מיה לוי
מיה לוי תושבת טלמון, נשואה לצורי 25 שנה ואמא לחמישה ילדים. גדלה במושב נצר חזני. עובדת כאחות ומקדמת בריאות במכבי ומרצה במכון טל. יום ראשון 28.6.15 24 תגובות לפוסט 11187 צפיות

10 שנים אחרי: עוד צד לגירוש

מסתבר שלקבוצת ריצה של נשים יש עוד מעלה, בנוסף ליתרון הבריאותי. מדובר על הפן הסוציאלי. תכל'ס, הכיף הגדול של הריצה הוא השיח, קבוצת התמיכה שנוצרה, במיוחד כשאת היחידה שמצליחה להמשיך לדבר גם בעליות שבין טלמון לנריה, וכולן נאלצות להקשיב לך. המסקנות והמשך הדיון נעשה כבר במישור.

השבוע התנשפנו על נושא מאוד אקטואלי: 10 שנים לגירוש מגוש קטיף. הנושא נפתח ומצאתי את עצמי נשפכת ומספרת לרצות את הצד שלי, מה חוויתי ומה עובר עלי כיום. ומאירה הרצה הצמודה הכריחה אותי להעלות את זה על הכתב.

הסיפור שלי מתחיל לפני 38 שנים כשעברנו - אני ילדה בסיום כתה א' - הוריי ואחיי הצעירים לחוף ים אחד גדול. לא היה לו אפילו שם בעברית, רק בערבית. באמת היה שם רק חול וחול. עם עוד שתי משפחות עם ילדים וכמה רווקים, הוריי הקימו את המושב הראשון בגוש - נצר חזני, כשהחברה שלי הן שתי בנות בערך בגילי וכמה אחים צוציקים.

ילדות יחפה, כי הסנדלים נעלמים בחול וחבל סתם לקנות; ילדות שבה נוהגים בטרקטור מגיל 12, ילדות בה הבית הראשון שלי הוא חממות העגבניות, כי שם אמא גרה, הבית השני – הים, הבית השלישי - חוות הסוסים, ורק הרביעי - הבית בו ישנים.

וזה הולך ככה: מחזור א' בבית ספר יסודי (10 ילדים, שתי כיתות מצורפות), מחזור א' בחטיבת בינים (נאלצו לבנות חטיבה בגוש כשגילו שחברתי ואני חוזרות כל בוקר בחזרה עם נהג ההסעות שהיה אמור להוריד אותנו בנתיבות), מחזור א' באולפנת נווה דקלים (שמונה בנות בכיתה, כשאבא שלי הוא המורה שלי בחצי מהמקצועות). ולכן אפשר להבין מדוע כשיצאתי לשירות לאומי ונישאתי חיפשתי משהו חדש ונוף שונה.

ואז עברתי להקים את היישוב טלמון.

אך תמיד תמיד הבית האמיתי שלי היה בנצר חזני, ובכל שבת ובכל קיץ היה ברור שאנחנו במושב, למרות המרחק, גם בתקופות הקשות של הטירור והפיגועים.

בתקופת טרום הגירוש עברתי עם משפחתי בחזרה לבית ילדותי למספר חודשים. בניתי שם מערך של קיטנות וגנים לילדי השב"חים, והיינו פעילים נגד הגירוש.

מצאתי את עצמי בכל התקופה תומכת ומחזקת את כולם, ואפילו את אימי הגיבורה, הרי אותם אוטוטו מוציאים מהבית והם הולכים אל הלא נודע.

רק כשעליתי על האוטובוס שהוציא אותנו מהגוש הבנתי שאני אל הבית שלי, אל המקורות שלי, אל הילדות שלי - כבר לא יכולה לחזור. הרגשתי שמנתקים אותי מחבל הטבור, ואז הכל פרץ בבכי ובצעקות שהמשיכו עד שהגענו לכותל.

מהכותל, חברי המושב ומשפחתי המשיכו למאהל בתל-אביב, ומשם לבית הארחה בחיספין, ואני נפלתי הביתה. הרי הייתי חייבת לחזור לעבודה אחרי היעדרות ממושכת כל כך, ולנסות להחזיר את המשפחה לשגרת חייה. במקביל משפחתי המורחבת במשבר קשה, ללא בית, ללא חפצים. נאלצתי להיות החזקה, לנסוע לבקר ברמת הגולן, לארגן את החתונה של אחי שהתקיימה חודש לאחר הגירוש, לארח את שבת החתן ולדאוג לעשות שמח כי כולם כל-כך ירודים, ולהחזיק את כולם מעל המים.

ב"ה כולם עברו לקראווילות, פותחים את המחסנים הניידים עם החפצים מהבית שנארזו על-ידי החיילים ונציגי המשפחה במהירות (מתברר שכשגברים אורזים, חצי מהדברים נשארים בבית שנהרס).

אני מקבלת לשמירה את כל אלבומי התמונות, מכתבי הילדות שלי ושל אחי, הרי אין מקום בקארווילות לחפצים מיותרים.

כולם מתחילים בתהליך השיקום הארוך, הכולל טיפול קהילתי, טיפול פסיכולוגי אישי, הקלטת עדויות על-ידי מוזיאון גוש קטיף, ואיפה אני בעניין? אני לא מסוגלת לראות תמונות מההרס, סרטים שנעשו, תמונות מבית ילדותי. אבל אני לא מהקהילה, אין לי צורך בטיפול, אני חזקה ותומכת.

כבר לא נעים לי לספר לחברים ביישוב על הקשיים של המשפחה, כמה אפשר לקטר, כמה אפשר לשמוע כבר על המגורשים המסכנים, כמה פרויקטים, עבודות שורשים ושיחות בוקר הילדים שלי יכולים לעשות בנושא. כבר עברו הלאה, מיצו.

משפחות המושב סוף סוף עוברות לבתי הקבע. אני מלווה ועוזרת להוריי ואחיי במעבר, שמחה על כל משפחה שנכנסת סוף סוף לבית קבע חדש, מלווה את אמי בבניית בית הכנסת החדש.

חוגגת איתם בחנוכת הבית.

ופה משהו אצלי מתחיל טיפ-טיפה להיסדק. הרגשות מעורבים. זה כבר לא הקהילה שלי, אני אורחת שם אצל משפחתי וחבריי מהמושב. אוהבת להיות איתם, אך זהו לא בית ילדותי.

ככל שהזמן עובר הגעגועים קשים יותר, ככל שאדם מתבגר הוא מוצא את עצמו מחפש את שורשיו ומתחבר למקורות שלו. לי אין כאלו. שלי נהרסו, נמחקו. הזכרונות עולים וצפים, והגעגועים גוברים עד כדי תחושת מחנק לעיתים קרובות יותר ויותר.

אבא שלי לוקח את נכדיו לטיול שורשים בארצות הברית. את זה אני לא אוכל לעשות.

נפתחות קבוצות של צעירים בוגרי הגוש והמושב בפייסבוק, כדי לספר, להיזכר, אני חברה בכולם אך שייכת לא שייכת, לא מצליחה להזדהות, אולי נפלתי בין הכיסאות? 

תוהה כמה רבים יש כמוני שנפלו בין ההריסות.

 

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
24 תגובות לפוסט זה
אניטה טוקר (אורח) הגיב ביום ראשון 28.6.15

אולי כשיתאפשר בע"ה לחזור ,הבית ספר שבו למדת , המועדון חוות הסוסים לא יהיו שוב כי הכל הוחרב לערמה של פסולת ועם השנים כוסה שוב בחול וחול.
הים והדיונות הבתולות מחכות לנו או לנכדינו לשוב לחלקינו הקטנה של נחלת שבט יהודה , הגעגועים עזים לשעה הנכונה בע"ה!!!

הים החול הדיונות הכל שוב מחכה לנו להגחע ולבנות מחדש.

הגב
חברת הילדות (אורח) הגיב ביום ראשון 28.6.15

תמיד תהיה לך שותפה לזיכרונות מהבית ולגעגועים לגוש. ההיסטוריה של הגוש מתחילתו ממש, היא אצלנו בראש. לאף אחד אין חוויות וזיכרונות מהגוש כמו שלנו - ממש מההתחלה!! (עוד לפני שהיה נצר.. כשהיינו בכפר דרום).

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום ראשון 28.6.15

מיה יקרה-את מדריכת בני"ע הראשונה שלי,ממך למדתי יסוד חשוב של לא לשפוט אנשים לפי המראה החיצוני,שיעור שילווה אותי שנים ארוכות,ממך למדתי את השיר ומשמעותו : "..הו אהבה עזה מרגישה אני לך ארצי מולדתי "...ועוד המון! שולחת דרישת שלום חמה וחיזוק* לא נפלת בין הכיסאות,את היית והינך חלק מן הגחלת.הערכים והאמת שגדלנו עליהם ומהם ושאנו מעבירים אותם הלאה ממשיכים, נובטים ונותנים את אורם גם אם נותקנו מהבסיס שלנו.ולגעגוע..אין סוף. בהערכה רבה,שרית שניאור -לבית פריימן גני טל

הגב
אילנית (אורח) הגיב ביום ראשון 28.6.15

ממרחק הזמן והמקום אני יכולה להוסיף שהיתה לי הזכות להיות חברת צוות שלך בעבודה בזמן שנקרעת עם משפחתך מביתכם. עד היום זהו אחד הארועים הטראומטיים ביותר הזכורים לי במדינה בייחוד בגלל שחברה כמוך עברה את זה. חברותינו היא מעבר לחברות בעבודה ושמחות לידות והצלחות תמיד מעצימים חברות אבל טראומה כזאת כבר משאירה חותם וחורטת עמוק בבשר החברות. זכורה לי ההתגייסות של כל הצוות כי ״ מיה נלחמת על הבית״. מאחלת לך שזאת תהיה לך ולמשפחתך המלחמה האחרונה אם כי אני לא מאוד אופטימית אך שומרת על אמונה כי העם הזה מורכב מאנשים כמוך.

הגב
מיה לוי
מיה לוי הגיב ביום ראשון 28.6.15

שרית יקרה,מתרגשת מכך שאת זוכרת,עברו כל כך הרבה שנים..
מסכימה לגמרי שמה שקיבלנו בגוש נשאר בנשמה ואף אחד לא יצליח להרוס או להחריב את זה,זה שלנו לתמיד!
שיהיה לכולנו רק טוב.

הגב
מיה לוי
מיה לוי הגיב ביום ראשון 28.6.15

אילנית,לא אשכח לעולם את התמיכה וההתגייסות שקיבלתי מהצוות בעבודה ,בזכותכם הצלחתי לחזור הביתה ולהיאבק עם חברי המושב והגוש נגד גזירת הגרוש,לעולם לא הייתי סולחת לעצמי אם לא הייתי שם בימים אלו

הגב
אהרון ישרן (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

אולי זה לא המקום, אבל הבכיינות של מפוני הגוש מגיעה לשיאים שרק מתנחלים יכולים להגיע אליה. ולמה כוונתי, יש גבול ללגיטימיות של הבקשות לפיצויים ולשחזור העבר. מה שהיה היה. כל אחד עובד פרק או שניים בחיים, פיטורין או אובדן חלילה, ומתמודד איתם. כך או אחרת. המתנחלים בגוש קטיף, שמה לעשות, בהחלטה דמוקרטית, (כן, אותה דמוקרטיה שמתקצבת את המגזר השמן והשבע במדינה, שזוכה לתקצובים אדירים למוסדות החינוך, לארגונים חברתיים שלא תורמים מאומה לחברה) הוחלט לוותר על ההתנחלות המסוכנת הזו ולפנות אותה (באכזריות ובאטימות, אין ספק). ולעובדה הזו, אתם כנראה לא מסכימים, ולכן הפרידה עדיין נמשכת ונמשכת. כנראה, בסופו של דבר, עם כל הפוזה של משתלבים במדינה, המתנחלים עדיין גיס חמישי במדינה. בדיוק כמו החרדים. (רק החרדים לפחות הגונים ולא נופלים לנטל על המיסים של כולנו).

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15 הגב
חנה דילר (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

אהרון אינך מבין אפילו במקצת את גודל הטראומה וחבל אנני מרגישה טפילה ילדיי מחונכים לאהבת הארץ והמדינה.הבנים שלי בחרו בקריירה צבאית ועושים ימים כלילות למען המדינה הבית שהצלחתי לבנות הוא על משכנתה מטורפת ואת כספי הפיצויים "בזבזתי"על טיפולים פסיכולוגים למשפחתי ועל קיום יומיומי עד שנעמדנו קצת על הרגליים לא גרתי בקרוילה אלא שכרתי בית נלחמתי במשרד החינוך עבור מה שמגיע לילדי בזכות ולא בחסד.אני לא בכיינית ואני מצדיעה לקהילה שלמה שלמרות הכל קמה על רגליה ומשתקמת למרות כל הקשייים הרבים!!!

הגב
נווה דקלים (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

להגיד "אולי זה לא המקום אבל.." ולכתוב את מה שכתבת מעיד עליך שאתה אכזרי ואטום לא פחות מאלו שגרשו אותנו מהבית.
ולטענותיך. נכון, יש גבול לבקשות לפיצויים, אבל עוד לא הגענו לגבול הזה כל עוד אנשים לא קיבלו את מה שמגיע להם. למשל בית.
להגיד שכל אחד עובר מה שעברנו זאת כבר לא רשעות. זאת סתם בורות וטיפשות שלא ראויות לתגובה. רק אומר שאני לא מכיר הרבה אנשים שגורשו מביתם.
ועדיין, רוב מוחלט של אנשי גוש קטיף בנה את עצמו מחדש ואף הקים יישובים חדשים.
החלטה דמוקרטית? אם אתה קורא להחלטה של ראש ממשלה שנבחר על מצע הפוך להחלטה הזו ועל ידי ציבור שברובו היה נגד ההחלטה הזו, וכדי להעביר אותה נתן שוחד פוליטי ופיטר את כל מי שלא הסכים איתו, אם אתה קורא להחלטה כזו החלטה דמוקרטית כנראה שאין לך מושג מה זאת דמוקרטיה.
לגבי השקרים שלך על ההתנחלויות. הוכח אינספור פעמים שהמתנחלים לא מקבלים יותר תקציב ביחס לכל אדם אחר. השקר שבטח קראת בעיתון הוא עיוות של העובדה שהמדינה רואה לנכון להשקיע יותר בתחבורה ממוגנת ובאבטחת היישובים, כי מה לעשות, הערבים לא כ"כ אוהבים אותנו.
"ההתנחלות המסוכנת הזאת". בתור אחד שעבר כבר שני מבצעים בעזה ואיבד שם חברים כתוצאה ישירה מהגירוש אני יכול להגיד לך שעכשיו מסוכן יותר. להזכירך בתקופה שהיו שם פיגועים היו גם פיגועים בתל אביב ובירושלים, אבל כנראה שאתה לא תקרא להן "מסוכנות".
לבוא ולהגיד שהמתנחלים לא תורמים כלום למדינה ומהווים גיס חמישי זה שקר גמור. תסתכל על אחוז המתנחלים בצבא, בעיקר ביחידות הלוחמות. תקשיב לתושבי לוד ושדרות למשל שמספרים כמה הגרעינים התורניים הצילו להם את העיר. תראה כמה עמותות חסד מגיעות מהציבור הדתי לאומי שגר בהתנחלויות או תומך בהן.
אני אתן לך ליהנות מהספק ואגיד שדבריך כנראה נובעים מבורות. אני מקווה מאוד שלא מרשעות. יום טוב שיהיה לך.

הגב
ציפי (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

אהרן.,החלטה דמוקרטית?- אחרי משאל של המתפקדים בליכוד, אריק שרון לא קיבל את התוצאה שהייתה לא לדעתו ופיטר את מי שעמד מולו...ושם את בניו - ההיה כזאת בארצינו? איך העמידו את עניין "האי-היווני" בקשר לעניין ? מה הקשר? רק כדי לגרש את ההתיישבות המופלאה של אנשי "הגוש"- מה הייתה התגייסות של התקשורת ,בית המשפט,המשטרה ו...

הגב
אהרון ישרן (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

מה זה בנו את עצמו מחדש? מה החידוש? שאותי פיטרו מהעבודה והייתי חייב לעבור מקום מגורים בכיתי וייללתי? רבצתי על המצפון הציבורי כי קשה לי? מה ה"גדולה" ב"להשתקם"? פעם גרתי בחיפה היום אני בתל אביב. פעם גוש קטיף היום וילת פאר במרכז הארץ ליד גדרה. מה רע?
ולגופו של עניין. עניין ההתנתקות נדון בכל ערכת ערעור דמוקרטית אפשרית. אתה מפקפק בבג"צ? אתה מפקפק בכנסת? אם כן מקומך לא איתנו אלא במאה שערים. אל תמציא את הדמוקרטיה ואל תשתמש בה כשהיא נוחה לך לקבל מיליונים. המדינה מחלקת קרקעות ביש"ע ובבנימין, ושם יש וועדות קבלה לקבלה ליישובים, חילוני/ערבי/חרדי לא יבוא בשערי היישובים הללו! אל תספר סיפורים. אתם גרים בווילות פאר ביישובים הומוגנים על חשבוננו!! אל תיתמם! אתם גרים שם דווקא ובכוונה. אף אחד לא אמר לכם לגור ביש"ע. אל תמציא מהי ציונות ותאנוס את כיסינו ומיסינו! , וחיכיתי לשוט הגדול על "תרומת" ה"גרעינים הכלכליים", לידיעתך, שוב מדובר באותה תופעה: הגרעינים ה"תורניים" הם קבוצת הזויים שבאה להשתלט על משרות גו'בים ותקציבים, אלא שהפעם זה בעיר. ואפרט: באף עיר מהערים שהזכרת לא מכירים את אנשי הגרעינים, הם מסוגרים בתוך עצמם, מתנשאים ופטרוניים, אם ניקח את עכו ולוד, הם רק גורמים שם ללאומניות והתססה, הם באים על דעת ובשביל להרוס את מרקם החיים השקט בערים המעורבות, ועל הדרך, להשתלט על איזה מתנ"ס, להעיף כמה מנהלות מבתי ספר, ולהכניס את אנשיהם. ובקשר לצבא: צר לי לאכז אותך אבל בצוק איתן לצערינו, רוב מוחלט של ההרוגים לא הגיע מאותם מוסדות, וחידוש נוסף אני שאולי אתה לא יודע, שרוב המכינות הקדם צבאיות הם בכלל חילוניות.
אז נא להרגיע ולקבל פורפורציות, ולהמשיך ללטש את הזקן והשפם והקרחת של בן דהאן ובנט, ולזרוק עוד עצם לאיזה ארגון קיקיוני שיביא לנו את משיח בן קוק.

הגב
אהרו ישרן (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

חנה, אני באמת להקל ראש ולו במעט בטראומה האישית שחווית. אבל במבט של 10 שנים, הרבה מהטראומה קרתה בזכות אלו שהודיעו שהיו לא תהיה, בזכות העקשנות הדתית לא לקבל את הערך דמוקרטיה, והנה במהלך השנים, אנשכים בכנסת, כלומר אנשי המפד"ל, היו שותפים להרבה עקירות ונסיגות, שחרורי מחבלים ועוד. זה אומר שזה לא באמת חשוב להם, וחבל שאתם הייתם הקורבן.
רק רוצה לספר לך, שבכל תשעה באב, למרות שאינני צם, הטקס הקבוע אצלי הוא צפייה בסרטי פינוי גוש קטיף.

הגב
נווה דקלים (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

שוב, ההשוואה שלך בין גירוש מבית והריסת מפעל חיים לבין פיטורים היא טיפשית.
לא אמרתי שההתנתקות לא הייתה חוקית, אז אין קשר לבג"צ. לגבי הכנסת, להזכירך מנהיגי ההתנתקות התגלו לאורך השנים כאנשים שקצת קשה לסמוך עליהם (אריאל שרון ובניו, אהוד אולמרט, משה קצב, חיים רמון ועוד).
המדינה לא מחלקת קרקעות ביו"ש. לא יודע מאיפה הבאת את השקר הזה. היא מוכרת אותן. אולי יש הנחה מסוימת (אני לא יודע אם יש אבל גם אם כן ),כמו שיש הנחה להתיישבות בכל הפריפריה. למדינה יש אינטרס שיגורו שם.
לגבי ועדות קבלה - ישוב המגדיר את עצמו כדתי הגיוני שירצה לברר אם אנשים שרוצים לגור שם יכבדו הגדרה זו. בדיוק כמו מוסד לימודי. ברוב המקומות לא פוסלים אוטומטית כל מי שאינו דתי, אלא רק מי שאומר שלא יכבד את מרקם החיים הישובי. בביתך תעשה מה שאתה רוצה.
אף אחד מאיתנו לא "קיבל" מליונים. אם יש לך נכס או עסק והורסים לך אותו, אני מניח שאתה תדרוש את מלא השווי שלו. אנשים מהגוש לא קיבלו יותר ממה שהגיע להם, הרבה קיבלו פחות. כן, חלקנו גרים בווילות. זה עושה אותנו אנשים רעים? למה? אנשים עבדו שנים ובשתי ידיים הקימו לעצמם בית. יש שיעדיפו לקנות דירת שניים וחצי חדרים במרכז ויש שיקנו באותו מחיר בית בשומרון. מה רע בזה? אף אחד לא קיבל את ביתו בחינם.
לגבי הגרעינים הדתיים. במקום להגיד סתם דברים תלך בבקשה לערים בהן יש גרעין דתי ותשמע מה התושבים אומרים. תשמע רק מילים חמות על התרומה שלהם לקהילה. עכו ולוד הן דוגמה לערים שהייתה בהן הגירה שלילית חזקה של יהודים ובזכות הגרעינים התורניים היא הואטה. אני לא אגיד שהכל מושלם אצל הגרעינים ואצל הדתיים בכלל, אבל הם בטח לא הורסים שום דבר.
בקשר לצבא, הטיעון שלך טיפשי. בצוק איתן נהרגו כ60 חיילים. אתה חושב שזה מעיד על כל שאר מאות אלפי החיילים שבצבא?
אני לא יודע אם רוב המכינות הקדם צבאיות הן לא דתיות, אבל גם אם כן. מה זה קשור?
רוב הציבור הדתי הולך לישיבות גבוהות/הסדר לפני הגיוס. חלקו הקטן למכינות.
לגבי המשפט האחרון. לא שווה התייחסות.

הגב
אהרו ישרן (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

מי שמגדיר את עצמו כפועל למען הכלל וכחלק מהכלל אין לו לגדור את עצמו בגדרות ובבטונדות, תופעת היישובים ההומוגניים קיימת אך ורק בציבור המתנחלי, אל תנסה לעקוף את האמת. אני כחילוני לא התקבלתי בשום תנאי ובשום התנייה ליישוב דתי. בתי הספר שלכם לא מקבלים ילדים לבתים לא דתיים. (את הילד שלי דווקא קיבלו בש"ס ובאגודה, אני לא שלחתי מסיבותי, אבל דוגרי ששם היו נראים יותר דתיים מאשר בית ספר שהמנהלת בקושי מכסה את הראש ורק נוגעת בכל גבר שהיא רואה..).אין לי בעייה עם המגורים בווילות, יש לי בעייה עם זה שאתם עפים על עצמכם, ולכל מילוי חובות בסיסי יש תג מחיר גבוה מאוד. בכל בתי הספר מתגייסים ליחידות מובחרות זה לא המצאה שלכם, אבל רק בתי הספר
שלכם מתוקצבים ומשפועים בתוכניות על חשבון משרד החינוך, ואת זה לא אני אמרתי אמר את זה שי פירון איש הציונות הדתית. אני את הבן שלי ישלח לצבא ל3 שנים, בלי שהוא יישב באיזה מבנה מפואר (הייתי באלון שבות, הלוואי שהאוניברסיטה בנין "גילמן" שלמדתי בו, יראה כך) וישרת שנה וחצי, וייצא עם תואר ראשון, וכמובן שלל בחורות שאסף על הדרך. וכל זה תוך גריפת כפל ושילוש תקציבים, ואת זה לא אני אמרתי, את זה אמרה עלה התאנה שלכם איילת שקד בוועדת שקד.
אז בבקשה, תרגיעו, אתם לא שונים מכולם, תרומתכם לחברה מוטלת מאוד בספק, ותפסיקו לעוף על עצמכם ולאכול י את הכיס.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

מיה היקרה.
תמיד משפחתך היו מהתווך של הישוב והגוש כולו.
כאחת שעשתה שם את השרות שלה וראתה אום בשמחה תמידית גם כשהיו קשיים
החום המבטא האמריקאי, השמחה ובאנרגיות שלא נגמרות, פשוט נפעמתי תמיד.
בקיץ אביאל העלה תמונה בכניסה לגוש,, ושאל מי רוצה לבלות איתו שבת בגוש?
עורר את הרצון ליופי לשקט לאוחה, לעזרה הדתית לפעילות החברתית ובמיוחד לערכים שאנשי הגוש היו טובים בהם.
כל מי שהיה שם שייך לשם.
רגש ואמוציות הן דברים חיובים. מי שנופל מעט קם בעוצה.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

קודם כל היישובים ההומוגניים הם ממש לא המצאה דתית. אתה יכול למצוא הרבה יישובים שאליהם לא מתקבלים דתיים. מבחינתי לגיטימי אם הדתיים הנ"ל ינסו לשנות את מרקם החיים ביישוב. לדעתך לא. סבבה.
מצטער לשמוע שניסית להתקבל לישוב ולא קיבלו אותך. אני לא יודע מה היו הסיבות אך אם זה משום שאינך דתי אני יכול להבטיח לך שברוב היישובים זה לא כך.
אותו דבר לגבי בתי ספר דתיים. להכליל ולומר שכל בתי הספר הדתיים לא מקבלים ילדים שאינם כאלה זה, שוב, שקר.
לגבי מי יותר דתי - זה לא אתה ולא אני נחליט.
אף אחד לא "עף על עצמו". אני לא אמרתי שאנחנו יותר טובים במשהו, רק אמרתי שאנחנו לא פחות טובים.
להגיד שרק בתי הספר שלנו מתוקצבים זה לא נכון. יש בתי ספר חילוניים למהדרין שהלוואי ובית הספר בו אני למדתי היה מתוקצב כמותם.
אשמח שתפנה אותי לדבריו של הרב פירון. לא שמעתי על כך ואיני רוצה רוצה לכתוב דברים על מה שאיני יודע.
אני שמח לשמוע שהיית באלון שבות. אני לא יודע על איזה מבנה מפואר אתה מדבר אבל תהיה בטוח שהמדינה לא הוציאה על הבנייה שלו יותר ממה שהיא צריכה.
תתפלא לשמוע שרובם המוחלט של הדתיים לא עושים מסלול הסדר אלא 3 שנים כמו כולם.
לגבי מסלול ההסדר - אני גאה שבמדינה היהודית יש מסלול שמאפשר לבחורים ללמוד תורה בנחת. אתה יכול לא להסכים לכך אבל כנראה שהמדינה והצבא רואים את המסלול הזה כמשהו מבורך, או שהוא לא היה קיים ואף מתפתח לאורך השנים.
איילת שקד היא לא עלה התאנה של אף אחד. היא חברת כנסת ושרה ראויה שפעלה רבות למען העם והארץ. היא גם מספיק חכמה כדי לבחור בעצמה באיזו מפלגה להיות. החליטה על מפלגה דתית לאומית - כנראה שהיא מזדהה עם מה שהמפלגה מייצגת.
לא ראיתי שבוועדת שקד אמרו משהו על התקצוב של המוסדות הדתיים לאומיים. אם כן אשמח שתפנה אותי גם לדברים אלו.
לגבי "שלל הבחורות", "לעוף על עצמכם" ו"לאכול לי את הכיס", שוב אתה כותב משפטים של ילד שאינם ראויים להתייחסות. מעיד כנראה משהו עליך ולכן לא אענה לך יותר. יום טוב

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

מהתגובות המתלהמות שלך,אתה נשמע אדם עם בעיות נפשיות.אם חילוני כמוך פונה לבתי ספר שלשס ואגודה,זה אומר דרשני!איפה שירתת בצבא?אתה מוכן לומר!.ודרך אגב כל רעיון המכינות קדם צבאיות זה רעיון של הציבור הדתי,שאחר כך החילונים העתיקו.ספר לי על בוגר מכינה חילוני שעשה מעשה כמו רב ברן רועי קליין,ספר לי על מישהי כמו מרים פרץ ובניה!אשמח לשמוע!אם אתה משווה עקירה מבית שבנית לדירה שכורה,אז משהו משובש אצלך בראש!שאילה-אם אריק היה מחךיט לפנות ישוב ערבי?גם אז היית טוען כך?!

הגב
.. (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

מרגישה איתך קצת בין ההריסות! !
תודה על השיתוף. מקסים!

*ולגבי אהרון - אפשר לא להגיב לו.. זה רק מעצים את הכאב של הדברים שהוא כותב.
כנראה שהוא נכנס לפה בטעות, הרי זה לא המקום. ..
שיהיו ימים יפים יותר, ושהעם שלנו "ייחטא" באהבת חינם!! אמן!

הגב
אהרון ישרן (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

תתפלאי, אבל יש המון חילונים כמוני, ששולחים בשנים הראשונות לבתי ספר חרדים כמו מדעים ויהדות ועוד, ואחרי זה לתיכון חילוני, וצר לי לאכזב אותך, אצל החרדים גיליתי, שהיהדות היא יהדות שפויה, לא ראיתי מתירנות ופסיחה על שתי הסעיפים, לא ראיתי את הבלבול ההזוי שאתם חיים בו, זה עניין של אופי ולא עניין של השקפה, רק מכך שאת מגדירה מישהו שרחמנא ליצלן התעניין בבית ספר חרדי, כבעל בעייה נפשית, מעיד, עד כמה אתם עפים על עצמכם וחיים בסרט (על חשבוננו).
ראיתי המון סיפורי גבורה של מפקדים חילונים הי"ד, אני מכיר ציונות שקולה והגיונית שלא מקדשת את הנשק והלאומנות כמו שצל המתנחלים.
ולא אני לא אחשוף איפה שירתתי, כי אני לא אנרכיסט כמוכם, ולא אעבור על החוק גם אם הוא לא מוצא חן בעיניי.
והאמת, שבאמת טעיתי, אין לאנשים שפויים מקום פה, אני אניח לכם להמשיך לבסס בדמיונות שאתם מחוברים לעם ומדינת ישראל.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 29.6.15

חנה,חברה ותושבת נצר חזני לשעבר! שגידלה ילדים למופת למרות טראומת הגירוש!
טוב לשמוע אותך!!

הגב
מתן (אורח) הגיב ביום ראשון 5.7.15

אהרן אתה סתם מטומטם וגס רוח, לא שווה להקדיש מאמץ להתייחס לדיעותיך השמאלניות. אתה סתם חרא.

הגב
מתן (אורח) הגיב ביום ראשון 5.7.15

אהרן, זבל כמוך חי ונושם אוויר בזכות האנשים הנהדרים האלה. אז שב בשקט.

הגב
צביה לילינטל (אורח) הגיב ביום ראשון 26.7.15

בבקשה, האיש הזה לא שווה התייחסות, אל תורידו את עצמכם לרמה שלו.
רק דבר אחד: הטראומה של העקירה היא לא רק זה שגירשו אותנו מהבית והרסו אותו. זה על שתקעו לנו סכין בגב, זה על כך שקרעו חבל ארץ אהובה שהדם שלנו נשפך עליה, ומסרו לרוצחי האחים שלנו, זה על זה שאחרי הגירוש המדינה זרקה אותנו, וכשרצינו לבנות את הבית שלנו מחדש הערימה קשיים. על שאנשים אנשים התייחסו אלינו כמו שראיתם פה, אחרי שהיינו מוכנים למות כחגורת הביטחון שלהם ברצועה.
אני עוד מחכה לבנות את הבית שלי שם.

הגב