רוני קצובר
רוני קצובר בת 18, גרה בעיר דוד בירושלים. סיימה כיתה י"ב באולפנת רעיה בבית אל. יום חמישי 23.7.15 7 תגובות לפוסט 10173 צפיות

לחיות גאולה יום יום

-          מה, בעיר דוד את גרה?

-          כן, עיר דוד.

-          מה?? עם הערבים ביחד?

-          ראית מה זה?

-          ככה ממש? בתוכם? את רואה אותם ממש?

-          רואה ממש... אפילו מכירה כמה שמות...

-          וואלה, מה, כאילו בתוך הכפר?

-          כמו שאמרתי...

-          לא מפחיד?

-          לא. מתרגלים.

-          ואיך זה? כאילו איך אתם יוצאים מהבית? יש מישהו ששומר עליכם?

-          יש, יש... יש את אלוקים ששומר גם עליך... ומאבטחים...

-          וואלה אתם משהו אתם. מתנחלים הארד-קור.

אני גרה בעיר דוד. סילוואן. כן... ממש בתוך הערבים. מפחיד? לא ממש.

חוויות יש לי מכאן ועד להודעה חדשה. יום יומיות, כאלו שקורות לכולנו. בעיר דוד.

כשאומרים לי שאני אידאליסטית אמתית אני טורחת לציין שההורים שלי הם האידאליסטים. הם אלו שהביאו אותנו לגור כאן, מהיישוב שבו גדלנו בהר חברון. הייתי בכיתה ה' והאקשן התאים לי בול.

היום אני מבינה את הערך של המקום בו אני גרה.

פחות ממחצית חיי אני גרה כאן ואני מרגישה כאילו נולדתי וגדלתי בה. אני לא גרה באיזה שכונה שהגיעו אליה ברגע שעלו היהודים אל ירושלים. אין איזה ניחוח של הגנה ואצ"ל ששומרים לי עליה. לשכונה שלי, לעיר דוד, הגיע דוד המלך כדי למלוך על כל העם. עיר דוד עברה את ההיסטוריה של העם שלנו בתקופת בית המקדש. בעיר דוד נמצאת נקבת השילוח ושם טבלו כדי לעלות טהורים ונקיים לבית ה'. משם עלו לרגל שלוש פעמים בשנה. משם הלכו לבקש סליחה על חטאים, בידיעה שאלוקים רק מחכה לתשובה שלנו. בעיר דוד החלה שושלת מכובדת של מלכים ומנהיגים שהיו לעם ישראל ועוד ימשיכו לעשות את זה בעתיד. עיר דוד חוותה את חורבנו של בית ראשון ולאחריו את חורבנו של בית שני. כמה מוות נראה כאן. בעיר דוד. וכמה שמחות ותקוות וחיים היו כאן.

ואני, זכיתי לגור במקום הזה.

אני גרה בעיר שמשלבת ישן וחדש, וזאת לא פרסומת לבית שלי. זאת אמת גדולה שמלווה אותי כל יום כשאני הולכת וחוזרת לבית שלי, וזאת אמת שמלווה כל תושב שגר במקום עם חשיבות היסטורית כזאת גדולה.

וכשמישהו בא לספר לי שאני כובשת ומערערת את הביטחון של המדינה ומפריעה לתהליך השלום 'הפורה' במדינה הזו, אני רוצה להזכיר לו, ולכל מי ששכח, שבלי ירושלים אין לנו זכות לשבת בנחת בכל מקום אחר.

מירושלים צומח העם שלנו והופך להיות אימפריה על כל הגויים. כאן התחלנו להרים את האף ולהיות מודעים לכוחות שלנו. כאן גדלנו. ומי אומר לא לזיכרונות ילדות? מי מפקיר את הבית? את הלב? את הכל...

   *     *    *

אני גרה חמש דקות מהכותל. ובכל זאת קורה שאני לא רואה אותו יותר מחודש. ככה זה כשהוא הופך להיות הנוף שלך בדרך לבית הספר.

פעם חברה סיפרה לי על ההתרגשות שאופפת אותה כשהיא נכנסת לכותל, על הייחודיות של הכותל בשבילה, וכמה חבל שאני, שגרה חמש דקות משם, לא חווה את זה גם. האמת, שלא הייתה לי תשובה לטענה שלה, אבל אחרי דקה של חשיבה חשבתי לעצמי, שאולי הכותל וירושלים כבר לא מרגשים אותי, אבל לגמרי חלק ממני. זורמים בתוך הדם.

אחר כך כשגדלתי, בכלל לא הפריע לי שהכותל כבר לא מיוחד בשבילי. כי כותל זה רק קיר אבנים, שמסתיר לנו מקום אמיתי שממנו אנחנו צריכים להתרגש. שאליו אנחנו צריכים לכסוף, ששם אנחנו צריכים להתפלל. בהר הבית. וכשאתה מגיע להבנה הזו, הכותל רק חוסם לך את התפילות.

לגור בעיר דוד זה לשמור על ירושלים. להראות לעולם שיש מישהו שלא רוצה להפוך אותה לבינלאומית, או לחלק אותה, או להפריד. יש כאן אנשים שחזרו להגשים חלום של אלפי דורות. שחזרו להגשים חלום של הסבא והסבתא שלהם ושלי ושלך. שאנשים לא מתו לחינם רק בגלל שהם יהודים, שהם לא וויתרו סתם על כל מה שהיה להם בעולם בשביל להגיע לכאן. ששום חייל לא נפל בקרב סתם. אנחנו כאן לשמור על הלב של העם היהודי. לשמור על ירושלים.

ותאמינו או לא, התחושה הזו, שאתה באמת שליח, שחווית המגורים שלך בעיר דוד, גם אם היא לא תמיד נוחה, היא לא רק בשבילך, היא בשביל כל העם הזה; הופכת את עיר דוד למקום כל כך מיוחד.

ולא דיברתי בכלל על האנשים שגרים כאן, שחיים גאולה יום יום, שהולכים בשבילים שהלכו בהם דוד המלך ושלמה, ונביאים גדולים שיצאו לבשר נחמה או חורבן, וכל האהבות שהיו כאן, המשפחות, החגים, העלייה לרגל, והגדול מכל, בית המקדש. לבוא לכאן כל כך הרבה זמן אחרי, ולנסות להציל את כבודו האבוד של עם ישראל. ששרד הכל, וחזר.

                                    *     *    *

אז אני גרה בעיר דוד. כן, כן.

וזה נכון שלפעמים מסוכן, וצפוף וחסר לי קצת דשא,

אבל אני זכיתי, בזכות שלא כל אחד זוכה לה, וכל יום בונים עוד אבן, וכל שנה בניין,

ואנחנו בדרך... ממש בדרך לירושלים, שכולה זהב.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
אילת (אורח) הגיב ביום חמישי 23.7.15

רוני, איזה יופי כתבת!
מרגש לקרוא, תודה.

הגב
מדריך בעיר דוד (אורח) הגיב ביום חמישי 23.7.15

אני ירוק מקנאה.
בגלל שאני בא בבוקר והולך בלילה.
מי יתנני בעיר דוד מלון אורחים

הגב
רוני קצובר
רוני קצובר הגיב ביום חמישי 23.7.15

תודה רבה :)
וגם להדריך בעיר דוד ולהיות בה יום יום זו זכות מיוחדת.. תסתכל על זה ככה..

הגב
הדס וייסמן (אורח) הגיב ביום שישי 24.7.15

כתוב מקסים! זכית לגור במקום מדהים.

הגב
טל (אורח) הגיב ביום ראשון 26.7.15

כתבת מקסים ומרגש..
מכירה מקרוב משפחות מעיר דוד,ואכן מדובר במלח הארץ..
אשריכם!

הגב
אסתר ס (אורח) הגיב ביום ראשון 26.7.15

בהצלחה יקרה!

הגב
דליה זעירא (אורח) הגיב ביום שבת 1.8.15

רני את מדהימה!!
קראתי והתרגשתי, (אמנם באיחור..) כמה הזדהות עם עם ישראל לדורותיו ועם הדרך שהתוו ההורים. גאה בך מאד!!

הגב