תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום שני 22.6.15 8 תגובות לפוסט 12618 צפיות

"תל-אביב תהיה ז'נבה"

אם רוצים להבין את תל אביב, חייבים לנסוע לביקור קצר לאיזו ארץ מערבית אי-שם בעולם שמעבר לים, כי דברים שרואים משם באמת לא רואים מכאן. מאות ביקורים בתל אביב לא הצליחו לגרום לי להבין את מה שביקור אחד קצר באירופה הצליח.

זה מתחיל כבר בשדה התעופה, בדיוטי פרי הזה שגורם לך להרגיש איש העולם הגדול. "פרי" זה שם המשחק, חופשי ומאושר אתה עוזב מאחוריך הכל ויוצא לחופש. ההכל הזה כולל בתוכו את הבית, העבודה, ובעיקר את המתח המטורף והאינטנסיבי שסובב אותנו כאן בארץ. בנתב"ג הדרכונים הזרים בשלל הצבעים מזכירים לך שאתה בניגוד להם ישראלי, וזה אומר שאתה מכאן; אבל בבידוק הדרכונים במדינה בה הרגע נחתת אתה עוד אחד מהמון תיירים מכל העולם שהגיעו לביקור, וזה הרגע שאתה רוצה להיות כמו כולם. סים מקומי משחרר אותך מכל שאר הדברים שעדיין קשרו אותך לארץ, והנה אתה כבר נטול דאגות, נוהג לך על הכביש המהיר לעבר מרחבים ירוקים. הירוק הוא לא סתם הצבע המעטר את קירות בתי החולים, הוא מרגיע, זו התכונה העיקרית שלו, הוא אפילו קצת ממסטל, כל כך ירוק שכואב בעיניים.

תוסיפו לזה את כמויות המים, נהרות, אגמים, מפלים וגשם ידידותי כל יום בין שתיים לארבע שמשקה באלגנטיות את אלפי האדניות והעציצים שנמצאים בכל מקום. ממבט קצר של תייר ישראלי עולה מסקנה מיידית ראשונית, החיים תותים! התחושה הגלובלית הזו, כשכולם משלמים ביורו, בשילוב החיים נטולי הדאגות, מעצימה את ההבנה שהם כאן זכו בכל הטוב הזה ורק אנחנו תקועים עם הסכסוך.

חריגים, שונים, מוקצים מחמת מיאוס, תקועים במדינה יבשה ממים, מוחרמים ומושמצים, ובהכל הכל אשם הסכסוך. אם רק היינו יותר אוניברסאליים, אם לא היינו כאלו פנאטים, רק קצת יותר אירופאים, פלורליסטים, ליברלים, אז גם אנחנו היינו יכולים. מה בסך הכל ביקשנו? להיות נורמליים! וכשחושבים על זה לעומק, זה באמת מפתה, זה ממש עושה חשק להיות כמו כולם. לחיות את החיים נטולי הסכסוך האלו. ולכן הדבר הכי נכון לעשות הוא לנסות להתרחק מהמכשול הקטן הזה שדופק כאן את כולנו - המכשול היהודי. היהודי שבנו הוא זה שבעומק העניין תוקע אותנו ומרחיק אותנו מכל הטוב והיפה הזה, ולכן הכי טוב שנתקע אותו כמה שיותר עמוק במזוודה, אם אפשר גם לדחוף אותו לבוידם זה יהיה מצוין. תל אביב, כמשל כמובן, מסתכלת מערבה ורוצה להיות ז'נבה, רוצה להיות עוד מטרופולין בעולם הגדול, ומה שמונע ממנה את זה זו החטוטרת היהודית, זו שמאוד בולטת אם מפנים לרגע את המבט לכיוון מזרח. מודה שלרגע יכולתי גם אני להזדהות עם הכמיהה. כמה פשוט זה נראה משם. אבל רק לרגע. מי שמבין שאת היהודי שלנו אי אפשר להעלים, שהוא תמיד יהיה שם, ובעל כורחנו, גם אם לא נרצה, הוא תמיד ידרוש מאתנו להיות אחרים; הוא תמיד יעצב את חיינו בצורה שונה ותמיד יתבע מאיתנו אתגרים ומשימות אחרות, הוא יעמיד את חיינו כאן בלב סכסוך תמידי בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לאו; מי שמבין את זה יודע שכאן חוקי המשחק שונים. ולכן הוא לא חולם שתל אביב תהיה ז'נבה. יש לו שאיפות אחרות. הוא גם מבין שיש לו לתת לעולם הרבה יותר מירוק מרגיע ומים זורמים, יש לו שליחות עמוקה של עם שנולד כדי להאיר את העולם, ומה לעשות, המשימה הזו כוללת בתוכה הרבה אתגרים והתמודדויות. עם הפנים מערבה, כל כך בקלות אפשר לשכוח את כל זה, וכשהרצון העז להיות כמו כולם דוחף קדימה, אני יכולה היום להבין יותר טוב לאן תל אביב מנסה לקחת אותנו.

ודווקא בגלל זה אני חוזרת הביתה להרי בנימין, מבינה שגשם לא ישקה לי כל יום את העציצים הנמקים להם בשנת השמיטה, שהירוק שמככב כאן על ראשי ההרים שמור רק למספר מצומצם של חודשים בשנה, לרוב צהוב ויבש כאן; מעיינות יש בצמצום וסכסוך יש בשפע, אבל אני יודעת שאלו הם חיי, זו המשימה שלי, ואני לא מתכחשת לה. אני שלמה ואוהבת ומודה על הזכות להיות חלק מהעם הזה, לשלם בשקל ולא ביורו, לאכול כשר ולשבות בשבת. זה מה שאני רואה כשאני מפנה את הפנים מזרחה. ובאשר לתל אביב, מקווה שגם שם יבינו למרות הנסיעות הרבות מסביב לעולם שככה זה כאן. אין סיכוי שנהיה ז'נבה. אולי כדאי להתחיל לחלום על עיר אחרת. יש לי גם הצעה בשבילם - ירושלים.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
8 תגובות לפוסט זה
מירה מצגר (אורח) הגיב ביום שני 22.6.15

מזדהה עם כל מילה שלך כמעט....כי אף פעם לא עלה בי הרצון אפילו לא לרגע...להיות משהו אחר מיהודיה וזה מה שמשך אותי לגור כאן בבנימין במעלה לבונה. אני האשה שחיבקה אותך ב"רמי לוי" אחרי הוויכוח עם רות קלדרון בגלי ישראל....

הגב
ישראל מידד (אורח) הגיב ביום שני 22.6.15

ואולי גם קצת הבנה והתחשבות ביצור היהודי הנקרא "עולה"? זה שעוזב כל מה שחווית?

הגב
אוסטריה (אורח) הגיב ביום שלישי 23.6.15

מזדהה ביותר.
ניתן להוסיף שבעיניי יש עם יושבי הארץ חסד גדול על כך שאין פה הרבה מים.
מים זה הבסיס והמובן מאליו ואם גם אותו אין לך אז אתה יודע להעריך עד בלי די את כל המובן ושאינו מובן מאליו.
זו הזכות שלנו להיות בניו ושליחיו של מקום ולהתרגש מכל טיפה שיורדת בעולמו ומכל תינוק שצוחק ומכל שמש שזורחת..
למי שיש מים בכמויות ושלג בלי הפסקה ונהרות זורמים יהיה קשה יותר...

הגב
תמר אסרף
תמר אסרף הגיב ביום ראשון 28.6.15

מירה, החיבוק שלך היה במקום!
אשרייך שאפילו לא לרגע!

הגב
תמר אסרף
תמר אסרף הגיב ביום ראשון 28.6.15

ישראל מתי אתה תכתוב לנו איזה פוסט לבלוג?

הגב
תמר אסרף
תמר אסרף הגיב ביום ראשון 28.6.15

אוסטריה, מה שכתבת כאן כל כך נכון. אשרינו שזכינו להתפלל לגשם ולהבין שהגשם הוא כלי ליצירת קשר עם בורא עולם, סוג של אינדיקציה מאוד ברורה לגביי מצבנו הרוחני והפיזי.

הגב
אלה (אורח) הגיב ביום שבת 3.10.15

הגעתי איכשהו לאתר הזה - בתור תל אביבית הצחיק אותי קצת שאת מייחסת לי ולחברי החיים בתל אביב איזושהי שאיפה להחליף אותה. אנחנו אוהבים את תל אביב כפי שאת אוהבת את הישוב שלך. ובתור מי שטיילה בעולם אני יכולה לומר לך שתל אביב לא דומה לשום דבר אחר. לא לניו יורק. לא לברלין ובטח שלא לז׳נבה. כפי שאת אוהבת את הישוב שלך אני אוהבת את תל אביב.

הגב
היוש (אורח) הגיב ביום שבת 3.10.15

היי.

בג'נבה ובתל אביב - לכל התושבים המתגוררים במקום יש אזרחות של המדינה.

בהרי בנימין - לך ולעוד מאות אלפי מנתחלים יש אזרחות. בכפרים לידכם יש מיליוני בני אדם בלי אזרחות. של אף מדינה. stateless persons. שחייהם מנוהלים לפי צוים של אלוף פיקוד מרכז של צה"ל. צבא שמנוהל על ידי ממשלה שאת בוחרת והם לא בוחרים.

ברגע שתביני שזה ההבדל ביניכם לבנינו.

בג'נבה ובתל אביב מאמינים בדמוקרטיה.

הגב