שירה פרי
שירה פרי נשואה לנתי ואמא לשני בנים ובת, תושבת עפרה, עובדת סוציאלית קהילתית במעלה אדומים יום ראשון 12.7.15 3 תגובות לפוסט 10169 צפיות

'צוק איתן' כל השנה כאן

עוד מספר ימים נציין שנה לאותם ימי צוק איתן הארוכים.
נדמה כי רק לפני רגע הגיעה אותה הקפצה של צו 8 לביתנו, ולעשרות אלפי בתים בארץ. כאילו רק רגע עבר מאז אותו יום בו קיבלתי טלפון מהצבא באמצע יום של עבודה, שהודיע על פציעתו של אישי היקר ואבי ילדיי.

תמיד אומרים שהזמן עובר מהר כשנהנים. במבט לאחור, הזמן אכן עבר עלינו מהר, אבל לאו דווקא נהנו...

שנה עברה מאז המלחמה, אבל משפחתנו הקטנה עדיין מרגישה בעין הסערה.

ביום החמישי ללחימה נתי נפצע באורח בינוני, ואושפז למשך שלושה שבועות בבית החולים. בבית הוא שהה למעלה משמונה חודשים שבמהלכם עבר ניתוח משקם וזמן החלמה ארוך. בחודשים האחרונים הוא חזר בשעה טובה לעבודתו, נכון לעכשיו לחצי משרה, כי זה מה שמתאפשר. לא אכנס לפרטי הפציעה אך השלכותיה חיות ונוכחות מאד בבית פנימה.

כולם מסביב מבקשים לציין את השנה למלחמה ההיא. לאותה מלחמה שבה אנשים רבים כל כך עברו חוויות קשות ומורכבות. במהלכן התנפצו חלומות והשתנו סדרי חיים. רבים הצטרפו למשפחת נכי צה"ל המתמודדת, ורבות המשפחות שהצטרפו למשפחת השכול האבלה.

בכל העיתונים ובכל תחנות הטלוויזיה מציינים שנה, מעלים זכרונות, בודקים את הדופק ומבצעים הערכות, תוך שמעלים על נס גיבורים לרגע.

לכי תסבירי לכולם שאת לא צריכה שום תזכורת. צמד המילים 'צוק איתן' לא נעלם לשום מקום ולא התפנה מרצון מביתנו לאף יום בחודשים האחרונים. אצלנו אין עדיין הערכות מצב וסיכומים. המלחמה חיה ובועטת ביום יום, ההתמודדות וחוסר הוודאות טרם התפוגגו.

במהלך השנה שעברה עלינו התוספו לי מבלי שביקשתי תפקידים רבים: להחזיק, לנהל ולנחם, וכל זאת מתוך הבנה שאף אחד אחר לא יכול ולא יעשה זאת במקומי. כל זאת בניסיון לקבל ולהשלים עם הידיעה שמה שהיכרנו לא יחזור, לא כרגע.

כפי שכתבתי בעבר, פציעה אינה התאוששות מלידה, היא תהליך ארוך ומייגע, ולאורך כל הדרך משפחתי ואני צריכים לחיות עם ההבנה שלא בטוח שיגיע היום שבו נשים הכל מאחורינו. אנו לומדים כל יום לחיות מחדש עם השינויים הפיזיים והנפשיים שהפציעה השאירה לנו בירושה.

והנה הקיץ הגיע ומביא אתו את אותה אווירה וזכרונות מהתקופה שלפני, שצפים ועולים ביתר שאת. החופש גדול, המתח באוויר, ההפגזות וההתקפות, הכניסה הקרקעית, הלחימה - כל אלו רגעים שרבים נזכרים בהם כרגעי אימה ופחד גדול.

עבורי התזכורות הללו מסביב מציפות ומעלות בראשי ובליבי תמונות וזכרונות, ריחות ורגעים, ופתאום כבר לא בא לי לשמור ואין לי כוח עוד להחזיק. פשוט מתחשק לי לתת דרור לדמעות שמחפשות מקום להשתחרר, לצאת וקצת להתפרק. כמו שאומרים טובי הפסיכולוגים, זה הרי חייב להשתחרר מתישהו, ובאיזשהו אופן טוב שזה ייצא כל העצב הזה...

לכולם נורא חשוב לציין שנה, אך אצל רבים וטובים - צוק איתן (כמו מלחמות אחרות ופיגועי טרור) לא מהווה עוד זיכרון רחוק שידהה עם השנים; אלא זיכרון הצרוב היטב יום יום בגופם ובנפשם. אולי אני כותבת פה משפט קשה ומורכב, אבל בתחושה שלי ושל ילדיי, חלק מאבא שלנו עוד לא חזר מאותה מלחמה, לא ממש. זה משפט כואב אך לא רחוק מאד מהאמת... נכון, הוא חזר, תודה לאל, והוא עומד על הרגליים, אבל חזר באופן קצת אחר...

חברים ושכנים תוהים ושואלים, "רגע, סוגרים שנה לאירוע - מה עם איזו סעודת הודיה?" כולם מבחוץ מחפשים נואשות את ה"הפי-אנד", מביטים בפליאה על האדם שעומד על הרגליים ומסתובב וחי, אבל כל מי שמחוץ לטנגו הסוער הזה לא מבין. זו אינה קלישאה, אנשים באמת לא מבינים ואין לי טענות לאף אחד.

זכור לי שבאחת השבתות בבית החולים קראתי בשקיקה את ספרו של הרב זאב קרוב, "בלבב פנימה", על תקופת ההחלמה והטיפולים שלאחר פציעתו האנושה של בנו, אהרן. אחד המשפטים שהרב קרוב חזר עליהם בספרו הוא האמירה - מה שנראה מבחוץ אינו מעיד על מה שקורה מבפנים. המשפט הזה הולך איתי כבר שנה צמוד ללב.

עדיין הפער בין מה שאנו חשים ומרגישים לבין מה שנראה בחוץ הוא גדול.

ועדין קשה להסביר שאצלנו עוד מורכב קצת להודות, ויש עוד הרבה שאלות ותהיות לא ברורות.

בעוד מספר שבועות נציין, ואולי אף נחגוג, את ה"פציעולדת" – יום הולדת לפציעה, כפי שנהוג לכנות בפי חברינו החדשים נכי צה"ל.
ביהדות יום ההולדת הוא לא סתם יום של חגיגה, אלא יום של עצירה לחשבון נפש, של בחינה והסתכלות פנימית.
מתוך הקושי הגדול והעצב אני כמהה ומתפללת להגיע ליום הזה עם הרבה כוחות ויכולת להתרומם ולהזיז את העננים האפורים הצידה. מקווה שנצליח כולנו לעבור את יום השנה הפרטי שלנו, ולעלות מדרגה בתהליך ההשלמה. אם נצליח להגיע למקום יותר מלוטש ונקי של הכרת הטוב והודיה על נס – דיינו.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
3 תגובות לפוסט זה
חנה (אורח) הגיב ביום שני 13.7.15

שיר
אין על הלב החכם שלך. והכתיבה מהממת
מתגעגעת לדבר

הגב
קורא (אורח) הגיב ביום שני 13.7.15

אתם נפלאים.

הגב
אריאל כהן (אורח) הגיב ביום שלישי 14.7.15

זה פשוט מדהים כמה שאת צודקת..
כל הכבוד

הגב