מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. יום שלישי 7.7.15 2 תגובות לפוסט 11735 צפיות

מתנחלות ברשת: סיכום ביניים

כבר כמעט שלוש שנים מאז הוא עלה לאוויר, הבלוג שלנו, ומאז הוא לא מפסיק לרגש אותנו. לא מפסיק להפתיע.

לא אשכח את התימהון שאחז בי כשכתבתי כאן לראשונה. סיפרתי את קורותיה של שבת אחת מרגשת בטלמון, ממש למחרת שאירחנו אופנועני הארלי דיוידסון לקידוש, ומספר הצפיות המריא משעה לשעה. רק יום קודם לכן, בשבת, הבטחתי לרב שלנו שהסיפור הזה לא ייצא לתקשורת. אבל לבלוג שלנו שזה עתה עלה לאוויר, חשבתי, למה לא? מי כבר קורא אותו, הוא זה עתה נולד.

למחרת כבר היתה כותרת גדולה במעריב, ומבול של תגובות (לכאן ולכאן) שקיבל הרב שלנו, שהעז ועשה קידוש בשבת לרוכבי אופנועים.

ואחר כך צץ ריאיון טלוויזיוני ב"עושים סדר" עם בן כספית ("אתן התגובה הימנית לארץ נהדרת?", הוא שאל. שאלה טובה. לא ברור איך תמר הדוברת הרהוטה מכולנו חמקה מהריאיון הזה ושלחה אותי לאולפן עם הילה? אני לא בנויה לדברים האלה, מתרגשת מדי...), ואחריו כתבה גדולה בסופשבוע של מעריב, ריאיון באנגלית ועוד ועוד פרסומים.

רק לפני חודש התקשרו אלי שוב מאיזה תכנית טלוויזיה. רצינו להביא לאולפן מתנחלת, הן אמרו, אז כמובן שכשמחפשים בגוגל מתנחלות ישר מגיעים אליכן.

התרגשנו לראות את הסערה שעורר הפוסט שכתבה רעות, אשתו של עובד חברת החשמל בעיצומה של סערת השלגים הגדולה בשנה שעברה; ושוב התרגשנו מול ההזדהות עם הפוסט הכן של מירי שביקשה ש"ייצאו לה מהרחם" ויפסיקו לבהות ולשאול אם היא כבר בהיריון (אז התשובה היתה - עוד לא, תודה, אבל היום נווה כבר בן יותר משנה); היה מדהים לראות את הפוסט של רחלי ביום השואה, על "השיעור הכי חשוב שלמדה באוניברסיטה", שרץ ברשת במאות שיתופים וטילטל לרגע את כולם. היה חונק בגרון מול הפוסט הביקורתי של הילה, "קבורה לדתיים בלבד", ולא פחות מול "עמנואל תעשה לי ילד". היה מעורר הערצה לקרוא את הפוסט של תמר על התמודדות אמיצה של אשת קבע כל חג חנוכה, שבו מידי שנה בשנה היא מדליקה נרות למשפחתה שעומדת בלי אבא שבצבא. היה מפתיע לראות את תגובות התדהמה בפוסט שלה "הכיבוש משחית".

דמעתי מול התגובות הרבות שנאספו על הפוסט שכתבתי על עמונה, ובו שאלתי בסוף, אם אותם נערים שהיו שם עדיין נושאים את הטראומה הזו בלבם או שפצעיהם הגלידו. ושוב דמעתי כשנחשפתי לפוסטים מרגשים ששלחו אלינו מתנחלות מכל קצות יהודה ושומרון. על יוחאי שנפטר לפתע בן שנה וחודש, על מה זה לחוות לידה שקטה, על עשר שנים לגירוש, על השריפה בחנות. ועוד ועוד. היו בהם שמחים ושנונים, עצובים וכאובים, מתגעגעים ומבקרים, מצחיקים, פוליטיים ובעיקר מאד אישיים.

די מהר הבנו: גם חוויות טריוויאליות, הופכות לדרמטיות כשמדובר במתנחלים. ובכל זאת, תמיד הקפדנו על סטנדרטים גבוהים. עם הזמן הבלוג הזה שרטט לכדי תמונה מקיפה את המהות המתנחלית-הנשית, את העולם הרגשי, את ההתמודדויות והשאלות, את הפן האנושי-אישי של מי שחי כאן על הרי יהודה ושומרון.

יצאנו לדרך חמש כותבות קבועות, עם דלת פתוחה לכותבות אורחות. ובינתיים רחלי ביקשה לה פסק זמן, הילה פתחה עסק חדש, מירי מקימה את הבלוג-התאום שלנו באנגלית, שיביא את דברנו לעולם, ואנו שוב פותחות דלת לשותפות קבועות ומתחלפות.

זו ההזדמנות שלכן, כותבות מוכשרות, לצאת מהמגירה. שילחו לנו פוסטים שכתבתן, וספרו קצת על עצמכן. בהזדמנות זו נזמין גם כותבות באנגלית, לבלוג הבינלאומי שלנו (ואם אתן מכירות כאלה, שאולי הן יותר דוברות אנגלית מעברית ולכן לא כאן, אנא עניינו אותן). מוזמנות לעצב יחד אתנו את התודעה הישראלית והבינלאומית ביחס למתנחלות ולמתנחלים. מבטיחים לכן בית חם.

(שילחו לנו ל: tikshoret.binyamin@gmail.com)

.

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
כרמי (אורח) הגיב ביום שלישי 7.7.15

מקסימות! שווה שאתן פה!

הגב
דודי (אורח) הגיב ביום רביעי 8.7.15

מתנחלות יקרות: כקורא, אני משבח את איכות הכתיבה, העריכה והנושאים רבי העניין.
איני מחסיר אף פוסט שלכן מאז שעליתן למרשתת.
המשיכו כך.

הגב