מיכל פרץ
מיכל פרץ שחקנית, יוצרת המופע "קערות של אהבה" ומפעילת אירועים ומופעי אימפרו בשיתוף הקהל, אמא ל-6, תושבת היישוב שבות רחל. יום ראשון 23.8.15 5 תגובות לפוסט 11670 צפיות

הקול בראש

במסיבת יומולדת 40 של אחת החברות הכי הכי טובות שלי, השתתפה גם חברה טובה נוספת, פרגייה בת 38 בלבד, כשכרסה בין שיניה.

"תגיד לי", היא פונה בעליצות לבעלה של בעלת השמחה, "רק תגיד לי אם זהו, סגרתם את פינת הילודה? או שיש עוד על מה לדבר?", היא מתגלגלת מצחוק מתוק ואוחזת בבטנה, מותירה את הנשאל מופתע וסמוק עד שורשי שערותיו.

הוא מנסה לגמגם משהו, כשאני מצילה את המצב וגוררת את שתינו לעמדת הקינוחים השווים בטירוף, בתוכי יודעת מה התשובה לשאלתה. ברור שהיא רוצה, כלת השמחה, הרי דיברנו על זה לא מזמן... וברור שזו התלבטות, בגיל הזה.

"ואת?", אני מחזירה להריונית הזוהרת, "אחרון חביב?"

"לא נראה לי... אי שם יש נשמה נוספת שרוצה לרדת לאוויר העולם", וכולה חיוך של רזים וסודות.

ואני מעריצה אותה.

"ואני?" השאלה מנקרת בתוכי, הדו-שיח המוכר הזה מתנהל לו לעיתים בתוך ראשי, וישנם יושבים רבים באופוזיציה ובקואליציה:

'לא ייאמן, זותי! רק רואה בטן הריונית והיא נמסה! תמונה של תינוק, והיא כבר שלולית על הרצפה!'.

'חלאס, בת 39 עוד שבועיים, לא מספיק לה שישה?'

'למה להתגרות בגורל? שתחכה לנכדים, הם יגיעו עוד כמה שנים, שתרגיע!'

'כבר שכחה איזה תענוג היה להזריק לעצמה במשך שישה שבועות כל יום "קלקסן" לדילול הדם אחרי הלידה האחרונה?'

והקרישים שהפתיעו פתאום בסוף ההיריון?'

'קרישים! קריש, אחד, חיצוני בלבד! זה היה svt, לא ה-dvt המקולל!'

'כן, אבל ה-s החמוד יכול מהר מאוד להפוך ל-d אם לא מטפלים בו... ואז?'

'נכון! ומה עם הרופאה שאמרה לה שהיריון נוסף ייחשב להיריון בסיכון גבוה והיא תצטרך להזריק לעצמה שמונה חודשים זריקות יומיומיות לבטן?? מה תגידו על זה?

והגב שלה! והיא גם לא מטפלת בו!

והמשפחה שלה! מהצד החילוני של המתרס! בהיריון השישי כולם הרימו גבה! למה? למה למען השם היא עושה את זה לעצמה, שוב? גם חמישה היה המון בשבילם!

והמשקל...מה יהיה איתו? אה?? זה לא שבהנקה הוא פשוט נושר ממנה...

וראיתם כמה זמן לקח לנשמה השישית הזו להואיל בטובה להגיע! אז עכשיו...? כשהיא נושקת ל-40?'

'אבל לא יהיה אף נכד שייוולד לעילוי נשמת אמא שלה... ומה עם הבת שחלמה עליה... עוד לפני שאמא נפטרה, היא חלמה על תינוקת, שתקרא לה רותי, על שם חברת הנפש שאיבדה, אבל אז הגיע הילל, השובב, השישי, ו...

מי ייקרא על שם אמא?'

'מי אמר שצריך ללדת תינוק כדי להיות נר זיכרון? אין דרכים נוספות להנצחה?'

'והילל הזה, רק אתמול נולד, והוא כבר בן שנה וחצי, עשרה קילו של מתיקות בלתי נתפסת, שרק לא תיעלם, חייבים לייצר עוד כזה, שכל עולמו הוא אמא ואבא וחיוך עם שתי גומות חן כובשות'.

'ומי בכלל יעזור לה עם התינוקת הבאה, הרי הגדולים כבר שניהם בישיבה, הבנות? גם ככה הן עוזרות המון! אז להטיל עליהן עוד?

'אז בגלל זה הילל יגדל לבד? בלי אחות קטנה צמודה אליו? כשהאח הצמוד לו תפס פער של חמש וחצי שנים מעל? איזה בודד הוא הולך להיות!'

'עצרו שניה, מה עם מיכל? הרי השנה היא מרגישה שהיא על הגל, חזרה לבמה, עובדת ויוצרת ומשחקת, וצומחת. די, מאוחר כבר, ועייף לה, אתם לא רואים איך היא עייפה? היא עוד לא ישנה לילה שלם אחד בשנה וחצי האחרונות! אז שוב? וגם ראיתם שאין לה בדיוק עודף סבלנות, אז עכשיו שוב פליטות? ולחפש אחרי מוצץ בחושך? ושוב בחילות ומתח ולהיות זומבי?'

'זהו? זה מה שמעניין אותה? "אני אני אני"? רק "אני ואני!" ומה עם הנשמה? הנשמה שמחכה לרדת?

'מה עם טליה רות הקטנה (בחיים לא אקרא לה טניה, כזה גלותי, אמא בעצמה לא סבלה את השם שלה ובגיל 14 ניסתה לשנות לטליה! אבל רגע, פעם, לפני אמא, זה היה ברור לי שזו תהיה רותי, שם ראשון, אז פתאום עברה לשם שני? מצד שני, אמא במקום ראשון לפני חברה, מה, לא? אבל... טליה? אני בכלל לא מחוברת לשם הזה, אז מה אם זה הכי קרוב לטניה. ואם אחליף את הסדר, זה יהיה עוד יותר מגוחך - רות טניה, זה יישמע רותניה).

ומה זה כבר שנה-שנתיים להקריב קצת מהחיים שלך, לעומת הנצח? עוד נשמה שהבאת לעולם! עוד חיים, עוד צחוק מתגלגל ברחבי הבית! והאחים הגדולים שיהיו משוגעים עליה! והעיניים הקורנות שלה שיביטו בי בערגה, כי בגיל הזה אני כל עולמה, של רותניה, או טליה רות'.

'ולמה הבעל מחוץ לתמונה, למה אתו היא לא מדסקסת? צועק לו קול מהקואליציה, או האופוזיציה, כבר הפסקתי לעקוב. כי אם היא רק תפתח את הפה, הוא ייאחז בזה, אתה לא זוכר את השיחה שהייתה להם בפסח האחרון? כשהיא פלטה בטעות, שבא לה עוד, שהיא לא יודעת מה קרה לה, שיש בה גל עצום של השתוקקות לעוד תינוק. ואיך שהעיניים שלו קרנו באותה השנייה, אם היא רק הייתה מבקשת באותה נשימה שיקטוף לה את הירח, הוא כבר היה מזנק! עוד תינוק! אשתו רוצה, אולי, כלומר, מהרהרת בקול, על - עוד תינוק!!! הרי עוד אחד כזה יקרב אותו עוד קצת למספר האחים שהוא גדל איתם - מניין! ולא שלאשתו יש כוח, או יכולת, ולא שאפשר להשוות לאמא שלו בעלת הכוחות האדירים שגם יישבה את הארץ, נלחמה בחירוף נפש על הישוב היהודי בחברון, וגם הביאה לעולם מספר דו-ספרתי של גיסים וגיסות מדהימות לאשתו. אבל אז היו ימים אחרים, הנשים היו מפונקות פחות, תקועות בעצמן פחות, שאפתניות וקרייריסטיות פחות, וגם שישה זה יפה, כן, זה נחמד, מאוד נחמד, בהחלט סביר, תודה'.

מזל שהיא זוכרת את המשפט של אמא שלה, בקצת הזמן שכבר היו לה שישה ואמה עדיין חיה: "יש לך שישה, ממינקה, שישה! זה פי שלושה ממה שאני ילדתי!".

 

וברור לי שהסמס הראשון שאקבל מיד אחרי שאפרסם את הפוסט הזה, יהיה מאחותי:

"אני לא מאמינה שאת חושבת על עוד אחד!".

"אני?? אני לא חושבת על עוד אחד! לפחות לא בקול! זה הכל בראש, הקול. מה, שמעת?"

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
5 תגובות לפוסט זה
אני מכאן (אורח) הגיב ביום ראשון 23.8.15

מקנאה בך שבעלך רוצה עוד ילד.
אצלנו הפוך. מבחינתי להביא 10 ילדים, ולא שאנחנו מתקרבים לשם... ממש ממש לא.
אבל משפחה גדולה זה נראה לו לא נורמלי.
כל כך מתחברת לקול הפנימי שלך.

הגב
דוריתוס (אורח) הגיב ביום ראשון 23.8.15

היום יום הולדת לכתבת המוכשרת! מזל טוב
ויש לך עוד כמה שנים טובות לחשוב ולהביא לעולם את בת הזקונים הנחשקת.

הגב
נירה (אורח) הגיב ביום שני 24.8.15

צרות של עשירים . אני חילונית . רציתי שמונה . בסוף בגיל 40 בלי חתונה הספקתי אחת. מה לא הייתי עושה בשביל משפחה , בית רועש מלא ילדים . . נראה לי שאם הייתי מתחתנת , לא הייתי משתמשת בשום אמצעי מניעה.

נ.ב שעות שינה , בריאות -זה משמים . יש לי ילדה אחת ואני לא ישנה בלילות ,והבריאות שלי מאז הלידה לא משהו.

הגב
אני מכאן (אורח) הגיב ביום רביעי 26.8.15

היי נירה,
אין קשר לחילונים ודתיים לגבי גודל משפחה.
גם אני רציתי שמונה- עשרה ילדים, ובעלי (מבית דתי-חרדל"י) ממש לא רוצה. לא רצה מעל שניים-שלושה.
ואני נשואה, אבל ילדים לא עושים לבד, ולפעמים חייבים לקחת אמצעי מניעה כדי למנוע גירושין. ככה שהרבה זה מזל, גורל, מה שמייעדים לנו. ואין ספק שקשה לקלוט ולקבל את זה. גם אני מאחלת לעצמי בית מלא ילדים, אבל כנראה כנראה שזה לא יקרה בגלגול הזה.
וכן שעות שינה ובריאות זה משמיים ואין קשר למספר ילדים. כ"כ מוכר מה שאת כותבת.
ליבי איתך.

הגב
נטע (אורח) הגיב ביום שלישי 1.9.15

מהמם!

הגב