקות חדשים בשכונה שלי (ביניהם אחת שחולקת איתי יום הולדת!), זהו גם רגע של שיא שאי אפשר לשכוח. הרגע שבו חיים חדשים מגיחים לעולם, ובמיוחד בתהליך שבו זה קורה, זו באמת התעלות רגשית שאין שום דבר שישווה לה.

השינוי השני נובע גם הוא מהרעיון של לידה מחדש, אבל בכיוון אחר. יום הולדת, אם מתייחסים אליו במובן כזה, הוא סוג של לידה מחדש עבור הנפש. ביום ההולדת הזה פתאום הבנתי עד כמה אני לא מבינה, וזה דווקא מילא אותי בהמון אופטימיות. במקום להרגיש שאני מזדקנת בעוד שנה ושאני נושקת לשלושים, אני מרגישה שאני מתקרבת לעשור הכי משמעותי שהולך להיות, שנות ה-30-40, שנות שיא של צמיחה אישית, גידול משפחה והתפתחות בעבודה. כשהתחלתי לעבוד, חשבתי שתוך שלוש-ארבע שנים אני אמצה את עצמי, את התפקיד, ואמשיך הלאה. היום אני מרגישה ששלוש השנים האלה היו סוג של מבוא, ורק עכשיו אני מבינה הרבה יותר לאן הדברים צריכים להתקדם.

איכשהו ככל שאני יותר עסוקה ויותר דברים תופסים את הזמן הפנוי שלי, אני מגלה איך לנצל נכון את הזמן. יש לי הרבה פחות זמן לסדר את הבית, אבל הוא הרבה יותר מסודר משהיה אי פעם. תינוק ובישולים לשבת לא הולכים ביחד, אז לומדים איך לתקתק את הכל כשהילד נמצא במעון או בחמישי בלילה, כתחושת החופש של סוף השבוע כבר מתחילה למלא את הבית.

יש הרבה דברים בחיים שרק הניסיון מאפשר ללמוד אותם: כיצד לנצל נכון את הזמן, כיצד לעבוד על עצמנו ועל המידות שלנו, כיצד ללמוד מהנפילות ולאגור אנרגיה חיובית לפעולה מההישגים וההצלחות. יום הולדת היא נקודת האפס בשנה שבה אפשר לעצור רגע ולקבל קצת פרופורציה על הדברים האלה.

יש קטע מפורסם שאומר כי יום ההולדת של האדם הוא היום בו האל החליט שהעולם לא יוכל להתקיים יותר בלעדיו. יום ההולדת אם כך הוא נקודת זמן מושלמת להיות מסוגלים לפרגן לעצמנו, לשמוח על האנשים שאנחנו, ועל כל אלה שסביבנו שגורמים לנו להרגיש שהעולם הוא מקום טוב יותר בזכות העובדה שאנחנו קיימים בו.

יום הולדת שמח לעצמי :)

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה