מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום חמישי 30.7.15 אין תגובות 9255 צפיות

(לא) סתם עוד חג אהבה...

עוד רגע אחד והיום הזה מגיע, חג האהבה. או בשמו היותר מוכר, חג הלבבות, השוקולדים והקיטש. לא שיש לי משהו נגד שוקולדים. אפילו קיטש בא בטוב מידי פעם, אבל ללבבות מעולם לא התחברתי. לא לשרשראות בצורת לב, לא עגילים, לא חולצות עם הדפסים. נכון שלפני הרבה שנים, באוסף הנרות שטיפחתי בהתלהבות רבה, היו כמה נרות בצורת לבבות, אבל שם זה נגמר. ולכן מכל המתנות היפות שזכיתי לקבל מבעלי, הדבר היחיד שלא באמת חסר לי מעולם הוא חפצים בצורת לבבות.

חג האהבה היום, כפי שאני רואה את זה, מקבל שני ביטויים אפשריים: מחוות "רומנטיות", עטופות בוורוד, סגול ואדום, לבבות ופתגמי אהבה כמו "חיים שלי, אוהבת אותך עד השמיים, איתך צומחות לי כנפיים"; או כהזדמנות לצאת לאיזה בילוי זוגי, לא משנה איפה ומה (וכמה עולה), העיקר להיות ביחד.

עוד מתחילת השבוע התפרסמו כל מיני טורים על חג האהבה, מזוויות שונות. מהזוג שאין לו זמן לערבי רומנטיקה בין התרוצצות אחרי הילדים לעבודה אבל מביע רומנטיקה בדרכים אחרות; דרך הרווקה שנמאס לה שמזכירים לה שעוד שנה היא לבד בט"ו באב; ועד השאלה האם אהבה צריכה להתפרץ ביום אחד מיוחד או לקבל ביטוי כל השנה (התשובה כל כך רטורית שאדלג עליה ברשותכם), ועוד ועוד.

אצלי, ט"ו באב המתקרב הציף מחשבות אחרות לגמרי. נכנסתי לחנות של ספורט וטיולים כדי לקנות מתנת ט"ו באב לבעלי, שהוא במקרה החבר הכי טוב שלי. ומהיכרותי את החבר הזה היכרות עמוקה, הלכתי לחפש מתנה כמה שיותר פרקטית. לאחר סיבוב קצר בחנות מצאתי מתנה נהדרת, וכשבאתי לשלם גיליתי את מה שכל אישה אוהבת לגלות - המוצר השני בחצי מחיר! הגימיק הזה תמיד עובד עלי ולכן עצרתי את החשבון, והתמהמהתי רגע במחשבות שיצדיקו את הקניה. ניסיתי לחשוב על כל החברות שאני אוהבת, למי יש יום הולדת בקרוב, מי צריכה עידוד ואולי זו הזדמנות לפנק אותה, ואולי סתם טוב שיהיה בארון כדי לשלוף כמתנה. הרי יום האהבה מגיע, ויש הרבה אנשים שאני אוהבת.

המחשבה הזו הציפה אצלי את הבעיה האמיתית והמציקה ביותר של היום הזה. מי קבע שהאהבה הנחשבת ביותר היא אהבה של איש לאישה? ולמה זה נהיה העיקרון המקודש של היום הזה?

זה הזכיר לי ריאיון ברדיו ששמעתי לא מזמן, על שתי אחיות בשנות ה-90 שמנהלות מאבק משפטי כדי לקבל מעמד של "ידועות בציבור". יש להן אהבה וכבוד הדדי, משק בית, חשבון בנק ודירה משותפים, היות והן מתגוררות יחד למעלה מ-50 שנה. הן מנסות לקבל את התואר הזה כדי להיות זכאיות לקצבת שארים של הביטוח הלאומי כשאחת האחיות תעבור לעולם הבא, ומה שעומד בדרכן הוא עובדה אחת: הן לא מקיימות יחסי אישות. באמת שהזדהיתי איתן ואפילו התרגשתי בשבילן. זוג אחיות שמתגוררות ביחד כל השנים האלה ועוד לא הרגו אחת את השנייה במריבות? וברצינות רגע, האהבה שלהן נשמעת לי ראויה לא פחות אם לא יותר מאהבות אחרות, "רומנטיות".

יש אינספור דוגמאות מרגשות ויפהפיות על קשר חזק ואוהב בין הורה לילד, בין אחיות, בין שכנים ובין חברים. לא מזמן ראיתי את אחד הפרקים בסדרה של אמנון לוי, פנים אמיתיות, על ארבעה חברים שנשארו בקשר הדוק עוד מבית הספר התיכון. לפני טיול השחרור מהצבא, התגלה כי אחד מהם חולה ב-ALS, מחלת ניוון שרירים נדירה וחשוכת מרפא. לטיול המתוכנן בדרום אמריקה הם יצאו למרות הכל, וכיום הם מתגוררים יחד בדירה בתל אביב. המחלה כבר התפרצה באופן קשה, והחברות - חזקה מתמיד. המנחה לא מבינה מאיפה יש להם את הכוח לעזור לו בדברים הכי בסיסיים, והחברים לא מבינים למה היא לא מבינה. היא לא מבינה שהחברות היא מעל הכל, שאין פה עניין של חסד ורחמים אלא של אהבה אמיתית ועמוקה לחבר הזה. שהוא היה עושה את אותו דבר בשבילם.

התובנות האלה על אהבה ממש לא מחדשות ולא מבשרות את הבלתי ידוע. הרי מקורו של חג האהבה, ט"ו באב בכרמי שילה, הוא המקור ליום הזה. ספר שופטים מספר על עלילה דרמטית ביותר, המתחילה בגבר שנתקע עם המאהבת שלו באחד מכפרי בנימין, ואנשי הכפר תוקפים את האישה באופן אכזרי במיוחד המביא למותה. מלחמת אחים פורצת בין שבטי ישראל ושבט בנימין כמעט נכרת לחלוטין, למעט מספר מועט של גברים ששרדו את הקרבות. הפתרון היצירתי שנמצא הוא שגברברי בנימין ייצאו לכרמי שילה, שם בחורות עוטות לבן מחוללות בכרמים, Love is in the air וסוף טוב לסיפור. היום הזה נחגג עד היום בשילה קדומה, כחג אהבה נשי.

בקלות אפשר לפספס את הפואנטה של הסיפור הזה ולפרש אותו באופן שטחי. בואו נאמר שהגרסה התנ"כית של חטיפת הבנות בכרמים היא לא המעשה הכי רומנטי, וזו באמת לא הנקודה. הדבר היפה באמת העומד מאחורי ט"ו באב בסיפור הזה הוא האהבה לאחר. ההבנה כי טעויות קורות אפילו בין אחים (בואו נודה על האמת, מלחמה זו טעות די רצינית...) וכי המחויבות שלנו היא לתקן ולנסות להתקרב בחזרה. אולי לכן במסכת תענית מסופר כי "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". ביום כיפור אנו לובשים לבן ומתקרבים מחדש לאלוהים, בט"ו באב לובשים לבן ומתקרבים לאהובים שלנו.

אין לכם שמלה לבנה בארון? לא נורא. תבחרו בן אדם אחד אהוב, בן זוג, ילד, הורה או חברה, נצלו את היום הזה ותבלו אותו עם בן אדם שיקר לכם. אתם אוהבים מישהו באמת, מכל הלב? החג הזה שקצת הוצא מהקשרו שלא בצדק, חג האהבה, הוא החג שלכם.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה